טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

רוצח 2

נ.מ-דקו
________________________________________.
התעררתי והוא לא היה..
הג'קט שלו נישאר עלי.. אבל חבל שהוא לא פה.
אני מניח שנרדמתי עליו אחרי כמה דקות.
עכשיו הזריחה.. מתי הוא קם בדיק שהשעה עכשיו רק 5:00 בבוקר?
מעניון אם אני אראה אותו שוב..
השיחה היתו היתה נחמדה..
ואני רוצה גם להכיר אותו..
חזרתי לביתי..
שחשבים על זה מעניון איך הוא הגיע אל זה..
כיאלו לא סתם קמים בבוקר ומחלטים לרצח בכיאלו 59 גיברים..
ומעניון את מי הוא רצה להפחיד..
אני מניח שאני לא אדע בקרב אם בכלל.
________________________________________.
זמן- תחילת שנה ראשנה בUA
________________________________________.
יש לנו היום אימון בUSJ ואני ממש מתרגש..
למראות שהוא היה 'רוצח' הוא צדק שאני צריך ללכת אחרי החלום שלי..
הגיבורים ש'נרצחו' נמצאו שהם בלי הקיורק שלהם ושהם שכחו לגימרי את החיים שלהם..
זה קצת מוזר.. מעניון עד כמה הבוס שלו חזק שהוא מחק את כל החיים של 59 גיבורים?
...
הגיבורה מספר 13 עשתה לנו הסבר שהקיורק שלנו יכל לפגע ויכל לעזר לאנשים.. ושאנחנו צרכים לדאוג שלא נפגע באזרכים..
כולם הירו לה..
ואז פתאם כל האורות כבו..
"מה קרה פה?!" קרגאמי שאל.
"כולם נא לצאת עכשיו!" 13 אמרה.
נפתח שער סוגל ויצא ממנו נבלים.
כולם התחילו לרץ החוצה ואזיה-סנסאי הלך אל האנשים.. שכל הנארה נבלים.
שער סוגל הופיע מלנו.. וממנו יצאו 2 אנשים.
אחד איש שמכסה בערפל סוגל.. והשני..
"הרוצח!" מישהו צעק.
"קבלנו שאל-מייט אמר להית כאן.. אז בגלל שהוא לא פה ניקח אתכם כבני ערבה עוד שהוא יבוא" איש הערפל אמר והרצח פשוט הסתכל עלי. גם שהמסכה שעל פניו יכלתי להרגיש את הצמרמרות שהוא מסתכל עלי.
הפיעו שערים מתכתינו ונפלנו לתכום..
אני אסוי ומינטה נפלנו על ספינה שנמצאת בתוך המתכם..
(דמינו שהם עשו את כל השיחה הזאת באנימה על הקוירקים וכל הזה..[אני עצלנית מדי לכותב את זה]😅)
"טוב יצאנו!" החרזתי ואסוי הקפיצה אותי ואת מניטה. השתמשתי באצבע שלי ועשתי מערבלות במים.. ומניטה זרק את הכדרים שלו.
כל הנבלים נשתפו במערבלות.
נחתנו קורב ליבשה והסתכלנו על הקרב של איזה-סנסאי. רצתי ללכת לעזר.. אבל היונו צרכים לחשב על תכנית..
"אל-מייט.. לא מפיע.. והלכו להזיק עזרה.. המשחק נגמר.." שמעתי את האיש שיש לו ידים על כל הגוף אמר.
המשחק נגמר? הוא מותר? זה לא יכל להיות כל כך פשוט!
"אם המשחק נגמר.. אז לפחות ניקח קצת מהכבד של אל-מייט" האיש אמר והפיע מלינו.
הוא שם את ידו על אסוי.
אבל הקיורק שלו לא עבד. נצלתי את הזמנות ונתנתי ארגף חזק לאיש הידים.
אבל זה לא פגע בו! זה פגע בנמו.. וזה לא השפיע בכלל!
ברחתי למרכז יחד עם מניטה ואסוי.
והנמו בעקבתנו!
הנמו בא להרביץ לי.
"נמו, לך למקום אחר!" שמעתי קול מוכר.
הנמו המשיך לנסות לפגע בי ואני המשכתי להתחמק!
הראש של הנמו פשוט נחתך... והנמו נפל על הריצפה.
"אידוט מה אתה עשה?! הוא בשביל לרצח את אל-מייט!" האיש ידים צרח עליו.
"אני ארצח אותו בעצמי!" הרוצח.. אמר והוא מי שהציל אותי מנמו.
הוא תפס בפני ומשך אותי למלעה.
"אתה בסדר?" הוא שאל האדישות.
"ככןןן.." מלמלתי בלחש.
"מאיפה הכוח שהיה לך מקודם?" הוא המשיך לשאל.
"אין לי מסוג על מה אתה מדבר.." ענתי בשקט.
"אם אתה משקר לי.. לפחות תעשה את זה כמו שצריך!" הוא אמר בעצבים!
לא יכלתי לזז.. הוא כל כך מפחיד לעמות הפעם הקדמות בה דיברנו.
"אל-מייט.." הוא מלמל. שיט הוא חשוד
"לי ולך יש שיחה לעשות!" הוא אמר באדשות ודחף אותי לאוזר המים.
נפלתי למים והוא תפס בי בצוואר.
"אז.. מאיפה הכוח הזה?" הוא שאל באדישות.
"אין לי שם מסוג על מה אתה מדבר!" המשכתי לענות. הוא רק חיזק את האחזה שלו בי.
"תקשיב לי טוב! במידה ויש לך קשר לאל-מייט.. אתה בבעיה ענקית! אז אני אשל שוב! מאיפה הכוח הזה?!" הוא אמר בעצבים!
אני פשוט שתקתי..
אני כבר כמעט לא מצליח לנשם.. בעיקר מהפחד אבל גם בגלל שהוא חנק אותי.
"אתה אמרת שאני אהפך לגיבור אתה לא תפגע בי.." מלמלתי.
"איך אתה קרא לזה שרצחתי את נמו בשבילך?" הוא שאל בעצבים.
"תודה על זה.. אבל לחנק אותי זה נקרא לפגע בי!" ענתי והוא שחרר מיד את ידו ממני.
השתעלתי בהטרף!
"סליחה.. אבל אני צריך לדעות מאיפה הכוח הזה!" הוא ענה.
"גלתי אותו כמה זמן אחרי שדברנו.." ענתי.
"ואיכשהו הוא בדיק כמו של אל-מייט.. מכל האנשים?!" הוא שאל בחוסר אמון.
"כן.." ענתי בשקט.
"אני לא מאמין לך.. טוב תישאר פה.. ככה לא תפגע!" הוא אמר והקפיא אותי לקיר של היבשה.
"שחרר אותי!" צעקתי.
"אני צריך אתך בראי ושלם.. אז לא!" הוא ענה.
הוא הלך לפגע בחברי לכיתה!
ואני לא מתכון לתת לו! לא משנה שהוא רחים עלי!
התאבקתי עם הקרח והצלחתי להשתחר!
הוא בדיק נלחם באסיו..
"תפסיק" אמרתי ומנאתי ממנו לזז בחיבק דוב.
"שחרר אותי!" הוא צעק בעצבים.
"לא!" צעקתי עליו.
אל-מייט פשוט התפרץ למבנה.
יש!
"היתה לי הרגשה שמשהו לא טוב קרה כאן!" אל-מייט אמר ואז הוא הפיע מלינו.
הוא לקח את איזה-סנסאי ואת אסיו ומניטה.
הוא הרביץ לאיש ידים ולרוצח..
"ממזר!" הרוצח אמר. והמסכה שלו קצת נשברה.. והיה אפשר לראות את עניו השמלאית.
עכשיו אני מרגיש משתק מהמבט המפחיד שיש לו!
"מידריה-שונן.. אתה בסדר?!" אל-מייט שאל אותי.
"אה.. כן.. בבקשה על תפגע באיש עם המסכה.." בקשתי.
"למה?! הוא רוצח!" אל-מייט שאל.
"הוא בן אדם.. טוב" ענתי בשקט.
"הוא עזר לי.." אמרתי בשקט.
"אל דאגה אני אדעג שהוא לא יפגע יותר מדי!" אל-מייט אמר בחייך.
"כיאלו שאני צריך את הרחמים שלך!" הרוצח אמר בעצבים והתחיל לתקוף את אל-מייט בקרח ובעזרות החרבות שלו.
אל-מייט התחמק מרובם.. ופגע מדי פעם ברוצח.
"אידוט! בגלל זה לא היתה אמר לרוצח את הנמו!" איש הידים צרח על הרוצח..
"סתם את הפה שלך ממזר!" הרוצח צרח על איש הידים.
"אל תשתיק אותי!" האיש ידים צרח עליו שוב.
הם התחילו להלחם בניהם.
האיש ידים בעט בפנים של הרוצח והרוצח עף מהתנפה.
הרוצח שכב שם מבלי לזז.
רצתי מידי לכיונו.
והצאתי אותו משם.
הגברים התחלו להגיע ופגעו בנבלים..
לקחתי אותו לאזר המים בשביל לבדוק שהוא בסדר.
המסכה שלו היתה כבר חצי שברה והיה אפשר לראות צלקות ענקית על החלק השמלאי שלו.
הוא איבד הכרה.
"היי.. תיתערר.." אמרתי בשקט.
בבקשה שהוא היה בסדר.
"נו.. תיתערר כבר.." המשכתי.
הוא הזיז את הענים שלו..
"מה קרה?" הוא שאל והחזיק את ראשו.
"הגיבורים הגיעו.. ואמ.. האיש ידים פגע בך.." ענתי.
"הממזר הזה.." הוא ענה.
"הם כבר עזבו.." ענתי אחרי שהצצתי למלעה.
הוא זרק את המסכה למים..
"הממזר הזה נטש אותי! אני ארצח אותו!" הוא ענה.
"ועכשיו שיש כאן את הגיבורים הלך עלי!" הוא המשיך.
"אני בטח.. שהכל היה בסדר.. אולי תסגיר את עצמך.. ואולי הם יקלו עליך.. והם.. גם ככה אין טעם שתלחם עכשיו.. אני מפחד שאתה פצוע מדי.." ענתי.
"אני לא מתכון לחזר לחראות האלו! הפחתי לנבל בשביל לא לראות אותם שוב!" הוא ענה..
באתי לענות לו אבל אז.. הכל היה מערפל.. והתלפאתי.
________________________________________.
נ.מ- שוטו.
________________________________________.
"אני לא מתכון לחזר לחראות האלו! הפחתי לנבל בשביל לא לראות אותם שוב!" אמרתי בעצבים.
"היי?!" אמרתי בלחץ. מידוריה פשוט התאלף עלי.
"היי.. תתערר!" אמרתי בלחץ.
הוא כנראה התאלף מהמאץ..
"אבל.. אני מניח.. שאין לי בררה.." לחשתי לו והתחלתי לסחוב אותו לעבר היציאה.
...
"ידים למלעה!" השטרים צעקו לי שהגעתי לכניסה
"תירגע.. אני נכנה!" ענתי והתקרבתי עלהם עם מידוריה.
הבאתי אותו להם והם אזקו אותי והכניסו אותי לנידות..
אני אפגש את הזקן הזה עכשיו.. אני כבר לא יכל לחכות.. 😑.
________________________________________.
נ.מ-דקו
זמן- שובע אחרי
________________________________________.
עכשיו אמצע הלילה.. אני לא ממש ידע למה אני דפקא עכשיו נמצא פה.. אבל אני רוצה לראות את הרוצח שוב!
ואני מניח שהרצון שלי עבד כמו שצריך היום.
הרוצח פשוט הפיע לידי.
"לאן אתה ברח?" שאלתי.
"רחוק ממעצבנים האלו" הוא ענה.
"אני מבין.. אני שמח שאתה בסדר" ענתי בשקט.
"תודה.. כנל לגביך" הוא ענה והחזיק את סנטרי באצבתו.
הוא ניקה קצת ליכלך שהיה לי על החלצה.
"הם עשו לך משהו.." שאלתי בשקט.
"מלבד לעצבון אותי.. ולדרש ממני שאספר להם על ליגות הנבילים לא ממש!" הוא ענה באדישות.
"אני שמח לשמע..  סיפרת להם על ליגות הנבלים?" שאלתי.
"אני לא מתכיבן לשתף איתם פעלה!" הוא ענה באדישות.
"אבל תוכל לעזר להם שלא היו נפגעים.. אני בטח שהם יקלו עליך אם תספר.." ענתי.
"הם ביקשו שתשכנע אותי?!" הוא שאל בחדשנות.
"לא.. פשוט.. אני ידע שאתה לא רוצה לעזר לאנשים שפגעו בכך.. אבל בשבלי?" שאלתי בצפיה.
הוא הריד קצת את ראשו.
"בבקשה.. אתה בן אדם טוב.. שראתי איך טיפלת בחותל התאהבתי בך.. ואני ידע שאתה עדין יכל לעזר.. בבקשה" התחננתי.
"חותל זה משהו אחר.. ואתה לא רוצה רוצח!" הוא ענה. ויכלתי לשמע עצב בקולו.
"נכון.. אני רוצה אתך כחבר שלי.. ואם תעזר להם אולי נכל להפיגש.. ולהיות ביחד.." אמרתי נבוך.
הוא פשוט נשיק אותי.
"בסדר.." הוא לחש לאזני אחרי שהתנתק מהנשיקה.
הוא חיבק אותי וחימם אותי.
"קר לך?" הוא שאל בלחשיה באזני.
אני מודה זה כיף! והנשיקה ממש.
"קצת.." לחשתי לו.
"חבל שאין לי את הג'קט שלך.. הוא מחמם טוב" המשכתי ללחש.
"כן.. מתתי מחם בו.. טוב נחמם אותך.." הוא אמר והתחיל לחמם אותי באזרות צדו השמאלי..
"לא הקיורק שלך זה קרח?" שאלתי.
"בצד ימין כן.. השמאלי זה אש.. אבל אני לא משתמש בו בגלל אנדבר הזקן והמעצבון הזה" הוא ענה.
"מה הוא קשר?" שאלתי בחוסר הבנה.
"אני ה'בן' שלו" הוא ענה ואת הבן הוא אמר בלעג.
אני פשוט צחקתי על התשבה שלו.
"להפך לנבל ולהלחם מול אבא שלך.. הוא עד כדי כל נוראי?" שאלתי שאני עדין צחק.
"כן.. בגללו יש לי את הצלקות הזאת" הוא לחש לי והפסקתי לצחק.
"הוא שיגע את אמא שלי עד כדי כך שהוא אמרה שהצד השמאלי שלי מכעור ושפחה עלי מים חמים" הוא המשיך.
"או.. אני מצתער" ענתי בשקט.
"זה בסדר.." הוא לחש לי.
רצאות פשוט תפסו את שנינו.
ואיזה-סנסאי משך אותו לכיונו.
"טודורקי.. אתה לא אומר לברח מבית החילים!" הוא אמר בעצבים.
אז זה השם שלו.
"אל תיקרא לי ככה!" טודורקי.. או שכדי שאני לא אקרא לו ככה אמר בעצבים.
"זה שם משפחת.. ובנסף לזה.. אתה לא יצא מבית החולים! אתה נבל! המקום שלך זה בכלא!" איזה-סנסאי נזף בו.
"כן.. אין לי כוח לזה.." הוא ענה.
"מידוריה.. מה הקשר שלך איתו?!" איזה-סנסאי הפעם פנה עלי.
"אמ.. נפגשו חדש אחרי התקרית של הרצח.. ואמ.. הוא ואני קצת התחברנו.. ואמ.. במתקפה הוא הגן עלי.. ואני מניח שאנחנו חברים..או שבני זוג.. עדין לא עברנו על זה" ענתי.
איזה-סנסאי פשוט דפק לעצמו את היד בראש.
"מידוריה.. אתה מדבר יותר מדי.." טודורקי אמר באדישות.
"סליחה" לחשתי.
________________________________________.
עברה כבר שנה מאז המקרה.
אני ושוטו בני זוג.. שוטו התחיל לעזר לגיבורים.
הוא נמצא בחצי מעצר בית בגלל כל הפשעים שעשה..
הספקנו כבר לעשות דברים.. אתם ידעים..
זהו אני מניח..
________________________________________.
1680 מילים.. שיא חדש..
מקווה שהפרק היה טוב..
סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן(יומים😑) לעלות אותו.. (לא כיאלו שיש כותבים שכותבים פרק רק פעם בחדש או משהו..😒)

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡