טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הטודומי טיאו 2

"אני מבין שאתה לא בחור" הוא אמר ולקח ממני את התפריט.
הוא סמין למלצרית שתבוא והיא באה עלינו.
"אני רוצה להזמין צננים, עם שתי חביטות עין, שני מיצי תפזים, שני עגות שוקלד.. ואמ.. סלט גדל עם כל הירקות" הוא בקיש מהמלצרית והיא הלכה למלא את הזמנה שלנו.
"אז הטודומי.. כמה זמן לא אכלת ארחה כמו שצריך?" הוא שאל אותי.
"אתמול אכלתי חצי סנביץ שהיה לי במקרר מי ידע כמה זמן היה שם.. ואני מחשיב את זה ארחה כמו שצריך" פלטתי בטעות.
"נראלי כדי שאקח אתך לשטיפת קיבה" הוא מילמל.
"לא, אני בסדר" ענתי ישר.
"טוב.. נראלי שבהשווה לחצי הסנביץ שלך.. הארחה הזאת תהיה מעדן" הוא ענה והמלצרית הגיעה עם האוכל.
נסתי לאכול בנימס אבל הריח היה כל כך חזק והיתי כל כך רעב שורפתי את הכל בשניה.
הוא הגיש לי את האכול שלו ובאתו הרגע ממש להיה אכפת לי מנמסים וטרפתי גם את האכול שלו.
הוא הזמין מהמלצרית עד אכול בזמן ששתיתי את המיץ המתוק שהיתי כל כך צריך.
אחרי בערך שלוש ביצים שישה צצנים שתי עגות שקולד גדולת, שולשה סלטים וחמש כסות של כל המשקות שהם מכרים שבעתי והגרפס הקטן שיצא לי מפה החיכך את זה.
"סליחה" התנצלתי נבוך.
"זה בסדר הטודומי, עכשיו.. כדי שנסדר את הדברים בדריה שלך לפני שהכל יתקלקל" הוא ענה.
או שיט! אין סיכוי שאני מביאי אותו לבית שלי!
לא מספיק שאני גנב אז שהוא יגלה שאני חי באיזה חור.. שיט!
"אה.. אני אסתדר, תודה" מילמלתי ובאתי לקם.
הוא לקח טת הקניות ושלים למצלרית.
באתי לצאת מבית קפה בחצי הקניות שהוא השיאר.
הלכתי קצת ומישהו התנגש בי מאחרה.
"אתה ממש אהב לברח הטודומי, נכון?" טודורקי-קון שאל אותי מאחרה.
"קצת.." מילמלתי בשקט.
"טוב.. איפה אתה גר?" הוא שאל.
"אין לך איזו עבדות גברים לעשות או משהו?" שאלתי בתקווה שיעזב אותי.
"זה היום החפשי שלי" הוא ענה קצרות.
"אז למה אתה החליפה?" שאלתי בילבל.
"כי עשתי משהו קטן בבוקר אבל עכשיו יש לי יום חופשי.. שאני יכל לעקב אחרי אנשים כמה שבאלי" הוא אמר ולחש לאזני את החלק האחרון.
צמרמרות עברה בכל גופי.
"אתה לא תעזב אותי עד שנגע לבית שלי, נכון?" שאלתי ביאש.
"שם סיכוי" הוא ענה.
"בסדר.." מילמלתי ביאש.
לקחתי אותו בדרך קציר קרך הסנטיות..
"תראו, תיראו, מי זה אם לא הנער הקטן שברח ממני לפני חצי שנה" אלכס הפיע מאחרי הפחים.
שיט! הוא כמעט רצח אותי בפעם הקדמות.
הסתרתי מאחרי טודורקי-קון.
טודורקי-קון תפס את ידי.. כיאלו מסמן לי להירגע..
"ומי זה אם לא הגיבור הציער, שוטו טודורקי?" אלכס שאל את טודורקי-קון וכיון רובה לראשו.
"אתה מדוע לזה שלחזיק נשק זה אסור נכון?!" טודורקי-קון שאל באדישות.
"כיאלו שאני אפחד מגיבור צעצע" אלכס צחק וטען את הנשק שלו.
"טוב.. אם לא אכפת לך.. יש לנו שיחה קצרה עם החבר הקטן שמסתתר מאחרך" אלכס אמר והערים שלו תפסו אותי.
"תשחררו אותי!" צעקתי ונסתי להשתחרר ללא הצלחה.
טודורקי-קון דחף את אנשים האלו מימני וחביק אותי כהגנה.. ואוו עכשיו אני שם לב כמה הוא גבוה, הוא גם יפה יותר מעבר.. הוא התבגר ממש בשלוש השנים האלו.
"רק בגלל שאתה הבן של הגיבור מספר אחד, אתה לא אמור לחשב שכולם יפחדו ממך בגלל זה" אלכס אמר והצמיד את האקדח לראש של טודורקי-קון.
"אתה ידע.. טעות קרות.. ואולי ממש בטעות האצבע שלי תוזז קצת בטעות.. ובום! הראש שלך ואתה הלו קפוט.. אז.. אתה מכון לשחרר את הילד הזה" אלכס אמר והתחיל ללחץ על האדק.
"כן, טעיות קרות כל הזמן.. תמיד יש סיכוי שתיפרץ שרפה או איזה מתקפות נבלים.. ואיזה חבל שגיבור לא ישם לב לאיזה איש מסכן.. ככה בטעות תמימה.. רק בגלל שהוא ששמאר טינה לאותו האיש.. ממשהו שטותי כמו.. אולי.. אקדח לראש.. או שהוא נגע במשהו ששיך לגיבור.. אבל אין סיכוי שזה יקרה.. נכון?!" טודורקי-קון ענה לו. וקולו היה קצת מפחיד.
אלכס בלע את רוקו.
"עכשיו.. אתה מכון להתרחק ממני ומהדברים ששיכים לי? או שאתנ מעדיף שיש סיכוי קטן.. ממש קלוש.. שתפרץ שריפה.. ואתה וכל החברים שלך ישרפו למות" טודורקי-קון שאל אותו והוא קצת התחמם.
הרמתי את ראשי עליו והאקדח נמס מאש של טודורקי-קון.
"אתה תשלם על זה!" אלכס אמר וברח משם.
"תודה.." מילמלתי נבוך.
"אין בעד מה הטודומי" הוא ענה וליטף את ראשי.
"נפגעת?" הוא שאל בקצת דאגה.
"לא" ענתי לו.. קצת שקרתי אבל לא רצתי שידעג..
"תגיד רגע טודו.. אה.. טודו-סאן" מילמלתי.
אים סיכוי שהוא יאהב את הכנוי הזה! שיט!
"כן הטודומי?" הוא שאל.
"הכנוי הזה בסדר?" שאלתי נבוך.
"כן, אני אהב אותו" הוא ענה.
"אוקי.." מילמלתי נבוך.
"רצת להגיד משהו, לא?" הוא שאל.
"אה כן.. אתה בכלל אכלת משהו בבית הקפה?" שאלתי נבוך.
"נשנשתי קצת מלחם שהיה בצד" הוא ענה.
"סליחה שאכלתי הכל" התנצלתי נבוך.
"זה בסדר, לא היתי רעב" הוא ענה.
"אז למה הזמנת לעצמך כל כך הרבה, לא שאני נדחף לצלחות שלך ואני ממש לא בא לשפט אתך על המעשים שלך.. יש לך כל זכות לקנות לעצמך מה שאתה רוצה ואה.." מלמלתי בלחץ.
"הטודומי" הוא אמר ועצרתי ממסביות החרדות שלי.
"כן?" שאלתי בקצת חשש.
"הזמנתי אתם לך.. ידעתי שזה לא יספיק לך.. וגם.. אני תמיד יכל לקנות לעצמי עד.. אז תירגע" הוא אמר ולטיף את הלחי שלי.
הסמכתי מהמגע שלו.
"טוב.. אתה מכון להסביר לי עכשיו איך הצלחת להסתבך עם הפריק ממקודם?" הוא שאל.
"אה.. הימורים" מילמלתי נבוך.
"ולמה שתסתבך בהימורים?" הוא שאל
"היתי צריך כסף.. אבל הם גילו שרמתי אז הם רוצים לרצח אותי כנקמה.." מילמלתי נבוך.
"אל תידאג.. אף אחד לא יפגע בך יותר, אני מבטיח לך" טודורקי-קון אמר והרים את ראשי לכינו בשביל שאסתכל בעניו.
הענים שלו היו כל כך יפות שהרגשתי שאני הלך לטבע בהן.
"טוב.. יש לנו קניות לסדר!" הוא אמר.
שיט לגמרי שחכתי מזה.
לקחתי את הקניות ורצתי בין הרחבות.
שהגענו לבנין הדירות הישן שאני גר בו טודורקי-קון נראה קצת חשש.
פתחתי את הדלת בחשש.
"כאן.. אני גר וכל זה.." מילמלתי בשקט
הוא נכנס לדירה ונראה שהוא דאג.
"מתרגלים לזה.. בספו של דבר" מילמלתי בשקט.
"טוב.. יש פה כל כך הרבה מחלות, וריח נראי.. אנחנו יצאים מכאן, תיקח את הדברים שהכי חשבים לך ותצא החוצה" טודורקי-קון החריז.
"רגע מה?" שאלתי בילבל.
"אין סיכוי שאני אתן לך לחיות כאן" הוא ענה.
שיט טוב אין לי כוח להתוכח איתו.
התחלתי לאסוף את הדברים החשבים לי.
...
נ.מ. שוטו
...
רציתי ליראות איפה הנער גר וזה היה מצדק לפי הזהמה שיש כאן.. באלי להקיא מריח הנראי שיש כאן.
לפי דעתי הוא בערך בגילי.
וגם הוא היה לי ממש מוכר אבל לא ידעתי מאיפה, בדרך לבית שלו הוא היה ניראה מעוד מתוח כאילו הוא מפחד שאראה אותו אבל אני מודאג שאין לו בית טוב ואוכל אז הלכתי איתו כי גם אני לא באתי ממשפחה אוהבת ודואגת.. אני אמצא לו מקום טוב לישון בו.. ו.. לא ידע..
הילד הזה מסבך בכל כך הרבה דברים..
זה גרם לי לרצות להגן עליו.. כיאלו הוא איזה תניק חסר ישע או משהו.
הסתכלתי קצת בדירה הקטנה שהוא חי בה ותמנה תפסה את עני ו~
................................._♡_...................................
1100 מילים!
חלק 2, לא קרה הרבה אבל נראלי שזה בסדר..
ואל תחפרו לי על זה שאני מציאה פרק ב23:00 בלילה.. תגידו תודה שאני מעלה פרק!

ויש לי שאלה אלכם/ן, היתים/ן רצים/ות שאני אפתח ספר לטיפם לכתיבה או שהנשוא הזה כבר נדש מדי..
תכתבו בתגבות

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡