טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

גן עדן וגהנים 2

כולי היתי אדום בצורה מטרפת.
"זה לא מצחיק!" צעקתי עליו נבוך.
"זה כן! אתה כל כך מצחיק" הוא ענה שהוא תוך כדי צחק ודמעות צחק ירדו מעניו.
למראות שלא אהבתי שהוא צחק עלי הצחק שלו היה כל כך יפה שרק רצתי לשמע אותו עד.
אחרי כמה דקות הוא נרגע מהתקף הצחק שלו והתבאסתי כי רצתי לשמע אותו יותר.
"אני לא מצחיק" מילמלתי אחרי שהוא גמר.
"אתה כן.. אתה כל כך חמוד ותמים שזה מדהים" הוא ענה.
"אני לא חמוד!" צעקתי עליו.
"אתה מודע לזה שאתה רק מחמיר את המצב שלך, נכון?!" הוא שאל וחייך קטן היה עליו.
"תהיה בשקט שטן קטן" נסתי לקטל אותו ללא הצלחה.
הוא שם את ידו על הקיר השקוף..
"תודה על היום.. אף פעם לא צחקתי ככה או היתי שמח ככה כמו היום.. אתה מלאך אמתי" הוא אמר וחייכו היה כל כך יפה שהרגשתי שאני הלך למאס.
המהמתי לו.
"טוב כדי שנחזר לפני שישלחו עד פעם אנשים לחטף אותי.. ונראלי שגם לך דאגים" הוא ענה וקם מהריצפה.
הנהנתי בשקט.
הוא התחיל ללכת.
"..." רגע! אין לי משוג מה השם שלו!
"היי מה השם שלך?!" שאלתי את השטן החצי.
"טודורקי-שוטו, ואתה?!" הוא שאל בזמן שהסתבב לכיווני.
"מידוריה-איזקו! טוב נתראה מחר טודורקי-קון" ענתי לו.
"נתראה מחר?!" הוא שאל בילבל.. העיקר הוא אמר שאני חמוד.. הוא היה כל כך חמוד ככה.
"עדין לא מצאנו פתח!" ענתי לו.
"אה נכון! טוב ביי מידוריה! ניתראה מחר!" הוא צעק ועף משם.
חיכתי כמה דקות ואז התחלתי לעף בחזרה לביתי.
צדקתי, הוא באמת שד טוב
נכנסתי לבית שלי בשקט היה כבר ממש מאחר.
אמא שלי פשוט קפצה עלי בכה.
"אמא?" שאלתי בדאגה.
"לאן נעלמת איזקו?! חיכתי לך יומים!" היא אמרה שהיא עדין בכה.. בכלל שחכתי שיש מישהו שאכפת לו מימני.
"סליחה.. יצאתי לטיל וקצת נסחפתי" מילמלתי.
"איזקו.. אל תעשה את זה שוב.. אני כל כך דאגתי לך.. היתי בטחה שקרה לך משהו" היא אמרה עדין בכה.
"אני ממצצצתעערר! אני מצתער אמא! סליחה" התחלתי לבכות גם אני.. היא האדם האחרון שארצה לפגע בו!
אחרי כמה דקות נרגענו והלכנו לישון.
התעררתי בבוקר בלי כוח לקום.
רצתי להמשיך לשון.. גם ככה אני לא אהב את בית ספר.
"איזקו כבר בוקר" אמי אמרה בחיממות שנכנסה לחדרי.
"אני יכל לא ללכת היום?.. אני ממש עיף" שאלתי אותה בתקווה.
"איזקו.." אמא שלי אמרה בקצת עצב והחזיקה את הדלת החדר.
ידעתי כבר שזה לא טוב.
"היתה חולה או עיף במשך חצי חדש במסתבר כל הזמן.. קרה משהו בבית הספר שבגללו אתה לא רוצה ללכת?" היא שאלה בדאגה ובעצב.
"כולם לא קרה.. זה.. אני אה.. לפעמים לא מרגשים טוב.. את לא צריכה לדאוג.. טוב כדי שאלך להתאגרן.. בכל זאת יש לי יום למדים ארך היום" אמרתי בשמחה מזיפות.
אני לא רוצה להדאיג את אמא שלי.
"אתה בטח שלא קרה כולם בבית הספר?" היא שאלה.
"כולם! אני עם החברים שלי ואני למד את החמור כמו שצריך" שקרתי לה בפנים.
התלבשתי מהר ויצאתי מבית.
הלמדים עברו די חלק וזה נראה שלאף אחד לא היה אכפת שלא היתי בבית הספר שלושה יומים.. אבל למה שהיה להם אכפת.. אולי בשביל להציא עלי את העצבים שלהם.
"היי מידוריה! יש לו הרבה שערי בית אבל תכננו כולם ללכת לעוף קצת בהרים, ונראלי שאתה מספיק חכם בשביל להבין שזה היה ממש חבל שלא נכול לעןף בגלל השיערים האלו.. נכון?" כמה ילדים מהכיתה שאלו אותי.
"אני מניח" מילמתי בשקט.
"יופי! אז אתה יכל לעזר לנו?" אחד הילדים שאל וקביץ את ידו כאגרוף.
"אני מעדיף שלא" מילמתי בשקט.
"בטח?!" הוא שאל עצבני.
"לא, תביא" נכנאתי.
הם נתנו לי מכה לראש והשיארו לי את כל השערים שלהם.. אני אצתרך לעשות אתם עד לפנות בקור בשביל להספיק את כל זה.. ואני רוצה להפגיש עם טודורקי-קון היום.. מה אני הלך לעשות?!
אולי~
...
"טודורקי-קון!" קראתי לו שראתי אותו ליד הגבל.
עפתי לשם מהר ועצרתי מולו.
"שערי בית?" הוא שאל בילבל והצביע על השערים שהילדים תקעו לי.
"סוג של.. נתנו לנו הרבה היום" ענתי נבוך.
"רוצה עזרה?" הוא שאל ושמחה התמלאה בי.
"כן, כן! תודה!" אמרתי בשמחה ופתחתי את השערים.
עברו עלהם ומסתבר שטודורקי-קון ממש חכם! ומה שהכי מפתיע שהוא ידע בעל פה את כל חוקי המלאכים.. זה די מפחיד..
הינו כבר בחצי דרך של השערים.
"תגיד רגע.. למה אתה עזור לי? אתה לא רוצה למצא יציאה?" שאלתי אותו בשקט.
"אני רוצה.. אבל אתה עזור לי למצא יצאה אז המינמם שאני יכל לעשות זה לעזר לך בשערים שלך" הוא ענה וחייכתי עליו.
"תודה" מילמלתי נבוך.
...
ככה עברו היומים, אני וטדורקי-קון מחפשים יצאה שאנחנו מתעיפים אנחנו עשים דברים אחרים.. כמו תחרות תעפה או לשחק אקיס עיגל.. הוא חבר ממש טוב שלי..
ובזמן האחרון אני מרגיש עליו רגש מסים.. אבל אין לי משוג איזה.
"אתה ידע טודורקי-קון שאם מחברים אקיס ועגיל ומחקים את הלמעלה נוצר לב" אמרתי לו במשפט שאמא שלי היתה אמרות לי פעם וצירתי לב בעזרת הדרך.
"זה ממש יפה מידריה" הוא ענה וציר גם הוא.
"ידעת שגם לשדים יש רגשות" הוא אמר.
"אתה צני איתי?!" שאלתי בחדשנות.
"לא, גם אני לא ידעתי.. לא חשבתי שזה אפשרי לנו להרגיש רגש כלשהו ובטח לא אחד חיובי" טודורקי-קון ענה.
"איזה רגש הרגשת שהבנת את זה?" שאלתי נבוך משם מה.
"ואוו כל כך הרבה! שמחה, אושר, כיף, צחק, תקווה, הכל!" טודורקי-קון ענה.
"אני שמח בשבילך" ענתי לו בחייך מלאכתי, רצתי גם לשמח ככה. כיף לי איתו אבל כולם כל כך מגעלים אולי.. הלוואי וכולם היו כמו טודורקי-קון.
"אתה ידע.. אני מרגיש גם אהבה.. מוזר נכון?" הוא שאל והרגשתי שאני מתנפץ לאלפי רססים.
"או.. אני שמח בשביל" שיקרתי לו בפנים.
"מידוריה?" הוא שאל בקצת דאגה.
"מה?" שאלתי בחייך מלאכתי.
אין לי משוג למה אבל לשמע שיש לו מישהי הרס אותי!
"הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה.
"הכל מושלם" ענתי לו והרגשתי שהדמעות מאימות לפרץ.
"לא הכל משולם! מה קרה?!" הוא דרש תשובה.
"הכל בסדר!" ענתי לו בכאב והדמעות התכילו לרדות.
"נו אתה בכה! בבקשה תספר לי מה קרה?!" הוא התכנן.
"הכל בסדר!" צעקתי עליו ודמעות ירדו ממני כמו מפלים!
"מידוריה, אני אבקש עד פעם אחת! בבקשה תספר לי מה קרה?!" הוא המשיך לדרש.
"אני.. אני.. בסדר.. אני לא בסדר! אני ממש לא בסדר! כל כך קשה לי בחיים! תמיד כולם כל כך מגעלים עלי ו.. ו.. ואני לא יכל יותר" בכתי לו.
"מידוריה.." הוא מילמל בשקט.
"הלוואי והיה פתח.. אני אעוף אלפי קלמטרים בשביל אחד כזה.. רק בשביל שאני אכול לחבק אתך" טודורקי-קון אמר.
הרמתי את ראשי עליו.
"תודה.. אבל אני רוצה להיות לבד עכשיו" מילמלתי וקמתי מהריצפה.
רק מלשמע את הקול שלו אני סבל.
אני לא יכל יותר עם העבדה שיש מישהו שיותר טוב מימני בשבילו.
"מידוריה.." הוא מילמל.
"מה?!" צעקתי עליו בכה.
"אני מחכה לך כאן, בכל זאת.. יש לנו פתח למצא" הוא ענה. ידעתי שהוא מנסה לעדד אותי אבל זה כל כך כאב.
"כן.. ניתראה" אמרתי ועפתי משם.
................................._♡_...................................
1082 מילים!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡