טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

כלבלבן 1

לפני שנתחיל..
אני אמרה לפחד מזה שהפרק הראשון ל230 קראית?! כיאלו איך?! זה מדהים ומפחיד תוך כדי! הצילו! והפרק הבא הוא 120! אז תסבירו לי איך הגענו למספר הזה!

טוב בנושא אחר(?)
לא עלתי כולם כבר חמש ימים.. אמ.. סליחה?🤷🏻‍♀️
אין לי ממש מה למאר להגנתי.. אז..
תתמדדו! בעיה שלכם/ן!

טוב פרק?

א.. ו.. הפרק הוא 14+!

נ.מ-שוטו
זמן- חפשת האביב בין השנה השניה לשלישית בחטיבה.
_________________________________________
החלקתי על הקרח במהריות.
מולי יש את הפניה שהתרסקתי בה כבר חמש מאות פעמים.. אז כדי שהפעם אצליח!
אכישו הצלחתי והמשכתי את מסלול הקרח שאני בכלל לא רוצה לעשות!
הזקן הזה החליט לנצל את החופש שלי לעשות לי את האמנים הנראים שלו!
הוא פשוט הציא אותי מבית וגרר אותי לתחרות החלקת על הקרח ענקית.
אני שנוא אותו!
. . .
אחרי כמה דקות של התנגשות בדברים הצלחתי לסים את המסלל.
התרסקתי על הריצפה מתנשף החלקתי פה במשך שעה ואני על שלוש שעות שניה בימים האחרנים!
הרגשתי שאני עמד לתאלף.
"נו שוטו קדימה! תתחיל שוב פעם!" הוא צעק עלי מרחק.
שילך לעזזאל! אני צריך לנשם!
הרדתי את הנעלים ממני או יותר נכון זרקתי אתן והלכתי יחף לשרתים.
הרגלים שלי מתות! לא ישבתי במשך תשע שעות ברציפות.
נכנסתי לשרתים ושטפתי את פני.
התנשפתי במהירות.. אני עדין מרגיש שאני הלך להתאלף!
"מה אתה רוצה?!" שאלתי בקרירות את המישהו שעמד מאחרי.
זה היה ילד עם שיער ירק וענים ירקות.
אפילו לא היתי צריך להסתכל עליו בשביל לדעות שזה הוא..
הוא משדר הרגשה נראית.. כיאלו שאני קשר בשלשלות.. במשך שבוע אני מרגיש את הרגשה הזאת.. ובכל הפעמים שהרגשתי את זה הילד הזה עמד שמה.
"לשטף ידים, מותר?" הוא שאל וזזתי מכיור.
הוא מעצבון אותי!
הוא עמד ליד הכיור וחייך עלי חייך קראפי!
"מה?!" שאלתי באדישות למראות הצמרמרות שעברות בגפי כל פעם שאני ראה אותו.
"אני אשמח לקבל גם אתך" הוא אמר בצרה קראפית והתחיל לשטף את ידיו.
התעלמתי ממה שאמר ובאתי ללכת מהמקום.
אבל הרגשתי שאני דבק לריצפה.
שיט, אני שנוא אותו!
הוא הסתבב עלי והצמיד אותי לקיר.
"מה אתה רוצה מחיים שלי?!" שאלתי והפעם לא הצלחתי להסתיר את הפחד שלי ממינו.. לפחות לא את כולו.
"אמרתי כבר, אני רוצה אתך!" הוא ענה כיאלו כולם שאני צמד לקיר והוא צמד אלי.
"ואני לא מענין, עכשיו תעזב אותי! אני לא אסס לפגע בכך בפעם הבאה שניפגש, אז תרחק ממני!" אמרתי בתקיפות ונסתי לזוז אבל הוא הצמיד אותי שוב לקיר.
"לאן אתה כל כך ממהר?! לאנדבר?!" הוא שאל בהתגרות ועצבים אלו בי.
"זה לא עיניך!" ענתי עצבני ולקחתי צעד קדימה שנגמר בכך שהוא שוב פעם ריסק אותי על הקיר.
"אז אני הפך את זה לעניני!" הוא ענה.
זה מטפש! אני הרבה יותר גבוה ממינו ועל בטח אני יותר חזק ממינו אז איך אני לא מצליח לזוז?! למה בדיק אני מפחד?!
"תעזב אותי!" נסתי לצעק אבל קולי כמעט ולא יצא.
"ב..בבקשה תעזב אותי!" התחננתי הפעם.
אף פעם לא פחדתי ככה, איפלו שהזקן הרביץ לאמא לא פחדתי בצורה כזאת.
"לא עד שתגיד לי לאן אתה הלך" הוא ענה.
"לאנדבר! לזקן המעצבן הזה! לאמנים המחרבנים שלו!" ענתי, רצתי לבכות מפחד.
"זה היה כל כך קשה?" הוא שאל.
"בבקשה תפסיק עם זה" התחננתי לו.
"להפסיק עם מה?" הוא שאל בלחישה.
"להפחיד אותי ככה! אתה במשך חדוש עקב אחרי.. זה כבר מפחיד" מילמלתי בפחד.
"אז אני מפחיד אתך?" הוא אמר בחצי שאלה.
קפאתי שהרגשתי את ידו על הבטן שלי.
"כ..כ...כן" ענתי בשקט.
"אני מבין.. טוב שוטו אתה לא צריך לפחד יותר.. אני לא אפגע בך.. בנתהם!" הוא ענה והתחיל לצחק.
קפאתי שהוא אמר את הבנתים
ידעתי שהוא עקב אחרי לפחות חודש טבל זה עדין מפחיד אותי שהוא ידע את שמי הפרטי.
"אתה יכל לעזב אותי עכשיו?" שאלתי אחרי שאזרתי קצת אמוץ.
"לא ידע.. כיף לי להית ככה" הוא אמר וידו התחילה לטיל על הבטן שלי לכין החזה
הוא שם לי איזה שרשרות על הצוואר שלי.
מה קשר השרשרות?!
"טוב אני צריך ללכת שוטו-קון שלי.. אל תשכח שאתה שיך לי.. ותיזהר זה מחשמל" הוא אמר ונכנס לשער סגל שפשוט נוצר משם מקום ונעלם בדיק כמו שבא.
התרסקתי על הריצפה.
קמתי מריצפה אחרי כמה דקות של הלם של מה שקרה כאן הרגע והסתכלתי על המראה.
לשרשרות היה מראה נחמד.. היא היתה תילן חצי לבן חצי שחור בדיק כמו הצבעים של השיער שלי.
באתי להריד את השרשרות וקבלתי זרם חשמל חזק שכמעט התעלפתי מימנו.
שיט הוא ממש רצני.
היתה לי סיבה טובה לפחד מימנו.
..
חזרתי לזקן. משם מה לא ספרתי לו על הילד המפחיד והמשכתי באמנים שאני שנוא.
חזרתי הביתה והתרסקתי על המיטה.
"אמרתי כבר, אני רוצה אתך!" המלים שלו חזרו בראשי הלך וחזור.
החזקתי את השרשרות שקבלתי לא ממש מרצן ממינו.
זה כמו קולר של חיות.. מה אני הכלב שלו או משהו?!
.... .. . .
שכבתי על הספסל באמצע שם מקום שכל מה שמארח לי כחברה זה החושך והקור.
למה הוא הביא אותי לכאן?!
הילד הקרפי פשוט הפיע משם מקום אחרי ששבעים לא ראתי אותו ואמר לי לבוא איתו.
ותאמינו לי שלא באתי איתו מרצן..
אני התנגדתי לו והוא החליט לחשמל אותי עד שהסכמתי.
אמרתי כבר שהוא משגע?
הוא חזר מהסיבוב שהוא הלך לו והשית לי משקה חם בתוך השקית האלמנים האלו.
לא ממש התחשק לי לשתות משהו שאני לא ידע מה יש בו.. במיחד עם מי שהביא לי אותה זה מישהו מטרף שעקב אחרי..
"אתה לא שותה שוטו?" הוא שאל ושיחק בשיער שלי.
"יש לי בעיה לשתות אותו.. במיחד שמי שהביא אותו הוא אתה" ענתי לו את מה שחשבתי.
"אם אני אשתה מזה, אתה תשתה גם?" הוא שאל.
"מאיפה לי לדעת שאתה לא חסין למה שיש בפנים?!" ענתי לו.
"אני חסין למרק.. כולם נראלי חסנים למרק שיש בו רק מים מלח וקצת ירקות חתכים" הוא ענה.
"אז עכשיו אני לא שתה את זה.. אני לא שתה סתם מרק זול" ענתי לו בצחק.. עד כמה שהוא מפחיד אותי.. הוא הבן אדם היחד שנתן לי להביא רגש כלשאו לידו.
"אז מה אתה רוצה?" הוא שאל.
רצתי להגיד לו שאני לא רעב.. אבל הבטן שלי החליטה לענות קדום.. ולקרקר.
אני שנוא אותו!
"נו שוטו אתה צריך לאכול!" הוא אמר וקריב עלי את המרק.
"אני לא רוצה!" ענתי לו.
"אבל אתה רעב! תכאל כבר!" הוא אמר בתקפות והחזיק את ראשי בידו.
לא הצלחתי להזיז את הראש.
הוא התישב עלי והשתמש ביד שהחזיקה את ראשי, כמחזיק ששמר את הפה שלי פתח.
"למה שאתה לא תכאל!" אמרתי לו.
"כי אתה יותר חשוב לי" הוא ענה.
"מה חשוב בי?" שאלתי אותו בכאב.
אני לא מצוא בעצמי שם דבר טוב.. אז למה שהוא ידאג לי..?
"אתה חיות המחמד שלי" הוא ענה.
"אז זה מה שאני? סתם חיות מחמד?!" שאלתי בכאב.
אין לי מושג למה עד צפתי מימנו אבל זה בכל זאת כאב.
"אתה לא סתם חיות מחמד.. אתה חיות המחמד שלי" הוא ענה וליטף את פני.
"למה אתה בכלל צריך אותי? זה בטח סתם בגלל התאר של 'הבן של אנדבר' שהדביקו לי" אמרתי בכאב וסבבתי את ראשי.
בוח זה זה.. כן.. הוא רוצה אותי רק בשביל לסחט את הגיברים או משהו..
הוא שתק.. ידעתי שזה זה.
"בהתחלה זה היה נכון.. עקבתי אחריך כי גלתי שאתה הבן של~ אבל עכשיו זה לא מה שמשנה לי.. האמתי כן זה משנה לי.. כי אתה הבן של~ ראתי שאתה שנוא להיות הוא אז החלטתי לעזר לך לנפץ את הכלוב שתקעו אתך בו" הוא ענה לי והמשיך ללטף את ראשי.
הוא סביב את ראשי עליו.
"אם אתה כל כך רוצה לעזר לי.. איך זה שאני איפלו לא ידע את השם שלך?" שאלתי אותו.
"זה כל מה שהפריע לך נכון? זה שאתה אפילו לא ידע את שמי?" הוא שאל בחמימות.
"אולי?!" ענתי גם אני לא ממש היתי בטח.
"דקו" הוא ענה.
הסתכלתי עליו ועניו היו כל כך יפות הרגשתי שאני טבוע בהן.
משהו נדחף לי לפה ונזל חם התחיל לעבר בגרני.
דחפתי אותו ממני בזמן שאני קם לישיבה והתחלתי להשתעל.
"זה רותח!" אמרתי לו והרגשתי את הלשן שלי נמסה.
"טוב.. אתה צריך משהו שיחמם אתך" הוא ענה כיאלו לא כמעט חנק אותי עם המרק המגעיל שלו.
"לחמם זה בסדר.. לגרם לי להחניק מימנו זה כבר פחות בסדר" ענתי לו.
"סליחה, סליחה" הוא ענה בצחק וחזר ללטף את ראשי.
"אמרת שאני חיות המחמד שלך.. אני שיך לזן מיחד?" שאלתי אותו ולגמתי מהמרק בשקית.
"אתה הכלב שלי.. או יותר נכון כלבלבן" הוא ענה.
"אני מעדיף חתול" ענתי לו.
"אני אחשב על זה" הוא ענה והמשיך ללטף את ראשי.
עני התחילו ועצם לאט לאט ונכנסתי לשניה עמקה.
................................._♡_...................................
1336 מלים!
אמרתי כבר שהפרק לא חמוד!
והוא רק יהפך לגרע יותר! וזה עד אחרי שאני מסננת לכם/ן חצי מהתכן!

טוב.. אין לי מה למאר אז~
ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡