טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הזמנה לנשף 3

"אמ.. טודורקי-קון.." אמרתי בחוסר נחות
"כן מידוריה?" הוא שאל בקצת דאגה.
"אין לי ממש הרבה כסף כדי לשלם על החליפה.. אני אחזיר לך את הכסף רק ש.." מילמלתי בקצת לחץ.
"זה בסדר, בכלל לא התכבנתי שתשלם על החליפה.. זאת מתנה מימני.. על זה שאתה הלך איתי" הוא קטע אותי.
"לא אבל.. באמת שאני צריך לשלם.. אני ארגיש לא נעים אם לא אשלם" אמרתי מהר.
"מידוריה אתה לא משלם! באמת שזה לא הרבה כסף.. ואני צריך להזכיר לך שיש לי כסף" הוא ענה בתקיפות.
הנהנתי בשקט..
אחזיר לו מתישהו.
הגענו לחנות של החליפות והסתכלתי על החליפות הרבות שהיו שמה..
כולן היו ממש יפות.. אבל אף אחת לא היתה הטעום שלי..
ידעתי שכנראה שאלבש אחת די רגילה..
בכל זאת אין לנו מספיק זמן כדי לבזבז כאן..
"מידוריה, מה אתה אומר על זאתי?" טודורקי-קון שאל והראה לי חליפה משלמות.
היא היתה לבנה עם חולצה שחורה ועל החליפה יש כתמים ירקים שמשתלבים ממש יפה עם הלבן.
"היא ממש יפה.. אני אלך למדד" אמרתי ולקחתי את החליפה בידי.
התלבשתי מהר ולמזלי היא היתה בדיק במידה.
יצאתי כדי לשאול את טודורקי-קון את דעותו..
הסתכלתי סביב אך לא ראתי אותו בשם מקום.
מעניון איפה הוא..
ראתי לפתע את אחת משרעתו הלבנות מאחרי הוילנון. הוא הציא את ראשו ושערו היה קצת מבלגון.
"גמרת?" שאל בשקט.
הנהנתי עלוו.
"איך אני נראה?" שאלתי קצת נבוך.
"ממש, ממש יפה.. מתאים לך" הוא אמר והיה קצת אדום.. הוא כל כך יפה.
"אמ.. תודה" מילמלתי נבוך.
"חכה שניה" הוא אמר וחזר למאחרי הוילון.
אחרי כמה שנית הוא יצא מתא הלבשה.
"איך אני נראה?" הוא שאל בזמן שהוא לבש חליפה הדומה לשלי רק שבמקום ירק הכתמים היו בצבא תכלת וגם חלצתו היתה בצבע הדומה לזה.
שהתאימה לו כמו כפפה ליד.
"מהמם" פלטי בי לחשב.
הוא חייך חייך קטן וחזר לתא הלבשה.
"תחליף גם אתה בגדים.. אנחנו צרכים לשלם" הוא אמר.
החלפתי את בגדי מהר ושטודורקי-קון יצא הלכנו ביחד לשלם ואז חזרנו למענות.
שסוף סוף הגענו בחזרה למענות כבר התחיל לחשיך..
"טודורקי-קון, מה אתה מעדיף, יום או לילה?" שאלתי בלי קשר.
"אמ.. אני לא ממש ידע.. ביום לרוב יש תמיד את כל האקשן וכיף.. ביום אני יכל לעשות מה שבא לי.. ואולו בלילה יש לי יותר שקט.. זה הזמן שלי להבין ולקבל את כל הפעליות שהיו באותו יום.. אמ.. אז נראלי שלילה.. כי אז אני מעריך יותר את הפעליות של היום, מה אתה מעדיף?" הוא ענה בשקט.
"אני מעדיף את היום.. בגלל שאני חכל לעשות יותר" ענתי בשקט ושקט חזר להיות בנינו.
"אתה מתרגש לקראת הנשף שיש עד שעתים?" הוא שאל שכבר נכנסו למעלית שתעצר לכל אחד בקומה שלו.
"כן ממש, יש לי הרגשה טובה לקראתו, כיאלו שמשהו טוב הלך לקראת" ענתי בהתלהבות.
'ובעיקר מתרגש מזה שאני הלך איתך' הספתי בראשי.
"ואתה?" שאלתי שמעלית נפתחה בקומה שלי.
"גם לי יש הרגשה טובה בקשר עליו" הוא אמר ומעלית נסגרה.
הלכתי לחדרי והתחלתי להתראגון לנשף.
לבשתי את החליפה ושמתי קצת בשום, ושהגיעה השעה לצאת ירדתי במעלית לכיון הסלון.
טודורקי-קון ליכה לי שמה.
הוא הריח אותי קצת.. מה שהיה מאוד מוזר אני חיוב לצין.
"יש לך ריח טוב.. איזה בושם זה?" הוא שאל
"אמ.. אני לא ממש זכור, אני אראה לך שנחזר" ענתי לו.
התחלנו ללכת עם שאר הכיתה לכיון המכניות שאמרות לאסוף אותנו למקום בו יערך הנשף עם כל הגיבורים הגדלים.
שהתישבנו במקמות הרגשתי שמשהו חם נגע לי ביד.
ידו של טודורקי-קון שלבה בתוך ידי.
מעניון למה הוא מחזיק את ידי...
מה שבטח שלא אתן לה להפריד מידי.
הנסיעה עברה יחסית מהר ושהגענו לצערי הרב טודורקי-קון נטש את אחזתו בי.
נכנסו לאולם הגדול והרבה אבל הרבה גיבורים מפרסמים היו בה.
גם מיפן וגם מארצות אחרת.
ממש רצתי להתחיל להסתבב סביבם ולחקר אותם מכף רגל ועד ראש.
אבל אסור לי! אני בדיוט עם טודורקי-קון, אסור לי לנטש אותו!
רגע! לא דיוט, ברור שלא דיוט, מפגש של חברים, פשוט שני חברים הלכו ביחד כי הם לא יכלים ללכת לבד, זהו, זה ורק זה!
"מידוריה" טודורקי-קון אמר והסתכלתי עליו.
"את מי אתה רוצה לחקר ראשון? את הזאתי עם השמלה הורדה או הזה עם המסכה של הקרנף?" טודורקי-קון שאל וחייך עלי.
קרא אותי כמו ספר פתוח.
"האמתי שחשבתי להתחיל עם הזאתי שמכסה בפרחים" ענתי לו בחיוך.
"אז הלכנו" טודורקי-קון אמר תוך כדי שמשלב את ידו בידי ומשך אותי לעבר הגיבורה מארץ האחרת.
...
איכשהו.. הצלחתי לאבד את טודורקי-קון בין כל הגיבורים הרבים שיש בו.. שוב פעם.
יצאתי החוצה במטרה אולי למצא אותו שוב.
אחרי כמה דקות של חפשים מצעתי אותו נשאן על מרפסת ומסתכל לשמים.
"אז.. פחות התחברת לנשף" התחלתי ונשאנתי לידו.
"היתי בהרבה כאלו, וגם.. די נמאס לי מכל האנשים האלו.. שוב פעם אבא שלי החליט להשתמש בי כדגמה ולהשביץ בי" הוא ענה מבלי להסתכל עלי.
"טוב.. אני בטח שכוכבים מערכים לברה יותר טוב מכל הגיבורים האלו" אמרתי בצחק.
"אתה יכל לחזר לשם אם אתה רוצה, הנשף הזה סתם היה רעיון מטפש" הוא אמר והמשיך להסתכל על הכוכבים הרבים שיש בשמים.
"כבר פצצתי את כל הגיבורים שם בשאלות, עד קצת ויעפו אותי משם בכוח" אמרתי בקצת צחק.
ממש לא אהבתי את האווריה שיש בנינו כרגע.
שמעתי קול של צחק קטן שנפלט מטודורקי-קון.
"מי שיעף אתך, יהיה לו עסק איתי" טודורקי-קון צחק בשקט.
"אז כדי להם להיזער, אתה אחד מחזקים" המשכתי עם הצחק.
"לא כמוך, נראלי שעד מעט אתה תעקף אותי, אתה ממש מתחזק מיום ליום" טודורקי-קון ענה ופעם הראשנה מתחלית השיחה הסתכל על פני.
"אני בטח שגם אתה מתחזק" ענתי לו.
"לא כמוך.. עד סוף התיכן כבר לא תראה אותי ממטר" הוא ענה ופניו היו כל כך קרובת לשלי.
הסמכתי קצת וכל כך הדהתי על כך שיש חושך ושטודורקי-קון לא יכל לראת זאת.
"אני מבטיח שלא משנה מה, אני תמיד אראה אתך כשווה לי" ענתי נבוך.
"מבטיח?" הוא שאל והצמיד את מצחו לשלי.
"כן" ענתי בלי לחשב.
"למה?" הוא שאל
"בגלל שאני אהב אתך, תמיד תראה לי כשלמות.. לעולם לא אכול לראת אתך כפחות מימני" המלים יצאו מפי לפני שהספקתי להבין מה אמרתי.
אחרי שניה נפל לי האסמין.
"שיט" מילמלתי בשקט.
אני אידוט!
"מידוריה, אתה אהב אותי?" הוא שאל בהלם.
"שיט, כן, סליחה, אני אבין אם לא תרצה להיות חבר שלי יותר וכל ה~ ממ ~" מילמלתי בלחץ בזמן שטודורקי-קון קטע אותי בעזרת נשיקה.
היא היתה מדהימה..
אולי זה קשר לזה שזאת הנשיקה הראשנה שלי, או זה בגלל שאדם שאני אהב מנשק אותי אבל היתי בעננים.
התנתקנו אחרי כמה שניות, שניות של אושר.
מצחו עדין היה צמוד לשלי ועניו עדין היו סגרות.
לאט לאט עניו נפתחו ומבטו היה בין היפים שראתי.
"מידוריה, לא בא לי להיות חבר שלך" הוא אמר והרגשתי שמשהו נשבר בתכי.
השפלתי את מבטי והסתכלתי על הריצפה.
הרגשתי יד חמימה מרימה את ראשי בחזרה לפניו של טודורקי-קון.
הסתכלתי עליו בילבל ובעצב.
"אני לא רוצה להיות חבר שלך יותר, בגלל שאני רוצה להיות יותר מיזה, הרבה זמן רצתי להיות יותר מיזה, כי מידוריה.. אני אהב אתך" טודורקי-קון אמר ונשיק את אפי.
"באמת?" שאלתי בהלם.
"למה אתה חשב שזמתי אתך לנשף? רצתי לבלות איתך, להנות איתך.. לגרם לך לאהב אותי גם.. למראת שזה לא עבד כל כך כמו שצפתי" טודורקי-קון ענה בשקט.
"אני חשב שזה עבד די טוב" אמרתי הצחק ונשקתי אותו שוב.
ושוב ושוב.. זה היה מדהים.
הוא אהב אותי! הוא אהב אותי בחזרה!
אני כל כך שמח.
"מידוריה" טודורקי-קון אמר והצמיד שוב את ראשו לשלי.
"מממ..?" המהמתי כדי שיענה.
"אתה רוצה לצאת איתי? אני מתכבון שניהיה זוג" הוא אמר ונראה קצת אודם
"יותר מכל דבר אחר בעולם" ענתי והתנשקנו שוב.
................................._♡_...................................
1200 מילים..
נעלמתי לשובע? מה פיתאם!
טוב כן, סליחה.
אבל מקדום נעלמתי לארבע חדשים אז תסלחו לי.
הפרק לא הכי מושלם.. אבל לפחות משהו..

אמ.. אני חשבת שעשתי סוף די נחמד, אשמח לשמע את דעתכם/ן
(שאלה לא קשרה, יש בנים שבכלל קראים את הספר הזה? או רק בנות? אשמח לדעות)

אה ו.. בקשה קצרה..
אני צריכה שתבינו שבלי תמיכה אני לא יכלה להציא פרקים.. כי אז אני מרגישה שאף אחד לא מתעניון בפרקים שלי ואז אין טעם לזה שאכתב..
אז אם אני נעלמת להרבה זמן (שלושה/ארבע יומים+) אז תשלחו הודעה קצרה של מתי עד פרק או משהו כזה.
כי כל מי שכותב יסכים איתי שאם אין מספיק תמיכה, גם אחרי שעלה הפרק, אז,פחות כיף ךכתוב פרק נוסף..

אה ו.. עד בקשה.. אשמח לתגבות וכוכבים גם עכשיו כי השקעתי בפרק כבר שעה וחצי!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡