טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

שנית האלמגים 3

הוא ציר לי עגלים על הגב וזה היה נעים.
הוא נזער לא לפגע בפצעים.
"תודה.." הודתי לו שוב על העזרה.
"אמ.." הוא ענה ואחיזה שלו בי התחזקה.
וזה כבר התחיל לכאב.
הוא קריב את ראשו לרוח בין הכתף לצוואר שלי וחשוף שנים.
"אתה מחוץ אותי.." אמרתי בשקט.
בשניה הוא שיחרר אותי.
"סליחה.." הוא התנצל בשקט.
הענים שלו היו אדמות לעמט מקדום.
למה?!
הוא חשף שנים, הענים שלו אדמות, הוא החזיק אותי חזק כיאלו הוא מנסה לגרם לי לא לברוח.. שמחברים את כל זה מקבלים..
"אתה נסית לשותת את הדם שלי?!" שאלתי בצעקה.
"כן, סליחה, אני לא ממש שלוט בזה" הוא התנצל.
"אם תשתה, אתה תתרפא מהר יותר?! כמו בספרים?!" שאלתי בחשש.
הוא הנהן בשקט.
חשפתי את הצוואר שלי.
"לא אכפת לי למות, בכל זאת נסתי להתאבד, תשתה חפשי" אמרתי חייכתי לו חייך קטן.
בהתחלה הוא נרתע ואז תקע את שניו בצוארי.
הוא התחיל לשתות בפרעות וזה כל כך כאב.
לא חשבתי שזה יכאב עד כדי כך.
אבל אני שמח שאני עוזר לו.
שהרגשתי שאני עמוד התאלף הוא הפסיק.
הוא הסתכל עלי ופיו היה מכסה בדם.
"תודה.." הוא לחש.
וזה הדבר האחר ששמעתי ממינו לפני שאבדתי את הכרתי.
אני מקווה שהוא מרגיש יותר טוב!
...
התעררתי.
והבן הים לא היה שם.
אני רק מקווה שהוא בסדר.
איי אני מת מרעב!
נסתי לתפס כמה דגים אבל הם היו הרבה יותר מהרים ממני.
חזרתי לסלע מתנשף.
נהנחתי..
"למה אני לא מצליח בכלום בחיים שלי?!" צעקתי.
"כי אתה מוותר מהר מדי" קול ענה.
ובן הים היה שם.
"היי" אמרתי בשקט.
"היי.. למה אתה ירד למים?! אתה לא יכל לנשם שמה!" הוא שאל.
"טוב.. אני רעב.. וגם אני תמיד יכל לחזר למלעה אם אני לא מתרחק יותר מדי.. זה כמו שאשאל למה אתה עולה לסלע?!" ענתי.
"אני עלה לסלע בשביל לעזר לך.." הוא ענה.
"לא.. אני ידע את זה.. זאת היתה רק דוגמה." אמרתי.
"טוב.. אבל אל תריד למים. אתה שחה ממש גרוע וגם אתה לא יכל לנשם שם.. אם יחזרו הכרשים מה תעשה אם תהיה רחק יותר מדי מסלע?!" הוא שאל באדישות.
"אמ.. לא חשבתי על זה.." ענתי נבוך.
הוא גלגל ענים.
"הליוואי שהיתי בן ים כמוך.. אז יכלתי להית מיחד.." מלמלתי בשקט.
"אתה מיחד בשבלי.. אף פעם לא ראתי בן ים עם שני זנבות ובלי סנפרים. שלא ידע לנשום מתחות למים" הוא ענה.
"קראים לזה בן אדם.." ענתי.
"אז מה אני?!" הוא שאל.
"בן ים.. או סרינה.. אני לא ממש בטח" ענתי.
"למה אתה בן אדם ואני בן ים?! למה לא קראים לך בן יבשה?!" הוא שאל.
משכתי בכתפי בשביל לסמן לו שאני לא ידע.
הוא התישב על הסלע שלידי.
"תגיד.. אני באמת נראה לך מיחד?!" שאלתי.
"כן.. שמעתי עליכם ועל כמה אתם מסכנים.. אבל אף פעם לא יצא לי לראות מישהו כמוך" הוא ענה.
היה לי כיף לשמוע שאני מיחד למישהו.
"שחשבים על זה אתה לא נראה לי מסכן.." הוא אמר באדישות.
"אתה לא מחדש הרבה.. תמיד אמרים לי שאני חלש.." אמרתי וחזרתי להיות עצב.
"למה אתה משנה רגשות כל שניה.. תחילט מה אתה!" הוא אמר.
"עצב, חלש, עלוב, אודיט.." ענתי.
"אתה לא נראה שאתה נהנה ממי שאתה.." הוא ענה.
"טוב.. כולם חזקים ומדהים ורק אני עלוב בלי שם קיורק.. וכולם צחקים ומצקעים בגלל זה" ענתי בעצב.
"היתי עשה הכל בשביל להיות מיחד כמוך!" ענתי.
"אני לא מיחד.. יש עוד כמני.. רק בגלל שהצבע שלי בשני צבעים זה לא אומר שזה מיחד.. וגם היתי עשה הכל בשביל להפטיר מאדום שמכסה אותי.." הוא ענה.
"אני חושב שהוא יפה" ענתי.
הוא נראה שהוא לא רוצה לדבר על זה עזבתי את זה.
"אבל מה מיחד בי?! למה שתרצה להיות דווקא כמני?!" הוא שאל.
"אמ.. טוב מאיפה שאני באתי.. אתה.. יצר קסם וכולם שהם קטנים חלמו להית בן או בת ים" ענתי.
"אתה מיחד.. ובגלל זה אני רוצה להית כמוך" ענתי.
"אמ.. טוב.." הוא אמר ונישק אותי בפה.
הוא הריד לי את החלצה תוך כדי הנשיקה וכך גם את המכנסים.
כולי היתי אדום.
אחרי כמה שנית טעם מוזר היה בפה שלי.
והרגלים שלי התחילו לשרף.
עצמתי את הענים מכאב.
...
שפתחתי אתן היתי בתוך המים...
והבן הים משוך אותי איתו.
הוא מנסה להטביע אותי?!
רגע! אני נושם מתחות למים?!
על היד שלי היה סנפיר.
"מה?!" אמרתי בהפתעה.
הוא הסתכל עלי.. ועכשיו אני נזכר שאני לא ידע את שמו.
"מה, מה?!" הוא שאל וקולו היה הרבה יותר עמוק עכשיו.
"איך אני נושם מתחת למים?!" שאלתי.
"טוב.. אתה בן ים.. אז אתה יכל עכשיו לנשם מתחת למים... בקשת להית כמני.. אז הפכתי אתך לכזה.." הוא ענה כיאלו זה קרה לו כל יום.
"אתה יכל לעשות את זה?!" שאלתי בפתעה.
"כן.. זה שאתה בן ים לא מספיק לך?!" הוא שאל באדישות.
"לא.. כיאלו כן.. זה מספיק פשוט חשבתי שזה לא אפשרי.. שבני ים לא יכלים לעשות את זה" ענתי.
"טוב.. הרוב לא יכלים" הוא ענה והמישך למשך אותי.
"לאן הלכים?!" שאלתי.
"למקום יפה.." הוא ענה וקולו היה רך ונעים.
"תגיד.. מה השם שלך?!" שאלתי.
"אמ.. אין לי ממש.. אני מניח שיש לי.. אבל אני לא זוכר אותו." הוא ענה.
"למה שלא תיזכר?!" שאלתי מבלבל.
"כי אף אחד לא קרא לי בשמי.. תמיד קראים לי לפי המעמד שלי.. אם אתה משרת אז אתה משרת אתה לא שנה ממשרת אחר.. ואם אתה סתם אזרח אז אתה אזרח.." הוא ענה.
"אז איך לפנות לך?!" שאלתי.
"אמ.. איך שאתה רוצה.." הוא ענה ועצר מלשחות.
הוא שחה לפני והפנים שלו היו מול שלי.
שם?!.. שם?!.. אולי אני אקרא לו על שם של מישהו מפרסם..?!
"שוטו טודורקי.." מלמלתי בשקט.
"מה?!" הוא שאל בבלבל.
"זה השם שלך.. סתם נתנתי שם של איזה נסיך מאיזה אגדה שהוא ממש דמה לך עם השני צבעים וקרח.. אם אתה לא אהב אותו אני אתן לך אחר.." ענתי נבוך.
"נסיך אה.." הוא אמר ונשמעה קצת שמחה בקולו האדיש.
הוא הסתובב סביבי במהירות.
ועצר שהמצח שלי מול הסנטר שלו וידו תפסות את ראשי מלמלעה.
לגמרי הפכתי לאדום.
"אני אהב אותו!" הוא החריז ונשיק למצחי.
רק הפכתי לאדום יותר.
"מה שם שלך?!" הוא שאל.
"איזקו מידוריה.." ענתי נבוך.
"יש לך שם יפה" הוא אמר וליטף את הלחי שלי.
"תודה.." ענתי נבוך.
"עכשיו בוא!" הוא החריז והמשיך לדחף אותי למצלות.
"תעצם ענים!" הוא החריז.
"אוקי.." ענתי ועצמתי את עני..
מענין באמת לאן הוא לקח אותי...
................................._♡_...................................
פרק 3!
פרק 4 בכתיבה.
ומתח אני מקווה שעוד יש..
אני אהבות לתקוע אנשים במתח!
ואואעהאעהאעהא!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡