טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

מסכה 2

הנער עף לכיוני ונראה שהוא סבל מכאבים.
תפסתי את הנער, הוא יכל להיות קלף מכיח טוב.
הנער שנפצע קשה כנראה איבד הכרה בלהתחשיב בזה שהוא לא הגיב..
השכבתי אותו לידי, הוא היה מספיק קורב בשביל שאכל לבכן אותו כמו שצריך.
הוא נראה די בגלי.. אולי שנה מעלי.
הוא התנשף נשמיות קצרות.. שכל הנראה נבאו מזה שהוא סבל.
עברתי הידי על גפו של הנער שפלט גניחת כאב שנגעתי בבטן התחתנה שלנו, מקום שהיה מכסה בדם.
פתחתי קצת חלצתו וחבשתי את הפצע הגדל ועמק שהיה בביטנו של הנער.
אחרי שגמרתי לחבש את ביטנו החלטתי להמשיך לחפש מקמות שהוא פצע קשה בהם.
אבל הוא בעט בי ודחף אותי מימנו.
הוא התישב מולי וחיפש כנראה כלי נשק מרבים שהיי עליו.
אבל היתי חכם ודאגתי לקחת אותם קודם.
הוא סנין איזה קללה והסתכל עלי בחשד.
"למה אתה נגע בי?!" הוא שאל בעצבים.
"היתה פצע, חבשתי את הפצע שלך" ענתי לו.
"למה שתעשה את זה?" הוא שאל ביותר הלם מהנסין שלו להשימע אדיש.
"כי אתה יכל למות מזה, ואני לא רוצה שמישהו ימות, וגם אתה בערך בגלי.." ענתי לו.
"מה שתגיד גיבור צעצע" הוא אמר וקם.
ראתי שכאב לו לקם, אבל הוא נשך את שפתיו בשביל שלא אראה זאת.
הוא התחיל ללכת ומעד.
רצתי עליו.
"תפסיק ללכת! אתה פצע" אמרתי לו.
"וללכת לכלא בשביל לראת את כל הגיבורים המחרבנים האלו על זה שהיתי ילד רע?! אני מעדיף למות!" הוא ענה והמשיך ללכת.
תפסתי אותו חזק.
"מצתער, אבל הפסדת! תוותר!" ענתי לו באדישת.
הוא הצמיד את שפתיו לשלי וקפאתי מפעלה זאת.
הוא התנתק מימני אחרי כמה שניות.
"כל עד יש לי עד אוויר בראית, ולב שלי עדין פעם, לא הפסדתי" הוא לחש לי והרגשתי חלשה.
מעדתי על הריצפה ולא יכלתי להזיז שירר.
אבל בנגיד אלי הוא הצליח ללכת בערך כמו שצריך.
כיאלו שלקח חצי מכוח שלי וריפא את עצמו
כנראה זה הקיורק שלו.
מה שבטח ש...
למה זה היה חיב להית נשיקה?!
..
הנער שברח עם חצי מכוחי חזר עם הנבלים לשער אחרי שהגיבורים הגיעו.
עבר חדש מאז.. אבל אני עדין דאג לנער הזה..
הוא היה עם פצע קשה.. ואני לא בטח שהוא פשוט יכל ללכת לבית החלים והכל היה בסדר..
אני רק מקווה שהוא בסדר..
בכל זאת.. הוא עדין נער.
עכשיו אני בהתמתכות שלי.. למדתי קצת דברים על איך להשתמש בקיורק שלי נכון.. וזה נחמד..
לא ממש סיפרתי למישהו על הנשיקה או על הנער.. ואני קצת דאג שהוא לקח גם חלק מקיורק שלי בזמן הנשיקה..
אני וגראן-טורינו נסענו ברכבת.
נמו ענקי התפרץ לרכבת שגיבור מתחתיו.
אין לי מושג למה אבל הרגשתי שיש יותר מנו אחד אז החלטתי לקפץ מרכבת כי ידעתי שאידה נמצא באוזר וגם רצח הגיבורים.
רצתי הכי מהר שיכלתי וחיפשתי בסנטות.
ממה שקראתי רוב התקיפות של רוצח הגיבורים היו בסניטות.
עצרתי שראתי אותו מנסה לפגע באידה.
לא הססתי ונתנתי לרצח הגיבורים אגרף לפרצף.
במהלך הקרב די הפסדנו..
הוא היה הרבה יותר חזק מימני ואידה שבכלל לא יכל לזז. ידעתי שהיה עדיף שאברח אבל היה שם עד מישהו ולא יכלתי להשיאר אותו שמה.
אז נלחמתי בתקווה שמשהו יקרה ואיזה נס יכול עלינו.
רצח הגיבורים ליקק את החרב שלו והתרסקתי על הריצפה.
יש לו קיוורק רצני.
הלך עלי.
הוא בא לפגע בי אבל מישהו עצר אותו.
והאיש הזה הוא האדם שהכי רצתי לראות או הכי לא רצתי, זה היה הנער ממתקפת הגיבורים בחדש שעבר.
רצתי לראות שהוא בסדר, אבל לא שהוא ועד נבל מעלי שאני משתק.
"מה אתה רוצה?" רצח הגיבורים שאל אותו.
"את הראש שלך" הנער ענה והתחיל להלחים ברצח הגיבורים.
הנער נראה שהוא הרבה יותר חזק מרצח הגיבורים..
זה היה טוב שבעיה אחת מתיך שלוש נפתרה לי.. עכישו אני צריך לפתר את השתים האחרות.. הראשנה הנער, שכמו שידע לכם מסכן, והשניה היא להציא אותי ואת אידה מכאן!
נסתי לזז והצלחתי להזיז קצת את קצת האצבעות.
טוב בעיה נספות מתחילה להפתיר.
שמעתי גניחות כאב והסתכלתי על הנער.
הוא ישב/שכב על הקיר שחרב בביטנו, בדיק במקום שבו היה פצע לפני חודש.
"כמו שיש גיבורי צעצע, יש גם נבלי צעצע" רצח הגיבורים אמר ותקע את החרב יותר עמק.
"יש הרבה נבלי צעצע, והם ממש מעצבנים, אבל אני לא אחד כזה" הנער ענה וקם שחרב עדין בגפו.
"עכשיו.. אתה מכון למות?" הנער שאל והתחיל להלחים שוב ברצח הגיבורים.
גם אם הוא נבל או לא.. הוא אציל בלהתחשב בזה שהוא ממשיך להלחים שהוא פצע כל כך.
הרגשתי שאני כבר יכל לזז פחות או יותר..
ידעתי שעדיף עכשיו לברח אבל לא יכלתי לסחב גם את אחדה וגם את הגיבור השני, וגם לא יכלתי להשיאר את הנער למות.. גם אם הוא ינצח את רצח הגיבורים.. הוא ידין יכל למות מהפצעים שלו.
אז נתנתי לרצח הגיבורים האגרף.
הרגשתי את התחשה המבלבלות של הנער אבל אחרי כמה מאית שניות הוא חייך חייך מספק.
נלחמנו אני והוא כמו איש אחד.
הוא תקף מצד אחד ואני משני והתחלפנו בתאים כל שניה.
זה היה ממש כמו ריקד.. ריקד מלא בדם והתעללות באדם אחר אבל עדין ריקד.
נצחנו את רצח הגיברים שאיבד הכרה סוף כל סוף.
הנער הלך לגופה של רצח הגיבורים אבל מעד באמצע.
"פאק" שמעתי אותו מסנן בשקט.
הריצפה שהוא מעד עליה התכסה בדם.
רצתי עליו מהר.
"היי אתה בסדר?!" שאלתי בדאגה.
"אני מדמם למות, איך אני יכל להיות בסדר?!" הוא שאל בצניות.
"סליחה..אה.. אמ.. חיוב להיות משהו שיעזר לך.. אה... אמ.. אההה.." מילמלתי בלחץ.
הוא הצמיד את השפתים שלו לשלי ושיטח אותי על הריצפה שהוא שכב מעלי.
אחרי כמה שניות הוא התנתק מימני.
זה נראה שהפצע שלו הפסיק לדמם בטריף וקצת נרגע..
הוא התמשם במהירות והתישב לידי.
נסתי להתישב אבל היתי חלש מדי.
"אל תזז אתה פצע" הוא אמר לי.
"תראו מי מדבר" החזרתי לו בהקצנות.
"הזה שלקח חצי מכוח שלך בשביל לרפאות את עצמו" הוא ענה.
"יש לך קיורק מאוד.. מעניון.." ענתי לו.
"כן די" הוא ענה וקם.
הוא הרים אותי והשיב אותי בפינה.
"תגיד רגע.. למה זה חיוב להיות נשיקות?" שאלתי אותו.
"אין לי מושג.. אני משתמש במה שיש לי" הוא ענה והלך לרצח הגיבורים.
הוא בא לרצח את רצח הגיבורים אבל שטרים שהפיעו בסניטה עצרו אותו.
הוא ניסה להשתחרר מאחיזה שלהם כמה שניות ואז ברח.
"נער חשד בחליפה לבנה מסתבב בעיר, ורצח הגיבורים נמצא מעלף ליד שני ילדים וגיבור, רות עובר" השוטר אמר בקשר.
השטרים הזיקו לנו אובלנס וקיותי שהם לא יתפסו את הנער..
אין לי משוג למה.. אבל רצתי שהוא ישאר חופשי.
_________________________________________
נ.מ-שוטו
_________________________________________
רצתי על הגגות.. היתי עדין פצע אבל בזכות הילד אני יכל לזז..
זאת לא הפעם הראשנה שאני מנשק אותו בשביל לרפא את עצמי..
ואני חיוב להדאות שאהבתי את השפתים שלו.. הן חמימות ורכות.
אני לא אהב את הקיורק שקבלתי מאל-פור-ואן אבל אני לא התווכח איתו כל עד יש לי קיורק שעזר לי לרפאות את עצמי, אני אמר תודה.
וגם זה לא הקיורק היחד שקבלתי מימנו..
אני אשכרה נמו שנראה כמו בן אדם ושנשארה בי קצת חכמה.
קלטתי את שגארקי בזויות העין וקפצתי עליו עם החרב.
קוּרוֹגִירִי יצר שער ומנע מימני לפגע בשגראקי.
"מה אתה עשה מטמטם?!" שגראקי שאל בעצבים.
"משעם מלי" ענתי לו בצניות.
"הבטחת לי פגישה עם אל-פור-ואן" ענתי את הסיבה האמתית.
"למתי הבטחתי אותה?" הוא שאל.
"לשובע שעבר" ענתי באדישות.
"כנראה שהוא לא רוצה לראת את הכלב שלו" הוא ענה לי בהקצנות.
"אני לפחות הכלב המעדף" ענתי לו בהקצנות.
מאז שהכרתי את אל-פור-ואן יש בני לבין שגראקי מתיחות.
אתם ידעים שנינו שנאים את השני שנאות מות.
כל אחד נלחם על היחס של האדון.
אבל כרגע נקשר היחדי שלי עם אל-פור-ואן הוא בעזרת לגיות הנבלים.
"רצחת את רצח הגיברים?" הוא שאל בעצבים.
"השטרים לקחו אותו" ענתי באדישות.
"היתי אמור לרוצח אותו!" הוא אמר עצבני.
"היתי רצח אותו אם השטרים לא היו מגעים" ענתי לו.
"אתה חתיכת מעצבון לא קטן" הוא אמר עצבני.
"תודה, גם אתה" ענתי בעקצנת.
הוא ניסה לפגע בי עם הקיורק שלו אבל הצלחתי לברח בזמן.
המשכתי לרץ בין הגגות..
הכל זאת יש לי מרחק גודל עד שאני מגיע לשכנות הפשע של כל המאפיות..
'התרנות בזונה זה שתמיד יש לך איפה לישון' חשבתי לעצמי בזמן הריצה מגג אחד לשני.
'החיסרון, כל השאר שמתלווה לזה' המשכתי בראשי.
................................._♡_...................................
1290 מילים✌🏻
שתי פרקים באותו היום✌🏻
ולא לקח לי מילון שנה להציא פרק✌🏻
אני גאה בעצמי 😌
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡