טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

ליל כל הקדשים 2

"תגיד ילד רוח, מה השם שלך?!" הוא שאל.
"אה! אמ.. מידוריה איזקו..., מה שלך?!" שאלתי.
"טודורקי שוטו, תעביר את הסבון" הוא אמר.
הנהנתי ועברתי לו את הסבון,
לפחות נסתי! הסבון החליק בין האצבעות שלי שלי ונפל למים.
"איי סליחה.." התנצלתי נבוך.
"זה בסדר" הוא ענה ושלח יד בשביל למצוא את הסבון.
אני כולי קפאתי מהרגשה של ידו על הרגלים שלי בזמן שהוא מחפש את הסבון.
"הסבון הזה חלקלק" הוא אמר אחרי שהציא את הסבון.
הסבון החליק מבין אצבעתו לבין הרגלים שלי.
"אופס, אתה יכל להביא אותו?!" הוא שאל.
"אמ.. כן.." ענתי ולא זזתי בכלל.
"מידוריה אתה בסדר?!" הוא שאל.
"אמ.. כן.. לה את שאל?!" שאלתי.
"כי אמרת שתביא את הסבון ואתה לא זז" הוא ענה.
"סליחה רחפתי!" ענתי נבוך התחילתי לחפש את הסבון.
"היי תורגע.. זה כולה סבון אני אביא אחר" הוא לחש לי באוזן ובכלל לא שמתי לב שהוא התקרב עלי.
אני כולי הפכתי לאודם יןתר ממה שהיתי עד עכשיו..
ולא ידעתי שזה אפשרי!
הוא יצא מהמים ורק הסתכלי על גבו בזמן שהוא חיפש את הסבון האחר.
על איך שהטיפות מטפטפות על גבו, על הטיפות שמחלקות משערו לערפו ועד לקצה הגב והישבון.. על הצלקות הרבות שהיו על גבו.
ולא ידעתי שאני יכל להשתגע מרק בלאות בגב של מישהו..
הוא חזר ונכנס למים שהספיקו להתקרר כבר.
"איי המים קרים.." הוא התללונן בשקט
והתחיל להסתבן.
"תגיד מידוריה למה את באה בי?!" הוא שאל והציא אותי מהמחשבות שלא ידעתי שהיתי בהן.
"סליחה.. סתם רחפתי.." ענתי.
משם מה התחלתי להתקרב עליו.
נגעתי בצלקות שלו והוא נרתע קצת.
אבל זה לא נראה שמכאב אלא מהפתעה שנגעתי בו ככה.
לטפתי עם האגודל את הלחי השמאלית שלו.
והוא הסתכל על מופתע.
הוא התחיל לרעד.. אבל כולו התחמם והתנשם במהירות.
"מה אתה עשההה??" הוא שאל מפתע.
"הצלקות הזאת בטח כאבה לך.." מלמלתי.
"עף ממני!" הוא צעק ודחף אותי אחרה.
הוא יצא מאבטיה, לקח מגבות ששם על מתנו ויצא מהמקלחות בטריקה.
"מה קרה עכשיו?!" שאלתי את האויור.
"שיט! שיט!שיט! בטח פגעתי בו!הוא יעף אותי עכשיו לאלף העזזאל! שיט! שיט! שיט!" התחלתי להכניס לאתקף חרדה.
"שיט!" המשכתי לצעק.
...
אחרי כמה דקות נרגעתי.
לבשתי את הבגדים מהר ויצאתי מהמקלחות.אני כבר ידע מה אני רוצה לעשות!
'אני אבקש ממינו סליחה, ואתן לו את הדם שלי! ואם הוא יסכים אז אשאר עד הסופה תיגמר!' חזרתי על זה שוב ושוב בחיפש אחרי הערפד.
בסוף מצאתי אותו על איזה מרפסות שבורה מסתכל לשמים.
"אמ.. היי..סליחה.." מלמלתי נבוך.
הוא הסתכל עלי לשניה ועניו היו אדומות.
הוא החזיר את מבטו לשמים וזה לא נראה שהוא מתכבון לדבר איתי.
עדין ירד גשם. וכולו כבר נרתב..
החלצה הלבנה שלו הפכה לשקפה ויכלתי לראות את השררים שלו דרכה והמכנסים שלו השחרים התמלאו בכתמים. אך זה לא נראה שזה הפריע לו.
רק הקים שלי מפריע.
כל כך כאב לי לראות אותו ככה.. ככה בגללי.
"עוף מפה, אם אתה לא רוצה, להפך לחטיף לילי!" הוא בקרירות.
"בסדר.. סליחה!" אמרתי ובאתי לצאת אבל אכשיהו הוא היה עכשיו מאלי.
הוא התנשם בכבדות ועניו האדמות זהרו.
הוא תפס לי את הידים ושיטח אותי על הריצפה.
"בבקשה תפסיק!" התחננתי בפחד.
הוא תקע את שניו בי והתחיל לשתות את דמי.
וזה כאב, כל כך כאב!
הוא המשיך לשתות ואפילו קירב יותר את שניו לצווארי.
עניו התחילו לעצם וכך גם שלי.
"בבקשה תפסיק.." התחננתי ואבדתי את הכרתי.
_________________________________________
התעררתי במיטה מפארות בחדר מפואר.
איפה אני?!
הסתכלתי סביב.
טודורקי-קון שתה ממיני דם.. הוא לא הרג אותי?!
נגעתי במקום שבו הוא שתה וצממרות וכאב עברו בכל גופי.
צעקתי צעקה קטנה מהכאב החד שהרגשתי בכל גופי.
הוא לא הרג אותי?!
למה הוא כעס כל כך שנגעתי בו?!
הוא הלך לסלח לי מתישהו?!
הוא השיאר אותי בחיים רק בשביל לקבל עוד דם?!
ומילון שאלות התרצצו במחי.
נשמעה רעש של פתחית דלת ודלת שהיתה ליד המיטה נפתחה.
מהרתי לעשות כיאלו שאני ישן בשביל לראות מה יקרה
בהתחלה לא היה אף אחד ואז הוא נכנס
העפד התישב על המיטה לידי וליטף את השיער שלי..
הוא חזר להיות נחמד?!
הוא עבר על הצוואר שלי ונעצר ליד הפצע שהוא עשה לי עם שניו.
הוא התחיל לעבר עליו שוב ושוב.
והתפקתי לא לצרח מכאב.
משם מה הכאב נהיה יותר יותר פחות חלש..
כיאלו שהפצע מתרפא עם כל נגיעה של הערפד
"סליחה, הגזמתי.. לא התכבנתי לשתות ממך ככה.. אבל אין לי שליטה על זה.." הוא התנצל ובאמת נשמע שכאב לו על זה שפגע בי ככה.
"מידוריה... הסופה נגמרה.. אבל אולי תישאר עוד קצת..?! רק כמה דקות.." הוא לחש לאוזון שלי והרגשתי אותו רעד מעלי.
מה אני אמור לעשות עכשיו?! לסלח לו?! ולמה הוא רוצה שאשאר?! ןהוא ידע בכלל שאני ער?!
הוא הפסיק ללטף את הצוואר שלי ועבר לשכב לידי.
"אני ידע שאתה ער.. אתה שחקן גרע מידוריה.." הוא לחש לאזני.
נסתבבתי והסתכלתי עליו.
עניו חזרו להיות בשני הצבעים..
הוא ליטף את הלחי שלי..
מבטו נראה שבור..
והוא נראה כיאלו הוא לא ישן כמה שנים טבות.
"אני סלח.. אני מצתער שנגעתי לך בצלקות.. לא התכבנתי לגרם לך אי נעימות או משהו.." אמרתי אחרי כמה דקות של שקט.
"זה בסדר.. אני פשוט לא אוהב אותה.. ושמזכרים לי אותה אני מתעצבון.. לא היתי צריך להציא עליך את העצבים אם לא עשת כולם.. ותודה שסלחת לי.. לא מגיעה לי המחילה שלך.." הוא ענה.
חיכתי לו חצי חייך.
"אני סתם בן אדם אגאיס שכל מה שמעניון אותו זה מה הוא יקבל בתמרה על כולם.." הוא אמר והפסיק ללטף אותי..
הוא תפס את חלצתו ונראה שכאב לו.. כאב לו בגלל המחשבות האליו..
"היי.. אם אתה רוצה לשנות את זה.. אז ראים שאתה כבר צעד אחד בשביל זה.. להודות בזה זה הכי חשוב.." נסתי לנחם אותו.
"תודה.." הוא אמר וקבר את ראשו בחזה שלי..
לטפתי את ראשו ואחרי קצת זמן הבנתי שהוא נרדם..
הוא חמוד שהוא ישן..
הוא היה קצת חם.. הוא בטח התקרר שהיה בחוץ..
חכתי עליו חייך שליו והמשכתי ללטף את ראשו.
"אני מבטיח לאשאר קצת.. גם ככה אין לי לאן ללכת.." לחשתי לאזניו ולרגע חשבתי שחייך קטן עלה על פניו.
_________________________________________
אני נשארתי עוד קצת, הרבה זמן אצל טודורקי-קון..
אנחנו כל הזמן מדברים, צחקים, ועשים הכל ביחד!
טודורקי-קון מדי פעם שתה ממני.
אבל הוא מבקש אישר ובדק מילון פעם לפני שהוא מתחיל.
והוא כל כך מושלם.
המשכנו להתקלח ביחד ולעושות שם מלחמות מים.
למרות שטודורקי-קון מאוד מפנם בעצמו הוא כל כך כפי ומדהים שמתחברים עליו..
ואני שמח שהצליחתי להתחבר עליו ככה!
ואני חייב להודות שמלבד הכיף והשמחה שאני מרגיש שאני עם טודורקי-קון.. אני מרגיש עוד משהו.. אבל אני לא ידע מה.. אני כולי נבוך..
ולראות אותו ערים גרם לי לחשב מחשבות לא כל כך מתאימות.. אני בקשי יכל להית לידו חמש דקות מבלי להשתגע..
מענין מה קרה לי..
................................._♡_...................................
באמת מעניון..?!🤭😏
אני מניחה שמישהו/י כבר חשב/ה מה הרגש הזה יכל להיות!😏

האם היה חלק 3?!
האם אני אציא אותו מתישהו?! או שאני אתצל מדי?!
האם שוטו באמת חמוד שהוא ישן?!
ומה הלך לקרות בין שוטו לדקו?!

את זאת ועוד תגלו בפרק הבא! אם הוא יצא מתישהו!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡