טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

עמוק בכפר 3

באתי לנהל את הדלת אבל הוא נכנס לחדר שלי.
סוף כל סוף הסתכלתי על הפנים שלו.
וזה היה טיזו..
סוף סוף ראתי שיש לו שיער ארוך שאסוף לקוקו נמוך עניו היו במבט אדיש וצלקעתו היתה גדולה בדיק כמו טודורקי-קון.
הוא סגר את הדלת.
הוא נשען על הדלת והתישב תוך כדי.
הוא כיסה את ראשו בין ידו.
"היי אתה בסדר?" שאלתי שנזכרתי שהוא חולה.
"אני עדין נשם אז אני בסדר.." הוא ענה.
"טודורקי-קון?" שאלתי אותו. אני חיוב לדעות! לדעות אם זה באמת הוא.
"לא שמעתי את השם הזה הרבה זמן.. אבל אני לא בטח עם זה טוב הוא רע.." שמעתי אותו מלמל.
התישבתי לידו.
שמתי את ידי על ראשו והוא היה חם..
"אני חשב שזה טוב" אמרתי ולטפתי את ראשו.
"אל תתחיל לחפר לי על זה שהיתי צריך לחזר.. אין לי כוח לזה עכשיו" הוא מילמל.
"זה בסגר שלא חזרת.. אבל אני חושב שכדי שתחזר.. רק לכמה ימים.. כי אתה חולה.. עדיף שתראה רופא אמתי שידעג לך" אמרתי והמשכתי ללטף לו את הראש.
"אבל אז הם יחפרו לי.." הוא ענה.
"למה באמת לא חזרת?" שאלתי בשקט.
גם אם הוא ישנא אותי על זה.. אני חיוב לדעות!
"עד לפני חצי שנה בכלל לא זכרתי את החיים שלי. כל מה שזכרתי שהשם הפרטי או המשפחה שלי התחיל בט' לא ידעתי איך הגעתי למצב שאני כל כך פצע.. במהלך חודש כל מה שהצלחתי לעשות זה להזיז קצת את הענים.. ולדבר.. רק חצי שנה אחרי.. לא מתיתי.. אבל זה לא אמר שהיתי בסדר גמור.. נהיתי חולה בגלל שנזכרתי בחיים שלי.. וגם זה מאית מהם.. אני כמעט לא זכור כולם.. " טודורקי-קון ענה.
לא ידעתי מה לענות לו..
מה אני אמר לענות לזה?!
הוא כאן! כאן מולי! לפני חמש שנים הוא פשוט נעלם.. סוף כל סוף הוא מולי! אני ידע שהוא כאן מולי. ואני לא מצליח לחשב מה לענות לו..
האמתי שיש לי!
"טודורקי-קון אתה אולי לא זכור את הכל.. אבל.. שתזיכר אני היה כאן בשבילך.. שמעתי ממש קצת מחיים שלך ואני ידע כמה הם נראים.. אז אם תירצה לדבר עלהם אתה תמיד מזמן!" אמרתי לו בחייך.
"תודה דקו" הוא ענה וחייך עלי קצת.
"דקו?" שאלתי בילבל.
למה הוא קרא לי בשם הגיבר שלי.
"אמ.. אני לא ממש זכר את השם שלך.. סליחה" הוא מילמל במבכה.
הוא כל כך חמוד ככה!
"אה כן.. הגיני ששכת אותי.. איזקו-מידוריה" ענתי נבוך.
"לא שחכתי אתך.. רק את השם שלך.. אתה האדם הראשון שנזכרתי בו" טודורקי-קון אמר וקם מריצפה.
"טודורקי-קון.. אתה זכור את השם הפרטי שלך?" שאלתי אותו.
"אה.." טודורקי-קון מילמל נבוך.
הוא נראה שהוא מנסה להזיכר.
ואוו.. הוא באמת לא זכור כולם!
"אין לי שם מושג!" הוא ענה לבסוף.
"שוטו, שוטו-טודורקי" אמרתי לו.
"יש לו ציליל נחמד.." הוא מילמל.
"טוב.. כדי שתתאגרון לצאת כבר.. אחרת הגברים האחרים ירצחו אתך" טודורקי-קון אמר ופתח את הדלת.
"יא כן שחכתי!" אמרתי בלחץ והתחלתי לארגן לעצמי בגדים.
"ומידוריה.." הוא התחיל למאר.
"מה?" שאלתי והרמתי את ראשי לכינו.
"אפשר להשיאר את טודורקי-קון.. בנינו לעכשיו?!.. פשוט.." טודורקי-קון מילמל.
"אין בעיה" ענתי לו.
הוא יצא מחדר וסגר אחריו את הדלת.
התלבשתי מהר ויצאתי לשדות.
אחד ממבגרים שגרים בכפר הסביר לנו מה אנחנו צרכים לעשות.. וכל הזמן שביח את טיזו.. כנראה שטודורקי-קון ממש אהב לעזר.
בסביבות שעה של בין 9 ל10 גמרנו את העבדות במקמות השנים וחזרתי לחדר שלי.
שנכנסתי שמתי לב לפתק על הריצפה.
. . . ....
לאיזקו מידוריה
מטיזו
לרוב משעמם לי בערבים אז..
את מזמן לבית שלי שתסים את העבדה שלך..
שהיה לי משהו לחפר לו..
ואולי שתעזר לי קצת להזיכר בחיים שלי..
אתה לא חיוב לבוא..
אתה גם יכל להשיאר בחדר שלך ואני אחטף אתך שתישן.. גם אפשרות..
בחריה שלך..
טוב.. ביי?
אפשר לכתוב ביי במכתב?!
אני אשאל מישהו אחר כך..
טוב תבוא.. אחרת תיתחרט על זה!

טיזו!
.. .. .. .. . . . . ....... ... .. .
הוא לא רצני.. נכון?!
טוב.. אני לא עיף.. והיה כיף לעביר את הלילה עם מישהו.. במיחד עם טודורקי-קון אז.. נראלי שאלך עליו... אני גם לא רוצה שהוא יחטף אותי באמצע הלילה אז באמץ כדי שאלך עליו.
יצאתי מחדר והלכתי לביקתיה שלו
דפקתי לו על הדלת ולא היה מענה.
אולי באתי מאחר מדי והוא כבר עסק במשהו אחר..
הסתבבתי והתחלתי ללכת ואז היה רעש של פתחית דלת.
הסתכלתי וטודורקי-קון עמד מולי בחולק.
"הו.. היי מידוריה" הוא אמר והלך עלי.
"היי" ענתי.
"ראתי את המכתב אז חשבתי לראות אם אתה עדין רוצה להיות ביחד.. כאילו לדבר קצת.. לא משהו רמנטי או משהו.. בכלל לא!" מילמלתי בלחץ.
"אוקי.. נראלי שקבלת מכה בראש היום שאתה נלחץ ככה.. תירגע אני לא נשך.. לפחות כמו שידע לי" טודורקי-קון גיחח.
"גם אני לא זכור שהיתה נשוך" ענתי נבוך.
"טוב.. הצעה שנבולה קצת זמן אכות עדין תקפה.. אבל לפני זה אני הלך למעינות החיים.. רוצה להצתרף?" טודורקי-קון שאל.
"אה כן.. אני באמת צריך מקלחות.. אבל אין לי חלק וכל זה" מילמלתי נבוך.
"זה בסדר.. אני אביא לך אחד משלי.. אמר להיות לי שמה.. טוב אתה בא?!" טודורקי-קון אמר/שאל.
"אה! כן!" אמרתי והתחלתי ללכת אחריו.
אחרי בערך חצי שעה הליכה הגענו למעינות החמים.
טודורקי-קון כמו שמקבל הריד את הבגדים שלו ונשאר עם מגבות על עצמו ובאו נמאר שלראות את הקביות שלו לא עשו לי טוב.. או שהן כן עשו.. רק יותר מדי.
לפני חמש שנים היה לי קראש רצני על טודורקי-קון.. ובגלל זה קבלתי את המוות שלו ממש קשה..
והקביות שלו הזכירו לי את הרגשות שחשבתי שנעלמו מזמן.
שיט!
"אתה בא?"
היתי רוצה להיות איתו בזגיות.. ביום שבו היתה המתקפה רצתי ל~
. . . . . . . . *................&................*. . . . . . . . . .
"טודורקי-קון.. אתה יכל לבא איתי לצד לרגע" שאלתי אותו.
"אה.. כן?! קרה משהו מידוריה?" הוא שאל אותי בקצת דאגה.
הוא כזה מושלם!
"אה כן! אני רק רוצה לדבר איתך על משהו!" ענתי בלחץ.
"אוקי על מה אתה רוצה לדבר?" הוא שאל אותי שהגענו לפניה.
"אני ידע שרוב הסיכוים שאתה סרויט אבל~" התחלתי להגיד אבל משהו קטע אותי.
משהו גדול ורצני קטע אותי!
היה פיצץ מאחרי האקדמיה.
כולם יצאו מבית הספר בריצה שעד במים התחילו להשימע.
"מצתער מידריה.. נמשיך את זה בקורב.. קדום כדי שנעוף מה! לפני שיפל עלינו משהו!" טודורקי-קון אמר יתפס את ידי.
כולי היתי בעננים שהוא נגע בי שבכלל לא שמתי לב לכל ההרס שקרה.
אבל אז זה קרה!
שיט! שיט! שיט!
................................._♡_...................................
המשך של הפרק יגע בקרוב!
כנראה מחר..
999 מלים זה מכבד!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡