טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

לשכח 2

"האחים שלך?" שאלתי בנחשיות.
"הם באים עלי!" הוא ענה.
שחררתי את כיסא הגלגלים ביאש.
"אין לי כוח" מילמלתי ותפסתי את כיסא הגלגלים ביאש.
התחלתי לחזיר אותו לחדר שלו.
"סוף סוף נכנעת?" הוא שאל וקולו היה קצת מפתע מאשר מזלזל.
"אני לא אכריח אתך לעשות משהו שאתה לא רוצה.. אני רוצה לשמח אתך.. לא להחריך אתך לעשות דברים בנגיד לרצנך" ענתי בקול קצת מבאס..
באמת שרצתי לקחות אותו לטיל.. ידעתי שהוא צריך לצאת קצת בשביל להרגיש יותר טוב.
החזרתי אותו למיטה.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי בעצב.
"אתה עשה לי את זה בחובה!" הוא אמר בעצבים בחמדים שלו.
"מה אני עשה?" שאלתי בילבל.
"אתה עשה את הקול העצב הזה בשביל שאבקש סליחה!" הוא ענה עצבני.
בכלל לא חשבתי על זה.
"כן, כי אני תינוק שבכה על זה שאתה לא מכון לצאת אותי לטיל" אמרתי לו בצניות.
הוא רק הרביץ לי ליד.
"נו טודורקי-קון, למה אתה לא מכון לצאת איתי לטיל?! אתה לא אהב אותי?!" שאלתי אותו בקול בכיני ונגבתי את הדמעות שאין לי.
"תפסיק עם זה" הוא מילמל בשקט ובעצבים.
"נו טודורקי-קון, תענה לי!" המשכתי בשביל לעצבון אותו.
"תפסיק עם זה" הוא אמר שוב.
"לא עד שתענה לי!" אמרתי בהתגרות.
"עף מפה!" הוא צעק עלי וזרק עלי את הכרית.
"בסדר, בסדר, סליחה" התנצלתי בצחק.
"זה לא מצחיק!" הוא אמר שכולו אדום.
"זה קצת" ענתי לו ובלגנתי את שערו שהספיק לצמח יפה משהיה הממשכות שלו בבית החולים.
"אני שנוא אתך!" הוא צעק נבוך.
"אני בטח" ענתי לו בהתנשאות ויצאתי מחדר.
"נתראה מחר" אמרתי לו.
"אל תחזר לפה מעצבון!" הוא צעק עלי.
אני כל כך אהב אותו.. אני בטח שהוא יזכר בי ובכל השאר בקורב.
אני ממש מקווה שזה יקרה.
...
היום עבר די מהר..
"דקו! תגיד רגע.. למה אתה כבר לא מבלה איתי ועם אידה יותר?" אהרקה-סאן שאלה.
"אמ.. סליחה.. אני פשוט עם טודורקי-קון" התנצלתי.
באמת הזנחתי את כולם בשבילו..
"אולי תבוא היום איתנו.. כל הכיתה תכננה לצאת לפקניק" הוא אמרה.
"לא ידע.. מה אם טודורקי-קון יצתרך אותי?" מילמלתי.
"הוא בבית החולים נכון?" היא שאלה.
הנהנתי בשקט.
"אז יש לו את האחיות שידאגו לו! נו דקו.. כבר שולשה חדשים לא בלינו ביחד" היא אמרה ברצניות.
"אני מניח שיום אחד.. זה לא כזה נורא" מילמלתי וחייכתי עלי.
היום עבר יחסית כיף.. וכל הזמן הבטחתי לעצמי שאבוא מחר...
אבל את זה גם הבטחתי ביום שלמחרות.
ואחריו וגם אחריו.
עברו שבעים ואיפלו מחשבה על טודורקי-קון לא עברה לי בראש.
כיאלו נעלם הקים שלו.
הוא לא התקשר.. או שאני פשוט לא ראתי..
אבל מה שבטח הזנחתי אותו.
אף אחד לא הזכיר אותו ואני גם לא רצתי להזכיר..
תמיד חשבתי שהוא מסתדר..
בכל זאת אני סתם נער שלחיות שלו.
הוא לא צריך אותי.. אז למה להתאמץ?
למה לבוא אם כל מה שהוא רוצה זה שעביר לו את השלט.
באותו רגע לא הבנתי מה הם עשים..
אבל עכשיו אני ידע.. הם ידעו שאני מזניח את הכל בשביל טודורקי-קון אז הם ניסו להחזיר אותי להיות כמו פעם..
גם שרצתי ללכת עליו הם הזכירו לי שהבטחתי להם דברים שלא באמת הבטחתי.
אחרי בערך חודש וקצת התחלתי להבין שכל הקטע הזה מסריח.
יצאתי ממענות.. אמרתי לאהרקה-סאן שאני הלך לאמא שלי אבל בעצם הלכתי לטודורקי-קון.
שהגעתי לבית החלים הם אמרו שהוא עבר לבית חלים אחר..
וששאלתי אתם לאן הם טענו שאסור להם לפרסם את המידע הזה.
במיחד למישהו שבכלל לא ידע שהוא עבר בית חלים לפני חודש.
יצאתי מבית החלים והתקשרתי עליו אבל הוא נתיק לי ישר.
נסתי שוב ושוב אבל הוא המשיך לנתק לי בפנים.
אז החלטתי לשלח לו הודעה.
__\/______\/______\/______\/________\/______\/
אני- טודורקי-קון, סליחה שנעלמתי לחדשים, רק בבקשה תענה-