טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

ליל כל הקדשים 1

נ.מ-דקו
זמן-ליל כל הקדשים
_________________________________________
"היי טודורקי-קון חכה לי!" אמרתי ורצתי עליו.
"היי מידריה" טודורקי-קון אמר ונישק את מחצי.
"התחפשות שלך יפה" הוא אמר וחייך קטן על פניו.
"תודה, גם של...ך, לבשת אותה כבר?!" שאלתי.
"לא, למה?!" טודטרקי-קון שאל בבילבל.
"כי אני חושב שכבר ראתי אתך בתור ערפד.. וחשבים על זה גם התחפשות שלי נראות לי מוכרות.. מוזר, יש לי הרגשה שיש עוד אנשים כמנו בעולם אחר שלבשו את הבגדים האלו.." ענתי בחייך.
"אולי.. מעניון מה שלמם אם כך.." טודורקי-קון ענה.
"אני מקווה שהם ביחד כמנו" ענתי.
"זאת בכלל לא שאלה! לא היתי רוצה להיות עם עוד אדם מלבדך לא משנה באיזה עולם אני נמצא" טודורקי-קון אמר ונשיק אותי בפה.
_._._._._._._._._._._&♡&_._._._._._._._._._._._._
"אי, אי, זה כואב.." מלמלתי בשקט ושפשפתי את הישבון.
קמתי מהר.
מזל שבתור רוח אני לא יכל למות כל כך בקלות.
ואוו נפלתי בערך חמש קמות.
התחלתי לרחף..
אני מקווה שאמצא מקום לשאות בו עוד שהגשם יפסיק..
אני לא מצליח לראות כולם מרוב הגשם.
"יואי! איזה טריה ענקית! אולי אני אכל לשרות בה קצת!" אמרתי בשמחה אחרי שנגלה לפני טירה ענקית.
מעניון מי חיי שם?!
הלכתי לדלת ודפקתי עליה.
חכתי כמה דקות ואף אחד לא בא..
אולי הטירה נטושה..
'בום' ברק הפיע מאחרי ואני מבהלה נכנסתי לטירה.
"אני שנוא ברקים.." מלמלתי והסתכלתי על הטירה.
לעמות מבחוץ שהיתה ממש מזנחות..
הבפנים נראה שבדיק סידרו אותו.
"היי.. יש כאן מישהו?!" שאלתי בתקווה לתשבה.
התחלתי להסתבב בטירה במטרה למצוא את הבעלים שלה..
'אולי הוא הלך לאנשהו?!' חשבתי לעצמי.
אחרי שבדקתי את רוב חדרי הטירה ותירתי וחזרתי לסלון הענקי שנראלי שהוא בגדל של עולם נשפים.
התישבתי על הריצפה בשביל לא ללכלך את הספה.
בכל זאת אני עדין ספוג במים.
אני רק מקווה שהבעלים של הטירה נחמד ולא ינסה לעשות לי כולם.
...
"אמ..." יש לי הרגשה שבאים בי..
זה לא נעים.
הסתכלתי לכל הכיונים אבל לא מצאתי אותו.
"מה אתה עשה?!" מישהו שאל.
"מחפש את מי שבאה בי!" ענתי בלי לחשב.
"איפה חפשת?!" הקול שאל.
"ימין, שמואל, קדימה, אחרה והצדדים שבנהם" שוב ענתי בלי לחשב.
"תבדק למלעה אולי אני שם" הוא ענה.
"רעיון טוב!" ענתי ואז קלטתי שהוא באמת שמה והוא זה שבאה בי.
הוא פשוט עמד על התיקרה.
"מה אתה שם למלעה?!" שאלתי.
"אני מדליק את הנרות עכשיו.. מה אתה עשה שם למטה?!" הוא שאל והדליק את הנרות.
"מחכה לבעל של הטירה.." ענתי נבוך.
"ולמה אתה מחכה לי?!" הוא שאל וקפץ.
הוא עשה סיבב באויור ונחת בקללית על הריצפה.
כיאלו שהוא איזה נוצה.
"אתה בעל הטירה?! אבל אתה ממש צעיר!" שאלתי בבלבל.
"אני רק נראה צעיר, אני בן 1,589" הוא ענה באדישות.
"אמ.. אוקי.." ענתי נבוך.
"אז למה חיכת לי?!" הוא שאל.
"אמ.. טוב.. יש גשם ממש חזק וטעתי אם אכל להישאר כאן עד שהוא יגמר..?!" שאלתי נבוך.
"כבר עשת את זה בלי האישור שלי.. אני אתן לך להישאר כאן.. אבל אני לא מביא דברים בחנים!" הוא ענה בשביל ידים.
"אמ.. מה תרצה..?!" שאלתי בחשש.
"דם!" הוא החריז.
"אמ.. אבל אני כבר מת.." ענתי.
"זאת לא בעיה לשתת מרוח עם היא מסכמיה" הוא ענה.
"אמ.. אוקי.. עכשיו?!" שאלתי.
"אחר כך.. קודם נחמם אתך, אני לא יכל לשתות ממך שאתה חולה" הוא ענה והרים אותי.
"בוא!" הוא החריז והתחיל ללכת.
רחפתי אחריו..
"תיכנס!" הוא אמר והצביע על האבטיה שמלאה במים.
"למה?!" שאלתי בבלבל.
"אתה ספוג במים ובוץ, אין שם סיכוי שאני אתן לך לסתוב בבית שלי ככה וללכלך לי את כל הבית" הוא ענה.
"אבל אין לי בגדים.." ענתי נבוך.
"אני אביא לך משהו משלי.." הוא ענה ויצא.
"תתחיל כבר! אני לא תכבון לחכות שעה עד שתסים!" הוא אמר וסגר את הדלת.
'הוא רוצה שהתקלח?!' טעתי.
בסוף הרדתי את הבגדים שלי ונכנסתי למים החמים.
מעניון איך היו מים חמים..
אולי הוא חמים אתם בישבלו..
ישבתי ערים בתוך המים החמים.
נשמעה פתחיה של הדלת וכולי הפכתי לאודם.
"היי הבגדים!" הערפד אמר ושם אתן על השלחון שהיה לי המקלחות.
"אמ.." רצתי לצעוק עליו שיצא משם אבל לא הרגשתי נעים מזה.
"אני מצתרף עליך, אין לי כוח לחכות שוב שעה בשביל שהמים היו חמים" הוא אמר באדישות והתחיל להתפשות.
אני רק הפכתי לאדום כמו העגבניה.
"תיכנס, אני בדיק יצא!" אמרתי נבוך ובאתי לצאות מהמקלחות.
"לא תישאר! מקלחות זה כיף בימים קרים כאלה" הוא אמר והתחיל להריד את המכנסים.
ישר הסטי את המבט שלי.
אבל איכשהו הוא חזר להסתכל על הערפד הערים והחתיך שיש מולי.
הוא נכנס לאמבט החם.
שעל בטח חממתי אותי יותר מרוב החם שבער בגופי למראה בערפד שעכשיו מולי.
"אי.. המים האליו נעמים!" הוא מלמל.
"כ..ככןןן.." ענתי נבוך.
"תודה.." מלמלתי בשקט אחרי כמה דקות של שקט מביך.
"על מה?!" הוא שאל ורים את מבטו עלי.
"על זה שאתה נתן לי להית כאן, ועל המקלחות" ענתי נבוך.
"אתה לא צריך להודות לי.. אני הלך לשתות ממך אחר כך.. אני סתם מנצל אתך.. אתה צריך לכעס עלי ולא להדות לי" הוא ענה ברצנית.
"אמ.. טוב.. אבל עדין יכלת לעיף אותי.. וגם.. אתה ממש נחמד עלי לעמות מישהו שאומר לנצל אותי.." ענתי נבוך.
"בסדר, תעשה מה שאתה רוצה!" הוא מלמל והריד את ראשו שוב ונשען על קצבות האמבטיה.
"תגיד ילד רוח, מה השם שלך?!" הוא שאל.
"אה! אמ.. מידוריה איזקו..., מה שלך?!" שאלתי.
"טודורקי שוטו, תעביר את הסבון" הוא אמר.
הנהנתי ועברתי לו את הסבון,
לפחות נסתי! הסבון החליק בין האצבעות שלי שלי ונפל למים.
"איי סליחה.." התנצלתי נבוך.
"זה בסדר" הוא ענה ושלח יד בשביל למצוא את הסבון.
אני כולי קפאתי מהרגשה של ידו על הרגלים שלי בזמן שהוא מחפש את הסבון.
"הסבון הזה חלקלק" הוא אמר אחרי שהציא את הסבון.
הסבון החליק מבין אצבעתו לבין הרגלים שלי.
"אופס, אתה יכל להביא אותו?!" הוא שאל.
"אמ.. כן.." ענתי ולא זזתי בכלל.
"מידוריה אתה בסדר?!" הוא שאל.
"אמ.. כן.. לה את שאל?!" שאלתי.
"כי אמרת שתביא את הסבון ואתה לא זז" הוא ענה.
"סליחה רחפתי!" ענתי נבוך התחילתי לחפש את הסבון.
"היי תורגע.. זה כולה סבון אני אביא אחר" הוא לחש לי באוזן ובכלל לא שמתי לב שהוא התקרב עלי.
אני כולי הפכתי לאודם יןתר ממה שהיתי עד עכשיו..
ולא ידעתי שזה אפשרי!
הוא יצא מהמים ורק הסתכלי על גבו בזמן שהוא חיפש את הסבון האחר.
על איך שהטיפות מטפטפות על גבו, על הטיפות שמחלקות משערו לערפו ועד לקצה הגב והישבון.. על הצלקות הרבות שהיו על גבו.
ולא ידעתי שאני יכל להשתגע מרק בלצםות בגב של מישהו..
................................._♡_...................................
חלק 1 יש!
מעניון מה יקרה בחלק 2?!🤭

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡