טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

מספר 1 (1)

נ.מ- כלילת.
זמן- חמש שנים אחרי שדקו גמר את האקדמיה.
_________________________________________
היה פיצץ ענקי ברחוב שסמוך לסכנות שדקו הגיבור החביב שלנו עובד בה.
דקו וגיבורים אחרים מיהרו לאזור הפיצץ.
כמעט ולא היה אפשרי לראות משהו מכל העשן ואבק שהיה באויור..
מיד הגיבורים ניסו לבדק עם יש שם אנשים שצרחים עזרה.
דקו כהרגלו לא חשב ונכנס ישר למקום האסון..
הערות מגיבורים האחרים על הטמטם הפעולה זאת לא איחרו לבוא.
דקו עבר לו בין החדרים שרובם היו הרסים וחיפש אנשים שצרכים עזרה.
אחרי בערך חמש שעות של חיפשים דקו ויתר מלראות רק גופות ויצא לשאר הגיבורים בתקווה שלפחות הם הצליחו לחלץ קצת..
אך תקוותו היו לשוב ואף אדם לא חולץ מאסון.
דקו לא יכל יותר לראות עוד אף אחד אז הוא הלך לסיבב סביב העיר..
הוא כבר ידע שלמצא את האחרי לפיצץ הוא לא יצליח בלהתחשב בשעות הרבות שביזבז בחפשים לשוב.
דקו עצור שהיה בחוף היום והפתע שהלך כל כך הרבה.
הוא כבר לא ידע מה לעשות אז הוא צעק לכיון הים.
עם כל שניה של צעקה חיזון אחד של המתים באסון עלו בראשו וכיאלו יצאו ממינו בזמן הצעקה.
את השיטה הזאת למד מחברו שוטו שעזב לפני שלוש שנים את יפן ונהלם לגמרי מכולם.
כולם חשבו ששוטו מת אך דקו עדין חשוב שהוא נמצא בארץ אחרות בזהות בדיה כמו שהוא תמיד טען שרוצה להיות.
בסביבות של חצות דקו הפסיק לצעק לכיון הים והתישב סוף כל סוף על החוף.
הוא הסתכל לים הרגע לעמות שצעק.
דקו היה בטח שבזמן שצעק וים צעק איתו..
"אתה בן כבר 22 ולא הגשמת את החלום שלך! אז תפסיק לצעק ותתחיל לעבוד!" דקו אמר לעצמו בנחישות וקם מחוף.
דקו קפץ מבנין לבנין בתקווה אולי למצוא רמז קטן לפשוע.
_________________________________________
נ.מ-דקו
_________________________________________
עבר כבר שבוע מאז המיקרה ועדין לא מצואנו את האשם..
שיט!
התישבתי בעיפות על הספה הבליה שלי..
'אני חיב להשיג לעצמי כבר דירה' חשבתי ביאש.
נרדמתי על הספה כמה דקות אחרי
היום הזה היה באמת מתיש.
..
התעררתי ברעש חזק באזני.
שפתחתי את עניו בלחץ הבנתי שזה רק הטלפון וענתי לטלפון בחוסר רוצן או כוח.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"מה?" שאלתי חצי עצבני.
"מה, מה?! אני מתקשר עליך שעה!" הקול ענה.
"סליחה נרדמתי.." ענתי בפיהק.
"רואים" הקול ענה באדישות.
"טוב.. אני מצרף אתך למישהו בשביל לפתר את פיגע.. אם אתה רוצה להתקדם ברצניות בסולם הגיבורים כדי שתעבוד קשה יותר! טוב הוא בדרך לדירה שלך" הקול אמר שכבר הבנתי שהוא המפקד שלי.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
באתי לענות אבל הוא כבר ניתק את השיחה
אני לפעמים חושב שהוא שנוא אותי..
נשמעה דפיקה בדלת וממש לא היה לי כוח לענות אבל זה כנראה מי שמצתרף עלי אז פתחתי את הדלת בחסור רוצן.
מישהו גובה היה מולי.
הרמתי קצת את ראשי ועני נפתחו מלראות את האדם שלפני.
האדם חייך עלי ועשה שלום
טרקתי את הדלת בפנים שלו הצבטתי את עצמי בשביל לבדק שזה לא חולם.
ואו זה כאב.
פתחתי את הדלת שוב בחשש ומי עם לא טודורקי-קון היה בפתח הדלת.
"היי מידורה, מה שלמך?! אני מצתער על השעה" טודורקי-קון אמר בנחמדות.
אני פשוט נתנתי לו סטירה וטרקתי את הדלת שוב.
הוא מעצבון אותי!
לילה אחד הוא עשה איתי הכל אנחנו נסעים בכל יפן ומבלים ובבקר הוא נעלם.
הכפוה הזאת מגיעה לו.
הוא דפק שוב על הדלת.
"מה אתה רוצה?!" שאלתי מבעד לדלת בעצבים.
"לעבוד איתך על המיקרה" הוא ענה.
פתחתי את הדלת בעצבים.
טודורקי-קון חייך חצי חייך ונראה שחיכה שאתן לו להיכניס.
"בסדר.. תיכניס.." מילמלתי ביאש אחרי כמה דקות של שקט מביך.
הוא נכנס והתישב על אחד הכסאות..(כולמר בכיסא היחד שלא נראה שעמוד לישבר בעוד שניה)
"איפה לעזזאל היתה שולש שנים!" צעקתי עליו.
"הסתבבתי בעולם" הוא ענה בקצרות.
"למה..?" התחלתי.
"למה מה?" הוא שאל.
"למה פשוט נעלמת?! לילה אחד אתה איתי באותה המיטה ובבוקר אתה נעלם! חיכתי לך במשך חצי שנה!" צעקתי עליו.
"תראה איזקו אני מצתער.. באמת שהיתי חיוב ללכת.. אתה לא תבין אותי.. היתי אידוט וחשבתי שאני יכל להתמדד עם בעיות שבברור גדולת עלי.. ושזה עמוד להתפץ עזבתי בשביל שאתה לא תצתרך לחוות איתן..," טודורקי-קון ענה ונשמע כאב בקולו.
אבל באותו רגע לא ענין אותי הרגשות שלו.
"אחד, אל תיקרא לי בשם הפרטי! אין לך שם זכות לקרא לי ככה אחרי שפשוט נטשת אותי לבד! שתים, היתה צריך לספר לי על הבעית שלך! אולי ממש אולי היתה מסתדר אחרי שהיתי עזר לך! ושלוש, אתה באמת אידוט! אני שנוא אתך" אמרתי בעצבים.
לא באמת שנאתי אותו אהמתי שעדין אהבתי אותו בכל לבי כמו לפני שלוש שנים אבל זה יצא בעצבים.
"ידעתי שזה מה שתיגד.. אם זה מנחם או מעצבון אתך יותר.. אני עדין אהב אתך" טודורקי-קון אמר בשקט.
"יש לך מקום לישון בו?" שאלתי ביאש שילך אך הוא הנהן שלא.
"אתה יכל לשון על הספה.. אבל אני עדין שנוא אתך, אז אל תחשב שנחזר להיות כמו פעם אני נחמד עליך רק בגלל שאנחנו עבדים ביחד" אמרתי ונכנסתי לחדר שלי.
איפלו לא היה לי כוח להתקלח וממש לא ענין אותי מה הוא הלך לעשות.
נרדמתי כמה דקות של כעס..
...
קמתי בבוקר וראתי את טודורקי-קון שכב על הריצפה.
שחשבים על זה איפלו שמיכה לא נתנתי לו..
ואני קפאתי מקור בלילה שהיו עלי שלוש שמיכות..
זה היה קצת מרשע מצדי אבל זה מגיע לנטשן הזה!
הוא נראה שהוא התערר בשקט.
"כבר בוקר?" הוא שאל ופיהק.
"כן, תתערר כבר מעצבון!" אמרתי בעצבים ובאתי להכין גם לעצמי.
"אני גם יכל?" הוא שאל.
"לא! ואם לא תהיה מוכן בשלוש השנית הקרבות אני מעיף אתך החוצה" אמרתי עצבני.
"ירד גשם בחוץ" הוא ענה.
"אני ידע" ענתי ושתיתי מקפה המר..
באתי להסיף סוכר אבל גלתי שנגמר.
טודורקי-קון עמד מאחרי.
"אתה רוצה שאקנה?" הוא שאל בחייך.
"כן.." מילמלתי בשקט.
"מה אמרת?!" הוא שאל בתגרהות.
"שכן!" צעקתי.
"אז שאני אחזר תכין גם לי קפה" הוא אמר בהתגרות.
"אני אכין ואני גם אריק לתוכו!" ענתי עצבני.
טודורקי-קון חייך.
ראשו היה קרןב לצאוורי וזה נראה שהוא בוא לנשק אותי כמו פעם אבל הוא הזיז את ראשו.
הוא יצא מדירה ולקח קצת כסף על הדרך.
למארות שאני כל כך כעס עליו עכשיו אני כל כך רצתי שהוא באמת יתן לי את הנשיקה הזאת.
אהבתי אותו כל כך! ולכעס עליו הרס אותי..
אבל זה מגיע לו! זה מגיע לנטשן הזה!
בטח יש לו בכלל זוגית..
................................._♡_...................................
פרק!
983 מילים! הרבה.
אין לי מה לכותב אז כן..

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡

אה! ועוד 7 פרקים לפרק 100.