טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

מספר 1 (2)

קמתי בבוקר וראתי את טודורקי-קון שכב על הריצפה.
שחשבים על זה איפלו שמיכה לא נתנתי לו..
ואני קפאתי מקור בלילה שהיו עלי שלוש שמיכות..
זה היה קצת מרשע מצדי אבל זה מגיע לנטשן הזה!
הוא נראה שהוא התערר בשקט.
"כבר בוקר?" הוא שאל ופיהק.
"כן, תתערר כבר מעצבון!" אמרתי בעצבים ובאתי להכין גם לעצמי.
"אני גם יכל?" הוא שאל.
"לא! ואם לא תהיה מוכן בשלוש השנית הקרבות אני מעיף אתך החוצה" אמרתי עצבני.
"ירד גשם בחוץ" הוא ענה.
"אני ידע" ענתי ושתיתי מקפה המר..
באתי להסיף סוכר אבל גלתי שנגמר.
טודורקי-קון עמד מאחרי.
"אתה רוצה שאקנה?" הוא שאל בחייך.
"כן.." מילמלתי בשקט.
"מה אמרת?!" הוא שאל בתגרהות.
"שכן!" צעקתי.
"אז שאני אחזר תכין גם לי קפה" הוא אמר בהתגרות.
"אני אכין ואני גם אריק לתוכו!" ענתי עצבני.
טודורקי-קון חייך.
ראשו היה קרןב לצאוורי וזה נראה שהוא בוא לנשק אותי כמו פעם אבל הוא הזיז את ראשו.
הוא יצא מדירה ולקח קצת כסף על הדרך.
למארות שאני כל כך כעס עליו עכשיו אני כל כך רצתי שהוא באמת יתן לי את הנשיקה הזאת.
אהבתי אותו כל כך! ולכעס עליו הרס אותי..
אבל זה מגיע לו! זה מגיע לנטשן הזה!
בטח יש לו בכלל זוגית..
אחרי כמה דקות הוא חזר עם סוכר לחם ועוד כמה מצרחים.. וזה הזכיר לי שבאמת לא עשתי קניות הרבה זמן..
הוא התחיל לסדר דברים במקומות שנרמאלי לשים אותם.. אני פשוט תקוע במקון כלשהו..(אבל לא מדברים על זה)
הוא השית לי את הסוכר והכנתי כבר קפה חדש בלהתחשב שהוא כבר קפוא בזמן שחיכתי..
שמעתי אפצ'י וזה נראה שטודורקי-קון התעתש..
הוא בטח הצתנן מלילה..
זרקתי עליו ניר..
הוא הנהן וכניח את אפו.
השתי לו את הקפה.. ואל תידאגו.. לא ירקתי לו..
רק שמתי במקום סוכר מלח.. 😈
הוא שתה את הקפה בשלוק וזה נראה שזה לא ממש הזיז לו.
"לא ידעתי שאתה אהב קפה עם מלח.." מלמלתי בשקט.
"מעדיף סוכר, אבל אתה מספיק מותק" הוא ענה בעקצנות והסמכתי.
הוא ממשיך להתנהג כמו פעם.. אבל זה לא אפשרי.
הוא פשוט נטש אותי לבד וברח לו..
אני.. אני לא אתהב שוב רק בשיבל להיפגע שוב.
"בפעם הבאה אני אסיף לך יותר! תשתה מלח עם תספות קפה" אמרתי בנסיון להחזיר לו אבל לא ממש הצלחתי.
"מלח זה טעים.. לפחות אם מי שהכין דאוג לו.." הוא ענה והלך לסלון.
שמעתי גיחח מסלון והסתכלתי עליו באדישות.
"מה בדיק מצחיק אתך מעצבון?!" אמרתי עצבני.
"שמדריה של ארבע חדרים שהיתה איתי ירדת לחצי חדר וסלון אסון רצני" הוא ענה.
"תצחק כמה שאתה רוצה.. שעזבת אותי לא יכלתי לממן את הדריה שלך אז מחרתי אותה!" ענתי לו בעצבים.
"לא כולם עשרים כמוך" הספתי בברגז.
"באמת?! חשבתי שכולם עשרים ושהם מפלצים כסף מתחת" טודורקי-קון ענה בצנית.
בעטתי בו. הצניות שלו מעצבנות אותי!
...
רוב היום חקרנו את המיקרה.
טודורקי-קון כמצפה היה מדהים בדברים התכנים האלו.. כמו אביו הוא ידע בדיק לאן ללכת ומה צריך לעשות בכל מצב..
אותי הוא שלח לסביבים בשכנה לחפש ראית..
ובאמת מצאנו כמה.. טודורקי-קון מדהים.. כמו פעם.
אני חיוב לשאל אותו למה הוא חזר..
אני חיוב!
חזרתי לביתי וטודורקי-קון הכין ארחות ערב.
"אני לא זכור שהרשאתי לך להכין אכול" אמרתי לו.
"אם אתה לא רוצה תזקר את האכול שלך אני גובע! ואין לי שם כוח להתבכח איתך על זה" טודורקי-קון ענה.
"אתה התחלת בזה! אתה זה שנעלם! אתה.. אתה.." התחלתי לבכות.
הוא נראה שהוא מכבה את האש ואז ניגש עלי.
"איזקו.. אני באמת מצתער.." הוא אמר בשקט.
"אני לא רוצה את הסליחה שלך!" צעקתי עליו והמשכתי לבכות.
"אז מה אתה רוצה?!" טודורקי-קון שאל וכאב שבקולו כאב לי.
"שתעוף מחיים שלי! הסתדדרתי מצין בלידך!" אמרתי לו בעצבים.
זה היה שקר! כל החיים שלי נהרסו שהוא הלך אבל אני כל כך כעס עליו עכשיו שאני לא יכל לשלוט על הפה שלי
הוא הסתכל עלי בעצב.
עניו נצצו מדמעות..
"טוב.. גמרנו את החלק שלנו בחקירה אז אל תיגאג.. אתה לא תראה אותי יותר" הוא אמר באדישות ויצא בדירה.
שיט! שיט! שיט!
לא התכבנתי לזה ככה!
הוא ניסה לתחבר עלי מחדש.. הוא ניסה לסדר את הבלגון שנוצר.. אני רק העפתי אותו..
שיט!
התרסכתי על הריצפה.
לא בכתי לא עשתי כלום מלבאת בריצפה.. אבל מחשבות לא עברו בראשי..
נפלטה ממני יבבות בכי אחרי בערך שעה ומשם התפרץ לי בכי נוראי וכאב.
...
חדש עבר וטודורקי-קון שוב נעלם מעולם.. הוא ממש טוב בזה..
היתי צריך להשלים איתו במקום לחמיר את הריב.. היתי צריך לשאל אותו למה הוא חזר.. ולמה הוא הלך.. היתי צריך.. לא אני עדין צריך.. צריך אותו!
"שוטו בבקשה תחזר!" מילמלתי לאויור.
"בבקשה תחזר! אני באמת מצתער!" המשכתי.
אני כל כך שמח שאני לבד בבית עכשיו
שמעתי גיחח מאחרי
הסתכלתי והוא היה שם.
מיד הפכתי לאדום.
"מה אתה עשה כאן?" שאלתי בבהלה.
"באתי לבד שאתה בסדר.." הוא אמר ונשמעה דאגה בקולו.
"למה שלא אהיה?" שאלתי בילבל.
"סחנות הגיבורים שלך.." שמעתי אמר בשקט.
"מה קרה בסכנות שלי?!" שאלתי בבהלה.
הוא גרר אותי לסלון והדליק את הטלוויזה.
תמונה של הסכנות שלי שכולה הרסה מוצגות ששדרנית מדברת.
טודורקי-קון קבר את ראשו בחזה שלי.
"הפחדת אותי אידוט! היתי בטח שאתה מתחות לכל הריסות האלו!" הוא צעק עלי.
"סליחה.." מלמלתי בשקט.
"התקשרתי בכל טלפון אפשרי!" הוא המשיך ושמעתי ממינו יבבות בכי.
"שוטו?" שאלתי וחיבקתי את ראשו.
"אני שברתי לך את הדלת סליחה.." שמעתי אמר וקצת צחק היה בקולו.
"זה בסדר.. תקנה לי דירה חדשה כפיצי" ענתי בצחק.
אני חיוב לגרם לו להרגיש יותר טוב.. בפעם האחרנה שהוא פחד ככה הוא ניסה להתבאד.. וזה קרה כבר כמה פעמים..
"נשארת תחמון כמו לפני שלוש שנים.." טודורקי-קון אמר בצחק אבל הדמעות המשיכו לזלוג מעניו.
................................._♡_...................................
פרק 2
893 מילים..
כבר מתחילה לכתוב את הפרק הבא אני ידעות..
טוב..
6 פרקים עד פרק 100🥳
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡