טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

ספריה 2

בסוף מצאתי אותו ישן בפנית הישיבה.
אז הוא באמת בא! התישבתי שתי כיסאת מימנו.
אני חייב להודות שהוא חמוד.
איך שהוא קבר את ראשו בין ידו הקטנות.. החייך הקטן שיש לו. הנמשים כמו של ילד קטן, והרסים הארכים שלו.. השיער המבלגן שלו..
אתמול לא התיחסתי לזה..
אבל.. אמ.. אני לא יכל להסביר את זה...
אני מרגיש כיאלו הוא משך אותי.
גחחתי בגרוני.. בנסיון לעיר אותו.
הוא זז קצת ושיפשף את עיניו בעיפות.
הוא רק הפך את עצמו לחמוד יותר.
הוא הסתכל עלי במבט מבלבל במשך כמה שנית.
עניו חקרו אותי.. ובניגד לבטים שאני חווה תמיד המבט שלו לא היה שיפטי אלא.. אחר.. אני לא ידע להסביר את זה..
הרגשתי כיאלו מבטו מלטף אותי.. וזה היה ממש נעים..
בחמש הדקות שאני כאן הילד הזה גרם לי לחשוב ולהרגיש דברים שהיתי בטח שלא ארגיש או אחשב לעולם!
"אתה כאן!" הוא צעק אחרי שנראה שנזכר בי.
"כן.." ענתי בשקט.
"אמ.. הבאתי לך שוקלד!" הןא החריז והתחיל לחטוט בכיסו.. כנראה בשביל השוקלד.
הוא הציא בסוף כמה שקולדים..
"אי.. הם נמסו.." הוא אמר מבאס.
רצתי לענות לו אבל לא הצלחתי להציא מילה מפי.
"היתי צריך להביא משהו אחר.." הוא צחק נבוך.
ואולי שיט הוא רק הפך לחמוד יותר!
"סליחה.." הוא אמר נבוך. וכולו היה אדום בצורה חמודה.
"על מה?" שאלתי.
"באת עד לפה.. ובסוף אין לי מה להביא לך.." הוא ענה.
"זה.. בסדר העיקר הכבנה.." ענתי.
היה שקט מביך לכמה שנית.
"תגיד.. רוצה ללכת לאנשהו?!" הוא שאל בחביבות.
מה אני אגיד לו?!
למה בכלל באתי לפה?!
אסור לי להתחבר עליו!
הוא יחלט שאני לא מספיק טוב!
ואז ינטש אותי!
נפגעתי מספיק בחיים.. בשביל לא לבטח באנשים אחרים!
כל העולם הזה מלא בצבעים!
אם אבטח במישהו הדבר הראשון שהוא יעשה הוא לתקע לי סכין בגב!
"אני מבין שאתה לא רוצה.. פשוט חשבתי שאולי אני אמצא משהו להביא לך.. אבל זה הגיני שלא תרצה להיות איתי.. אף אחד לא רוצה.. טוב שוב תודה על אותמל" הילד אמר בעצב והרגשתי את בלב שלא ידעתי שיש לי נשבר.
גם אותו העולם זרק!
טוב שיתקע לי סכין בגב! אני אנצל את הזמנות כמה שאני יכל! לא כיאלו שיש לי לאן ללכת!
"אמ.. אני רוצה.. לאן אתה רוצה ללכת?" שאלתי.
נסתי לראות נחמד.. אבל אני ממש גורע בזה..
"באמת?! בוא לאכול גלידה!" הוא אמר ושמחה ענקית בתפשת על הפנים שלו. והחייך המתוק שהיה לו הפך לענקי.
"אוקי.." אמרתי בשקט.
יצאנו מספריה.. והתקדמנו בחפיש אחר גלידריה.
היה שקט.. ואני חייב להודות.. שהשקט הזה לא ממש היה נעים כמו תמיד.. וחכתי שהוא יצור שיחה.. אני ממש גורע בזה!
אני גרוע בכל דבר שקשר לחברה, שחשבים על זה..
"אמ.. מה הטעם האהוב עליך?" הוא שאל נבוך.
"אמ.. אין לי ממש.. אף פעם לא באמת אכלתי גלידה.. תמיד חשבתי שזה חסר משמאות..." ענתי בשקט.
הוא הסתכל עלי במט מוזר.
'טוב, אני אידוט!' אמרתי לעצמי.
הוא עכשיו חושב שאני מוזר וימציא שהוא שחך משהו ויברח ממני..
"אם ככה אתה חיב ללכת עכשיו! הגלידות שלהם מדהימות! זהו! עד שלא תתאם את כל הגלידות אני לא יעזב אתך!" הוא החריז והיה אפשר לראות את הענים שלו נצצות!
הוא מוזר.. למה הוא לא חושב שאני מוזר?!
אולי הוא חשוב.. אבל לא אכפת לו?
או שהוא בכלל עובד עלי?!
"אוקי.." אמרתי לבסוף בשקט.. אחרי השיחה שעברה בראשי!
"אני אוהב את טריפל שוקלד! גם לבן גם מריר וגם חלב! זה מתוק בצורה לא הגינית!" הוא אמר בשמחה.
...
"אפשר לטעם?" הוא שאל.
"אבל כבר אכלת את הגלידה שלך.. מה אתה רוצה משלי?!" שאלתי בחסר הבנה.
"טוב.. אמ.. הגלידה שלך נראות ממש טעימה.. ואמ.. טוב.. אה.." הוא התחיל לגמגם.
פשוט הצאתי את הכפית שלי ונסתי לשים עליה הרבה גלידה.
השאתי לו את הכפית.
"פשוט תיקח כבר" אמרתי וחייך נבוך עליה על פניו.
הוא פשוט הכניס את הכפית לפה ונראה ממש מסופק מהגלידה כיאלו היא הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים.
לי היא סתם נוזל מתוק שקפוא והפך למוצק נוזלי.. שמקפיא לי את השנים...
"יאו היא באמת טיעמה! לא חשבתי שגלידות תות יכלה להיות טעימה כל כך!" הוא אמר בשמחה.
"איך.. אתה יכל לחייך ככה?" פלטתי בשקט.
הוא הסתכל עלי מוזר.
"אמ.. טוב.. לא ידע.. שאני שמח אני מחייך... אתה לא מחייך?!" הוא שאל.
"לא ממש.. כבר כמה שנים לא חיכתי.." ענתי נבוך.
"אמ.. אם ככה אנחנו חייבים למוצא סיבה בשבליך לחייך!" הוא החריז. 
אני רק מצמצתי כמה פעמים בשביל להבין אם הוא רצני.
"שחשבים על זה.. אני לא ידע את השם שלך.. אני מידוריה איזקו.. מה השם שלך?!" הוא שאל בחביבות המאפינות לו.
"אמ.. טודורקי שוטו.." ענתי בשקט.
"טוב טודורקי-קון.. לאן אתה רוצה ללכת עכשיו?!" הוא שאל.
"אמ..?!" ענתי והסתכלתי על הטלפון..
השעה היתה רק 17:42 ככה שהזקן עדין יכל לשגע אותי.. אז יש לי זמן!
"אולי לחוף..?!" ענתי.
"יאללה!" הוא החריז ומשך אותי איתו.
"חשבתי על זה.. השקלדים שלך נמסו נכון?" שאלתי.
"כן.. למה?!" הוא שאל לא מבין.
"אמ.. טוב עכשיו הם מימרח שוקלד, לא?!" שאלתי.
"טודורקי-קון אתה גאון!" הוא החריז.
אוף הוא חמוד מדי!
________________________________________.
חזרתי הביתה..
אני חיב להדות שהיה לי 'כיף' ככה אני חשוב שקראים לזה..
הוא ההפך המשלם שלי..
הוא מעדיף כלבים אני חותלים.. הוא חסר תחנה לי יש שתים.. הוא מעדיף ברכה אני את הים.. הוא אהב משקע אני פשוט.. הוא כל הזמן מחייך אני תמיד רצני.. הוא כל כך נחמד אני אדיש..
אני לא מבין למה הוא רצה להתחבר עלי.. שאנחנו שנים הכל דבר..
טוב מלבד שאת שנינו העלום זרק לאלף אזזאל..
"היי שוטו איפה הית?!" אחותי שאלה אותי.
"אמ.. בספריה.. ואז בגלידריה.. ואחר כך בחוף.." ענתי.
"אתה נפגשת עם הילד הזה בסוף?!" אחתי אמרה יותר משאלה.
"כן..?" ענתי לא מבין לה היא מתרגשת כל כך.
"יש לך את המספר שלו?! מתי הפגשה הבאה שלכם?! מה השם שלו?! יאו איך אני שמחה שסוף כל סוף יש לך חברים!" אחתי הפצציה אותי בשאלות.
"הוא לא חבר שלי.. הוא.. טוב הוא.. לא ידע.. ידיד.. לא אה.. הוא.. חבר שלי..." גמגמתי ועם כל מילה דברתי חלש יותר.
...........♡..............♡..............♡.............
אני ומידוריה נפגשנו מלא! אבל מלא! לפחות פעמים בשבוע!
הזקן לא ממש אהוב את זה שאני מתחבר עליו..
אבל שילך לעזזאל! לא אכפת לי ממה שהוא מרגיש!
ואני בטח שעבדה הבאה רק תעצבון אותו יותר!
והיא שאני התאהבתי בו..
הבנתי את לפני כמה ימים..
אח.. באלי לקבר את עצמי! אני אידוט שמתאהב בבן אדם הראשון שהיה נחמד עליו.
גם אין שם סיכוי שהוא אהוב אותי!
איך שהוא הצליח להתחבר עלי.. זה היה משהו שקורה רק פעם במילון שנה!
בכל זאת.. מה הסיכוי שמישהו יאהב אותי?! אפוס!
הטלפון שלי רטט.
מידוריה מתקשר.
היה נחמד לדבר איתו! בכל זאת הזקן הזה עצבון אותי בפעם המי ידע כמה היום.
ענתי לו.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"היי" אמרתי לטלפון.
"אמ.. היי טודורקי-קון.. מה הסיכוי שאתה תבוא לישון אצלי?!" מידוריה שאל ויכלתי לשמוע שהוא ממש נבוך.
"אמ.. אני אשמח! גם ככה הזקן עצבון אותי!" אמרתי
"אני מצתער.." מידוריה אמר.
"על מה אתה נתן לי מקום לשון הלילה.. יש לי הרגשה שהיתי ישן ברחוב אם לא היתה מתקשר" ענתי.
"אני מבין.. טוב תתקשר שתהיה למטה!" מידוריה אמר.
"אוקי, ביי" ענתי.
"ביי" מידוריה אמר וניתק את השיחה.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
לקחתי שתי זוגות בגדים והלכתי ליצאה.
"לאן בדיק אתה חושב שאתה הלך?!" הזקן שאל בעצבים.
"לישון אצל חבר" ענתי. לא מכון להסתכל עליו.
"אני לא מרשה! גם ככה 'חברים' זה דבר שמעקב אותך מלהפך לגרסה המשפרות שלי!" הזקן אמר.
"1. אני לא שאל אם אתה מרשה או לא! 2. אני אדם בפני עצמי! אני לא שיך עליך! ואם היתי יכל היתי גר במקם אחר! הרחוב יותר טוב מלשהות באותו מקום בו אתה נמצא!" עמרתי בהצבים וטרקתי את הדלת.
"שוטו תחזר לכאן מיד!" הזקן צעק עלי.
אני המשכתי ללכת מתעלם ממנו.
הוא תפס את ידי הימנית.
אז פשוט שלחתי קרח ענקי שהרס קצת את הקיר של הבית מרוב שהוא היה חזק.
נלצתי את הזמנות וברחתי משם!
________________________________________.
"הגעתי" אמרתי למידוריה בטלפון.
"אוקי, אני ירד!" מידוריה אמר וניתק את השיחה.
................................._♡_...................................
טוב.. פרק 2!
מתישהו היום או מחר יצא 3!
1250 מילים! מכבד!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡