זה בן ים!
זה מסביר למה אנחנו כאן.. ואיך הוא הצליח לשרוד מתחת למים כל כך הרבה זמן.
משם מה הדבר היחד שהצלחתי לחשב עליו זה שלח יד ולגעות בו.
הוא נתרע לרגע מהמגע שלי..
ואז הוא נתן לי לחקר אותו..
הוא עצם את עניו כיאלו אני הלך לפגע בו..
"תודה.." לחשתי בשקט.
הוא התכפף ונשכב עלי.
נצלתי את הזמנות וחקרתי גם את גבו..
שערו כסיה את ערפו וגבו היה חשוף לחלטין..
הרגשתי משהו שצמח מגבו שכנראה סנפיר.
שהגעתי לאזור הזנב הוא נרתע וזז.
מסמן לי להפסיק..
כנראה מקום רגיש.
אז המשכנו לשכב שהוא עלי..
אני נושם והוא כמעט ולא..
אני מניח שהוא נשום רק מתחות למים..
שמעתי שיעול קטן.
והוא התיחל להשתעל..
ונראה שהוא מאבד הכרה..
שיט!
דחפתי אותו מהר למים בתקווה שזה יעזר.
הוא שקע במים והדבר היחד שהצלחתי לחשב עליו שרק החמרתי את המצב.
קצתי לקפוץ אחריו למים אבל היתי חלש מדי בשביל להזיז שריר..
אז רק חכתי לו..
אני רק מקווה שהוא בסדר...
...
עברה כבר שעה ואני ממש דואג!
אחרי כמה דקות הוא יצא.
ואבן ענקתי ירדה לי מלב.
הוא עלה על הסלע במהירות כיאלו החיים שלו תלים בזה.
כל הזנב שלו יצא לבחץ.
למה?!
נוזל כוחל נשפך על הסלע.
מה זה הנוזל הזה?!
רגע?! הוא מדמם!
והוא קריב כמה שהוא יכל את הזנב לחזה שלו.
הוא לקח אצה בשארית חלזון שנשארה מטיפל בי ושם על הפצע שלו.
"היי אתה בסדר?!" שאלתי בטפשתי.
ברור שהוא לא בסדר! הוא מדמם.
"כריש" שמעתי לפתע.
הוא דיבר?!
"מה כריש?!" שאלתי.
"יש כריש שמסתוב כאן" הוא ענה באדישות.
ממש נלחצי.
כריש?! הוא יאכל אותי חי!
התחלתי ממש להלחץ ולזז מצד לצד מרוב הלחץ.
לגמרי שחכתי שבן הים שלידי מדמם.
בטח שהכריש פגוע בו!
זה נראה שהוא מסתבך בלחבש את הפצע העמק שהיה לו.
"אתה רוצה עזרה?!" שאלתי ונגתי בזנב שלו בעדינות.
הוא קפץ מהמגע שלי.
ואחרי כמה דקות שבהן הוא התבונן בי, הוא שם את זנבו על רגלי.
הוא הנהן בשקט ועצם את עניו.
כל נגעיה שלי גרמה לו לקפץ ואבל הצלחתי לחבש אותו די מהר.
כמבון שנקתי את הפצע והוא נראה שזה רק החמיר את המצב שלו.
כנראה מהמלח.
אחרי שנקתי את הפצע ביסדית היה אפשר לראות שהפצע הוא כל מני פצעים קטנים מנשיכה של כריש.
מפחיד!
הוא התקרב עלי ונשכב עלי שוב.
הוא ממש אהוב את זה..
הוא רעד קצת.. כנראה שממש כאב לו.
לטפתי את גבו והסנפיר שעל גבו זז מצד לצד אם כל נגיעה.
נראלי שהוא נהנה.
עטפתי את זנבו בין רגלי.
אבל במקום להתרע כמו שחשבתי הוא נתן לי לעשות את זה ורק התקרב עלי יותר.
"אתה עוד מעט תצתרך לחזור למים, נכון?!" שאלתי.
הוא קם ממני ושם את ידיו בצדדי.
המשכתי לעטף אתו ברגלי.
אני לא רוצה שיעזב אותי, הזמן שחכתי לו היה כל כך כאב!
"כן, אבל אני צריך לחכות שהכריש ילך.. הוא עדין כאן" הוא ענה.
"וכמה זמן יקח לך עוד שתוכל לחזר?!" שאלתי נבוך.
עד שמצאתי מישהו שעוזר לי אני לא מתכבן לוותר עליו, במיחד שהוא האדם היחד שאני יכל לתקשר איתו באמצע הים.
"לא ידע.. למה?!" הוא שאל.
"אני לא רוצה להיות לבד.." ענתי נבוך.
הוא נשכב עלי בחזרה.
"גם אני.." הוא לחש לאני ונתן לי ללטף אותו שוב.
העור שלו התחיל לשרף.
והוא התיחל לרעד, כנראה מכאב.
כנראה שזה מה שקרה שהוא מתיבש.
הוא ישר קפץ למים.
ולא נראלי שהיה לו אכפת אם הכריש עדין כאן או לא.
הכריש יצא מהמים שבן הים בפיו, נלחם בשביל להשתחרר.
התחלתי להרביץ לכריש בשביל לשחרר את בן הים.
"שחרר אותו!" צעקתי על הכריש ונסתי לפתח את הפה של הכריש, שכמבן שלא אפשרי.
יצא מיד הימנית של הבן הים קרח והוא תקע אותו בראשו של הכריש.
הכריש שיחרר קצת את אחיזתו בבן הים ובן הים ניצל את הזמנות ועלה על סלע.
הוא המשיך להרביץ לכריש מבחוץ בזמן שהוא מתנשם בכבדות.
אחרי כמה דקות הכריש חזר למים.
כמבון שהספיק לתת לבן הים עוד נשיכה בזנב וביד.
בן הים נשכב על הסלע והתנשם בכבדות.
הוא המשיך לדמם.
טפלתי לו בפצעים החדשים כמו שעשתי בזנב.
והפעם נשכתי עליו.
הוא תפס את גבי בין ידיו והמשיך להתנשם.
ראים שהוא לא קביל מספיק מים כמו שהוא היה צריך..
אבל הכריש עדין כאן.
הוא ציר לי עגלים על הגב וזה היה נעים.
הוא נזער לא לפגע בפצעים.
"תודה.." הודתי לו שוב על העזרה.
"אמ.." הוא ענה ואחיזה שלו בי התחזקה.
וזה כבר התחיל לכאב.
הוא קריב את ראשו לרוח בין הכתף לצוואר שלי וחשוף שנים.
"אתה מחוץ אותי.." אמרתי בשקט.
בשניה הוא שיחרר אותי.
"סליחה.." הוא התנצל בשקט.
הענים שלו היו אדמות לעמט מקדום.
למה?!
הוא חשף שנים, הענים שלו אדמות, הוא החזיק אותי חזק כיאלו הוא מנסה לגרם לי לא לברוח.. שמחברים את כל זה מקבלים..
"אתה נסית לשותת את הדם שלי?!" שאלתי בצעקה.
"כן, סליחה, אני לא ממש שלוט בזה" הוא התנצל.
"אם תשתה, אתה תתרפא מהר יותר?! כמו בספרים?!" שאלתי בחשש.
הוא הנהן בשקט.
חשפתי את הצוואר שלי.
"לא אכפת לי למות, בכל זאת נסתי להתאבד, תשתה חפשי" אמרתי חייכתי לו חייך קטן.
בהתחלה הוא נרתע ואז תקע את שניו בצוארי.
הוא התחיל לשתות בפרעות וזה כל כך כאב.
לא חשבתי שזה יכאב עד כדי כך.
אבל אני שמח שאני עוזר לו.
שהרגשתי שאני עמוד התאלף הוא הפסיק.
הוא הסתכל עלי ופיו היה מכסה בדם.
"תודה.." הוא לחש.
וזה הדבר האחר ששמעתי ממינו לפני שאבדתי את הכרתי.
אני מקווה שהוא מרגיש יותר טוב!
................................._♡_...................................
מקווה שהפרק יצא טוב.
אז בן הים שתה דם.. זה מזכיר לי את הסירנה מספרים.
וכריש תקף אותו, מסכן.
אני שמחה להודות הספר הזה הלך לקחות הרבה זמן.
טוב..
מה קרה אחרי שדקו איבד את הכרתו?!
האם בן הים ימשיך לשתות מימנו?!
דקו מת כאן?!
את זאת ועוד בפרק הבא!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡
YOU ARE READING
טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם
Non-Fictionהיי אני לי♡... אני כבר אמרת הספר הוא ל13+ אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם. למי שלא ידע/ת.... הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי. הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי. טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני. כל סיפור היה כנרא...
