טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הנסיך ובן של האופה 2

חלק הקדום-
"קח" הנסיך אמר. והגיש לי את המסכה שלו.
"לא תעדיף להשיאר אותה אצלך?" שאלתי.
"היא היתה רק בשביל הבריחה.. עכשיו אין לי מה לעשות איתה! תיקח אותה! היא מתיאמה לשיער והענים שלך!" הנסיך אמר בנחמדות.
"אוקי" ענתי נבוך.
והנסיך ואידה הלכו מישם.
חזרתי לביתי..
________________________________________.
חלק הזה-
נ.מ- שוטו.
זמן-בבוקר שלמחרו
________________________________________.
"בוקר טוב הנסיך" שמעתי קול מעלי.
אני פשוט קברתי את ראשי בקרית עוד יותר.
אין לי כוח לכולם..
אחרי שזקן החר**ן הזה החליט שאני מקרקע לחדרי לעוד הודעה חדשה.
שילך לא***.
"בוקר טוב אדני" הקול חזר..
ומי וזה יכל להיות מלבד אידה.
"אידה! אין לי כוח! אני רוצה לישון! גם ככה אני לא יכל לצאת מחדר המכער הזה!" אמרתי עצבני.
"אני ידע! ולכן באתי עכשיו! ב11 בבוקר!" אידה ענה.
"אמ.. ולמה אני צריך להתערר?!" שאלתי בחוסר רצון.
"לארחות הבוקר!" אידה החריז.
"אני לא רעב!" ענתי עצבני.
"אבל אתה עדין צריך לאכול!" אידה החריז.
"לא אכלת כל אתמאל!" אידה ענה
"אכלתי! איזה לחם!" ענתי וקברתי את ראשי יותר עמק! האף שלי כבר מרגיש את המזרן!
"לחם זה לא מפסיק! אתה צריך לאכול 3 ארחות בכל יום באפון מסדר!" אידה ענה בקול מכובד.
אני ידע שאין טעם להתבכח איתו..
אבל אני יותר מדי עצבני!
"אני אחזר עוד חצי שעה! בבקשה תכאל בזמן הזה!" אידה אמר ויצא מחדר.
אני פשוט חזרתי לישון!
...
"הנסיך טודורקי! אני בקשתי שתכאל! המינימם שאתה יכל לעשות זה להתערר!" אידה אמר באדישות.. אך בגלל שהוא הסיף את שם משפחתי זה אמר שהוא ממש עצבני!
"אני לא רוצה!" צעקתי עליו.
"אני אטפל בו" קולו של אדם שהיה במוקם השני אצלי באחרנים שאני ארצה לישמע! אמר.
(הזקן המעצבן הזה שאמור להיות המלך, במקום הראשון!)
"הגיע הזמן שתיתערר! הנסיך שוטו טודורקי!" הוא החריז.
ידעתי כבר שלהתנגד עליו זה כבר לא אפשרי! ושאני רק אסבל מיזה! היתה רק פעם אחת שהתנגדתי לו ולא יכלי לזז שובע!
קמתי והתישבי על המיטה..
בלי חולצה.. בלי נעלים.. בלי רצון לחיים!
"אידה נכון?! בגלל ששוטו עשה צרות.. אני אשמר עליו לזמן מה! אתה משחרר להיום עד הודעה חדשה!" הוא אמר ואידה הנהנן ויצא..
הוא גם לא מיתסק איתו!
אני ספרתי לאידה רק מאית מהסבל ומהפחד שלי מהאיש שכרגע הוא לבד איתי בחדר.
היתה לי צמרמורת בכל הגוף מלראות איך הוא הסתכאל עלי!
אני לא ידע מה המבט הזה אמר.. אבל אני לא רוצה לגלות! או יותר נכון מפחד לגלות!
"הגיע הזמן לאכול" הוא אמר ודחוף חתיכת לחם גדלה לפי..
אני כתצאה מיכך התחלתי להשתעל מחתיכות הלחם המסכנה שחנקה אותי כרגע.
"נו שוטו! תכאל!" הוא אמר ודחוף לי עוד אחת.
הפעם אותה הצלחתי לאכול מבלי להחניק..
והוא המשיך לאכיל אותי! כמו תינק!
הוא אהוב את השליטה בי! ואני שונא אותה!
וזה רק הפך את זה ליותר טוב בישבילו!
"כל הכבד שוטו! גמרת את האוכל! רוצה ממתק?!" הוא שאל בהתלהבות.
אני שונא את זה!
"אני לא!" ענתי.
"טוב.. אז הגיע הזמן לעונש שלך!" הוא אמר בקול מפחיד!
אני פשוט ברחתי לצד השני של המיטה.
"שוטו על תיברח! זה רק יגדיל את העונש שלך!" הוא אמר וצחק כמו מטרף!
לא פחדתי מאף אחד בכל החיים שלי! מלבדו! לא משנה מה עשתי... לא משנה כמה נסתי לעצר אותו! להתחנן מימנו להפסיק! הוא היה ממשיך!
"אני לא רוצה!" צעקתי עליו.
הפחד כבר זרום בתכי..
והוא אוהב את זה!
הוא אוהב לראות אנשים מתים מפחד מהסבל שהוא הלך לגרום להם!
טוב למה עוד יש לצפות מאחרי הענים של הממלכה!
הוא יענה אותי בכל דרך אפשרית!
אני כל כך מפחד.
הוא תפס אותי דרך הצוואר והצמיד אותי לקיר.
עצמתי ענים בתקווה שאם העצום אותן האיש שרודף אחרי בסיוטים יעלם!
אבל זה לא קרה! במקום זה הרגשתי שהכתף של יצאה מהמקום.
אני כתגבה לכאב הנוראי שנוצר בכתפתי הימני צרחתי מכאב!
יצא לי דמאות מהכאב.. והוא רק צחק חזק יותר
"בבקשה די!" התחננתי עם ענים עצמות! לא יכל לפתוח אותם מרוב הכאב!
"אני לא זוכר שהרשתי לך לדבר!" הוא אמר בקולו המפחיד ולחץ על הבטן שלי!
הכאב היה נוראי!
המשכתי לצעק מהכאב.. והוא רק המשיך לצחק בקולי קולות ולהכאיב לי העוד מקומות!
...
אחרי חצי שעה של עינים בלתי פסקים וצעקות כאב אבדתי הכרה!
הוא הלך להרג אותי בסוף!
________________________________________.
נ.מ-דקו.
זמן- בוקר
________________________________________.
"היי אידה-קון! אני שניה מתפנה אליך!" אמרתי שראתי אותי נכנס למאפיה..
"היי מידוריה-קון" אידה אמר ויכלתי לישמע חשש בקולו.
"אידה הכל בסדר?! ואתה לא אמור להיות עכשיו עם הנסיך?!" שאלתי בחשש.
"יש לנסיך עוזר חדש עד להדעה חדשה! ומיזה אני חשש" אידה ענה.
"או! אתה מכיר את המחליף שלך?" שאלתי.
"כן! הוא היה העוזר של הנסיך לפני.. והנסיך.." אידה התחיל..
"והנסיך..?!" שאלתי בנסין להבין למה אידה הפסיק באמצע..
"והנסיך שונא אותו! מפחד מימנו! סובל שהוא לידו" אידה אמר ותפס את המוזה בצער.
"אמ.. אני מקווה שהוא היה בסדר.." ענתי נבוך.
"למה בכלל החליפו אתך?" שאלתי.. מקווה לא לפגע באידה.
"בגלל שהנסיך ברח אז החליטו שהוא צריך חינך מחדש.. ריתקעו אותו לחדר ושמו לו את הבן אדם השני שהוא הכי שונא להיות זה שיחנך אותו" אידה אמר עם כאב בקולו והסתכל על הריצפה.
"אתה ידע מי הראשון?" שאלתי בשקט.
"את המלך" אידה אמר.
היתה שתיקה מביכה..
"היתה רוצה לעזר לנסיך איכשהו?" שאלתי.
"למה הכבנה?" אידה שאל בבילבל.
"התכבני שאם אתה רוצה לעשות משהו בשביל לדאג שהנסיך?" ענתי.
"ברור שהיתי רוצה! אני העוזר שלו!" אידה ענה.
"אתה ידע שלא יתנו לך מידע ככה סתם!" ענתי.
"כן! אבל הבטחות של הנסיך חשבה יותר!" אידה ענה.
"ואתה ידע שמה שלא תעשה.. יכל לסכן אתך ממש!" המשכתי.
"כן!" אידה אמר וכבר יכלתי לראות אש בעניו.
"אם ככה אז גם אני בא! אני רוצה לעזור לנסיך! הוא היה ממש נחמד אלי!" ענתי.
"אם ככה הגיע הזמן לחשב על תכנית!" אידה אמר ואני הסכמתי איתו!
________________________________________.
יאללה מתח!
מה קרה? אתם/ן נהנים/ות מהסיפור עד עכשיו?
יש סיכוי וזה יקח לי יותר מחמש פרקים!
טוב תיכתבו בתגבות רעינות!
תודה לmamy31000 שכתבה תגובה!
ואני מביטה שהכניס אותה לסיפור בסוף.
טוב ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡