טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

שיקעה 4

"טודורקי-קון.. אני יכל לשאל אתך שאלה?!" שאלתי שיצאתי מהכיתה.
הוא הסתכל לצדדים, ופרצפו נראה קצת מבאס
"אמ.. כן" הוא ענה.
והיה אפשר להרגיש שיש בקולו קצת חוסר רצון.
"למה התכבנת שאמרת שהשפתים שלי הן?!" שאלתי נבוך.
"אני לא זכור, ביי" הוא אמר והתחיל ללכת.
הוא באמת שכח?!
ולמה הוא מתחמק ממני?!
במשך כל היום נסתי לדבר איתו.. ותמיד היה לו משהו שהוא היה 'חייב' ללכת עליו.
אולי הוא מחזיר לי על אתמול?!
אולי פגעתי בו שהלכתי?! אולי הוא רוצה שאשאר?!
למה לא נשארתי?! מה כאב לי כל כך?!
עכשיו שאני ידע שאני אהב אותו..
זה רק מכאיב יותר המחשבה שהוא לא רוצה להיות איתי.
כן, הבנתי כבר שאני מאהב בו!
...
דפקתי על הדלת שלו.
נמאס לי שהוא מתחמק ממני כל היום.
הוא פתח את הדלת ומיד סגר.
"נו.. טודורקי-קון תפתח!" אמרתי ברצנית.
"בבקשה?!" בקשתי אחרי כמה דקות.
הוא פתח חצי דלת.
"למה אתה מתחמק ממני כל היום?!" שאלתי.
"ככה.." הוא ענה בשקט, בקשי אני שמעתי.
"ככה זאת לא תשבה" ענתי.
"בעיה שלך!" הוא בא לסגר את הדלת אבל עצרתי אותה.
"בבקשה, תגיד לי! אם פגעתי בך אני מצתער!" אמרתי והתחלתי לבכות.
המחשבה שפגעתי בו מכביאה לי.
טודורקי-קון חזיק את אחיזתו בדלת.
"אני לא צריך את הסלחה שלך.. היא סתם מילה בלי משמעות" הוא ענה בקרירות שגרמה לי לקפוא.
"אז מה אני צריך לעשות שתסלח לי?!" שאלתי בכאב.
"כלום.. אתה לא צריך לעשות כולם.. אתה לא פגעת בי.. טוב אתה כן.. אבל זאת לא אשמתך.. אני סתם אודיט שלקח ללב משהו חסר משמעות.. פשוט תן לי כמה ימים.. ואז אני אני אחזר להיות כמו תמיד.." הוא ענה וקולו היה כל כך שבור שזה כאב.
"אתה בטח?!" שאלתי בחשש.
"כן!" הוא אמר.
מבטו היה על הריצפה כל השיחה..
וזה כאב לראות אותו ככה.
ראתי דמעה נפלות על הריצה.
"טודורקי-קון?!" שאלתי בחשש.
"ממ.הה..?!!" הוא שאל בקול שבור.
"מה קרה?! למה אתה בכה?!" שאלתי בחשש.
אני מפחד שפגעתי בו יותר.
"אני לא! וגם מה הבעיה בזה?! מה הבעיה שמדי פעם אני היה עצב?! מדי פעם אפגע משיטית?! שמדי פעם אני לא ארצה לראות מישהו?! מה הבעיה בזה?! כולם עשים את זה! כל הזמן! אז למה לי אסור?! זה קרה פעם במילון שנה, אז מה זה מפריע למישהו?! מה זה מפריע לך?!" הוא צעק/שאל עלי/אותי בעצבים.
הדמעות נזלות מעניו.. וכל דמעה גרמות לי להרגיש יותר גרוע.
"אין שם בעיה בזה.. פשוט.. אני לא רוצה שתהיה פגוע, שתהיה עצב.. אני רוצה שתהיה שמח.." אמרתי בכאב.
"שמח?! אל תצחיק אותי! אין לי שם שמח במילון המשגים שלי! אף פעם לא היתי שמח, וגם עכשיו ובעד מיליון שנה לא! כולם תמיד שמחים וזה מגעיל אותי! אני שנוא את כולם בגלל זה! רק בגלל שכולם יכלים ורק אני לא! אני כל כך שנוא את זה!" הוא אמר והחזיק את חלצתו בכאב.
"אתך אני הכי שונא.. כי נתנת לי את התקווה שאני אכול להיות שמח.. אבל אני לא, אני לעולם לא אכול להית" הוא אמר בקרירות והרגשתי שאני עמוד להשתגע.
תפסתי אותו בחלצתו וקרבתי אותו עלי.
"תפסיק להגיד את זה! ברור שאם תהיה שלילי לעולם לא תכול להית שמח! מה אתה אודיט?! לשנוא את כולם רק בגלל שאתה לא מצליח לעשות משהו שברור שהיתה מצליח אם לא היתה שלילי כל כך! אתה לא ראה עד כמה אתה מושלם.. אתה לא ראה כולם.. רק מה האחרים עושים" צעקתי עליו.
הוא הסתכל עלי במבט מפתע.
"לעולם על תוותר על מה שאתה רוצה.. כי עד שלא תנסה לא תדע עד כמה זה טוב.. לעולם לא תחווה את מה שאתה רוצה.. לעולם לא תרגיש את הרגשה של האושר הזה שהצלחת! את השמחה הזאת.. אם אתה רוצה להית שמח, אתה צריך להפסיק לנעל את עצמך מכל העולם" המשכתי בקול נעים.
"בסדר.. אני אתאמץ קצת יותר.." הוא אמר בקול חלש.
"מצתער שקצת הגזמתי.. אבל זה באמת עצבון אותי שאתה מוותר על מה שאתה רוצה.. אני ידע שאתה יכלת לוותר על מישהו אחרי ששנים שחכית לו.. וזה לגטמי.. אבל.. לפעמים.. העוד קצת שאתה מחכה.. יכל להית שווה את זה.." אמרתי נבוך.
"אני ידע.. תודה שהזכרת לי.." הוא אמר וחייך לי חייך קטן.
"אני ידע שזה לא ממש הרגע המתאים לזה.. אבל למה התכבנת שאמרת שהשפתים שלי הן?! באמת שזה משגע אותי לדעות.." שאלתי נבוך אחרי כמה דקות של שקט.
"אמ.. נראלי שתכעס עלי.." הוא ענה נבוך.
"אני לא! מבטיח!" ענתי.
"טוב.. מידריה.. השפתים שלך הן כל כך יפות שבוא לי פשוט.." הוא התחיל למאור בזמן שהוא מלטף את השפתים שלי עם אגדלו.
הוא קריב את ראשו לשלי ואפנו נגעו.
הוא נתן לי נשיקה בפה ועצם את עניו.
ואחרי שניה של הפתעה ואז עצמתי את עני ונשקתי אותו בחזרה.
הנשיקה הזאת היתה כל כך טובה, כל כך נעימה. שאני משתגע!
אין שם סיכוי שאני הלך להפסיק אותה.
לקחתי צעד אחד קדימה ונכנסתי לחדרו.
הוא ריסק אותי על הקיר והמשיך לנשק אותי.
הוא ליקק את השפה שלי בשביל שאתן לו להכינס ונתנתי.
הלשון שלו חקרה את פי ושלשננו נפגשו חשבתי שאני הלך להשתגע!
זה היה כל כך טוב.
אני לא ידע כמה זמן אנחנו כבר מתנשקים, אבל זה כל כך טוב.
הנשיקה הזאת כל כך תקפנית ואם זאת גם עדינה.
שפתיו כל כך רכות ונעימות.
ניגמר לי האויור כבר מזמן, אבל לא אכפת לי!
מצדי שאמות, רק שלא אפסיק את הנשיקה הזאת.
הוא התקרב עלי וגופו נגע בשלי.
צמרמרות עברה בכל גופי שהרגשתי את ידו נגעות בגבי מתחות לחלצה.
אהבתי את המגע הזה.
לטפתי את רגלי בשלו.
והי אפשר להרגיש שהוא אהב את התגבה שלי.
הוא חקר את גבי, עצר מדי פעם ומציר לי צרות על הגב ואז ממשיך.
אם זה חלום אני לא רוצה להתערר! לעלום!
התנתקנו אחרי כמה דקות..
שנינו התנשפנו כמו משגעים והינו אדמים לגמרי.
הוא לקח צעד אחרה והפך לאודם בטריף בשניה.
כמעט מתקרב לרמה שלי.
"סליחה מידוריה.. אבל הבטחת שלא תכעס.. אז זאת גם אשמתך!" טודורקי-קון אמר והיה אפשר לראות שהוא ממש נבוך. בדיק כמני.
"זה בסדר טודורקי-קון.. אני אהבתי אותה.. ממש אהבתי אותה.. אני אהב אתך.." ענתי.
"גם אני אהב אתך מידוריה.. אפשר עוד נשיקה?!" הוא שאל והתקרב עלי.
"נראה לך שלא?! התמכרתי להן, טם לא היתה מבקש היתי עשה את זה בעצמי!" ענתי נתנו עוד נשיקה.ועוד אחת.. שהשקיעה משתקפות מאחרי טודורקי-קון.
עכשיו אני בטח שאנחנו באיזה סרט רמנטי!
................................._♡_...................................
רבתי וגברתי הסגיה הזאת נגמרה!
מענין מה תהיה הבאה?!
פרק 3 שנכתב היום.. אבל לא מפרסם..

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡