טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

עמוק בכפר 2

"מידורסה-קון מה הוא טיזו בשבילך?" שאלתי אותו בזמן שאנחנו ממשכים ללכת.
"א- תיקא לי איקו וב- הוא האח הגדול שלי.. שלי ושל כל הכפר. הוא תמיד עזר לכולם בכל דבר אפשרי.. ושהוא לא בשדות הוא עזור למי שצריך עזרה.. בגלל זה כולם כל כך דאגים לו שהוא נהיה חולה.. כי אז נאבד את האח הגדול של הכפר." איקו ענה.
"אני בטח שהוא יברא.. כלמור אחרי שהוא ינח קצת.." ענתי.
"הוא צדוק לגמרי! ראה טיזו לא רק אני חשבות ככה! אז תאישאר בשקט במיטה שלך!" גברת אטסקי אמרה מאחרנו ומישהו נגרר על ידה.
"אבל אני בסדר!" הנער צעק.
הקול שלנו נשמע לי מכור.. אבל מאיפה?!.
"גפנית ממש לא! וגם נפשית לא, אם אתה הלך לשדה שאתה חצי מת זה מראה שאיזה ברוג לא במקום במוח שלך!" גברת אטסקי נזפה בו.
"אני בסדר.." הוא מלמל בברגז.
"טיזו! יא אידוט! כמעט מתת אתמול תפסיק להגיד שאתה בסדר!" איקו התערב.
"מה שתגיד קוף" טיזו ענה.
זה נחמד להכיר אותו.
"אני לא קוף!" איקו צעק בברגז.
"טיזו! תהיה נחמד ותגיד שלום לגיבור דקו!" גברת אטסקי אמרה לו.
הוא הרים את ראשו וקפאתי.
"היי" הוא אמר בקרירות והתחיל ללכת.
הוא תפס את איקו והמשיך ללכת.
"כדי שנחזיר אתך לבית שלך לפני שהרים שלך יהרגו אותנו" טיזו אמר ונעלם עם אניקו.
אני דמינתי, נכון?!
אין סיכוי שזה טודורקי-קון.. נכון?!
אין שם סיכוי! כן.. זה לא אפשרי.. טודורקי-קון מת.. הוא לא יכל להיות פה.. כן..
הטיזו הזה רק דומה לו.. ממש דומה לו.. אבל.. זה לא הוא נכון..נכון?!
רצתי מהר לחדר שלי.
אני חיב לשאל מישהו על זה.
נכסתי לחדר שלי בפרעות והתקשרתי לקצ'הן.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"מה אתה רוצה אידוט?!" קצ'הן שאל עצבני.
"סליחה שאני מתקשר עליך.. אבל.. נראלי שראתי את טודורקי-קון" אמרתי לו בלחץ.
"אמרת את זה גם על פח שהיה צבע בשני צבעים! תפסיק לדמין אותו כל שניה!" קצ'הן צעק עלי בעצבים.
"אבל זה באמת הוא! אותה צלקות! אותו שיעור! אתן פנים! אתן ענים! הכל דומה!" ענתי.
"תקשיב.. זה לא נשמע לי הגיני.. כנראה דמית או חלמת בהקיץ.. אנחנו מצאנו את הגופה שלו! זה לא אפשרי שהוא חי וקים!" קצ'הן ענה ברוגע.
אני מניח שהבין כמה זה חשב לי.
"מצאנו רק את היד והרגל שלו! האברים החינים לא נמצאו.. וזה באמת היה הוא!" צעקתי עליו.
אני ידע שאני מנסה יותר לשכנע את עצמי מאשר אותו.. אבל.. זה באמת היה טודורקי-קון..
"תקשיב.. אני עסק ואתה סתם הוזה.. אבל אם זה באמת הוא.. אז תניח לו.. כנראה היתה לו סיבה מספיק טובה לגר רחוק מכולם" קצ'הן ענה והסכמתי אותו.
"אני מניח שאתה צדוק" ענתי בשקט.
"אני תמיד צודק!" הוא ענה בהתגרות וניתק.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"לא שמעת על למואר ביי?!" שאלתי בצניות את האויור.
קצ'הן צודק.. אם זה טודורקי-קון אז אני צריך להניח לו.. אלו החיים שלו בספו של דבר.. אבל.. אני רק אוודע.. לא יותר מיזה.
עצמתי את עני ונרדמתי.
...
"נו כבר דקו! כולם מחקים לך! תפתח כבר את הדלת!" שמעתי מישהו צעק במערפל.
פתחתי את הענים באטיות והסתכלתי על הדלת.
"תפתח לפני שאני שבר את הדלת!" מישהו המשיך לצעק.
פתחתי את הדלת מהר.
"אתה עדין לא מכון?!" הוא שאל שראה אותי.
מי שמולי היה הגיבור נפטון.. הוא יכל לשלוט על מים..
"סליחה.. התעררתי רק עכשיו.." ענתי בפיהק.
"אין לי כוח! אני הלך לשדה! תבקש ממשהו שיראה לך את הדרך! ביי!" נפטון אמר עצבני והלך.
רצתי להגיב לו אבל לא ידעתי איך אז שתקתי.
נעלתי את הדלת והחלפתי בגדים.
מה בכלל השעה? 10?! איך ישנתי כל כך הרבה?!
יצאתי בריצה מחדר והתנגשתי מישהו ביציאה מאכסניה.
"לאן אתה ממהר הגיבור דקו?" שמעתי את האיש לחש לי.
"אני מאחר לשדות!" ענתי לחץ.
"אתה עד כדי כך מאחר שלא אכפת לך שאתה בפזימה?" הוא שאל אותי בגיחח.
הסתכלתי על הבגדים שלי ובאמת נשארתי בפיזמה. איזה בושות!
התרחקתי ממנו מהר ורצתי לחדר שלי.
באתי לנהל את הדלת אבל הוא נכנס לחדר שלי.
סוף כל סוף הסתכלתי על הפנים שלו.
וזה היה טיזו..
סוף סוף ראתי שיש לו שיער ארוך שאסוף לקוקו נמוך עניו היו במבט אדיש וצלקעתו היתה גדולה בדיק כמו טודורקי-קון.
הוא סגר את הדלת.
הוא נשען על הדלת והתישב תוך כדי.
הוא כיסה את ראשו בין ידו.
"היי אתה בסדר?" שאלתי שנזכרתי שהוא חולה.
"אני עדין נשם אז אני בסדר.." הוא ענה.
"טודורקי-קון?" שאלתי אותו. אני חיוב לדעות! לדעות אם זה באמת הוא.
"לא שמעתי את השם הזה הרבה זמן.. אבל אני לא בטח עם זה טוב הוא רע.." שמעתי אותו מלמל.
התישבתי לידו.
שמתי את ידי על ראשו והוא היה חם..
"אני חשב שזה טוב" אמרתי ולטפתי את ראשו.
"אל תתחיל לחפר לי על זה שהיתי צריך לחזר.. אין לי כוח לזה עכשיו" הוא מילמל.
"זה בסגר שלא חזרת.. אבל אני חושב שכדי שתחזר.. רק לכמה ימים.. כי אתה חולה.. עדיף שתראה רופא אמתי שידעג לך" אמרתי והמשכתי ללטף לו את הראש.
"אבל אז הם יחפרו לי.." הוא ענה.
"למה באמת לא חזרת?" שאלתי בשקט.
גם אם הוא ישנא אותי על זה.. אני חיוב לדעות!
"עד לפני חצי שנה בכלל לא זכרתי את החיים שלי. כל מה שזכרתי שהשם הפרטי או המשפחה שלי התחיל בט' לא ידעתי איך הגעתי למצב שאני כל כך פצע.. במהלך חודש כל מה שהצלחתי לעשות זה להזיז קצת את הענים.. ולדבר.. רק חצי שנה אחרי.. לא מתיתי.. אבל זה לא אמר שהיתי בסדר גמור.. נהיתי חולה בגלל שנזכרתי בחיים שלי.. וגם זה מאית מהם.. אני כמעט לא זכור כולם.. " טודורקי-קון ענה.
לא ידעתי מה לענות לו..
מה אני אמר לענות לזה?!
הוא כאן! כאן מולי! לפני חמש שנים הוא פשוט נעלם.. סוף כל סוף הוא מולי! אני ידע שהוא כאן מולי. ואני לא מצליח לחשב מה לענות לו..
האמתי שיש לי!
"טודורקי-קון ~...!"
................................._♡_...................................
904 מלים!

אין לי רעין מה לכתוב אז.. 🤷🏻‍♀️
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡