טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

דיוט בבית חולים

נעלמתי שוב פעם? מה פיתאם, אוקי אוקי סליחה

נ.מ-דקו
................................._♡_...................................
"טודרקי?" צעקתי.
חפשתי אותו במבטי.
"טודורקי-קון?" צעקתי שוב.
"מידוריה!" הוא צעק בשמי וקפץ כדי שאראה את ידו.
רצתי עליו.
תוך כדי מתנגש בכמה אנשים, מבקש סלחיה שאני ממשיך לרץ.
שהגעתי עליו סוף סוף התנפלתי עליו בחיוך.
"מידוריה?" הוא שאל קצת דאגה היתה בקולו האדיש.
"דאגתי לך, נעלמת די בתחילת הקרב.. וגם נפגעת די קשה ו.." מילמלתי בלחץ.
"אל תידאג, אני חזק, קבלתי טיפל ראשני ונשיקה מריקבגיל, רק קצת תחבשות. עד יומים שלושה אני כמו כמו חדש" הוא אמר, מנסה הרגיע אותי.
"איך הידים שלך?" שאלתי ותפסתי בידו.
הן היו מכסת בתחבשות מלכלכת בדם.
"הן בסדר לא לדיאג, זה רק ממכות החום והקר מקרב, זה פצעים שטחים מאוד" הוא דיבר בקולו החמים ומרגיע.
אני כל כך אהב אותו.
"בטח שאתה בסדר?" שאלתי בדאגה.
"כן מידריה, אני בסדר" הוא לחש לי בקולו המרגיע.
"אתה בסדר?" הוא שאל לפתע.
"קצת צלע, לא משהו רצני" אמרתי עדין מחבק אותו.
"היתי סחב אתך אם הידים שלי לא היו כאבת כל כך" הוא ענה.
"זה בסדר, אני יכל ללכת" אמרתי מהר במבוכה.
אני מספיק מאהב בו.
אני לא צריך שיגרם לי להסמיק יותר מימה שאני תמיד.
טודורקי-קון בילגן לי את השיער.
"חתיכת קרב היה היום נכון?" הוא שאל וליטף קצת את הלחי שלי.
ידו היתה כל כך חמומה ונעימה.
אני מתחיל להבין מה חותלים מצאים בזה.
"כן.. היתה ממש חזק היום! כל הפצצת הקרח ואש שהיה בצד שלך.. בטח ניצחת את כולם שמה בלי הרבה מאמץ, הלוואי וגם אני היתי חזק כל כך" אמרתי נבוך.
"אתה חזק מידריה, אני ידע שאתה לא מראה את כל הכוח שלך" הוא אמר וקרץ לי.
כמבון שהתאדמתי מיזה.
"אתה אפילו יותר חזק מימני, אם כבר אני זה שצריך לקוות להגיע לחצי מימה שאתה יכל" טודורקי-קון אמר בקולו החמים.
לא ממש הבנתי מה אני עשה אבל איכשהו מצאתי את עצמי מצמיד את שפתי לשל טודורקי-קון.
שיט! שיט! שיט!
התנתקתי מינו מהר בהלם מעצמי.
אנחנו חברים, אנחנו רק חברים! לעולם לא נהיה יותר מיזה!
"אה, מידר~" הוא התחיל להגיד משהו אבל קטעתי אותו.
דחפתי אותו קצת כדי לשחרר מאחיזתו וברחתי מישמה.
ברכתי הכי מהר שיכלתי וממש לא היה לי אכפת שיש לי נקע ברגל.
יכלתי לראות בזווית העין שהוא מנסה לרץ אחרי אבל אחרי כמה דקות הוא עצר מחזיק את ביטנו בכאב.
ידעתי שהיתי צריך לחזר לבדק אותי אבל רגלי רצו מעצמן.
...
נכנסתי מענות מחדר של המקלחות מקווה לא לפגש את טודורקי-קון.
אי.. אני לעולם לא אכול להיות חבר שלו.
הוא לא ירצה אותי שגילה שיש לי רגשות כלפיו.
אה! אני כל כך אידוט!
שמעתי כמה דברים מסלון והלכתי לראת על מה הם מדברים.
"שמעתי שלקחו את טודורקי לבית החולים" קראגמי-קון אמר.
"מימה שהבנתי היתה לו פגיעה די רצנית בבטן והוא לא שם לב עליה מאדרלנין" אידה-קון אמר.
"התקשרתי עליו מיקדם.. הוא אמר שעשו לו ניתח ואמרו לו שהוא צריך רק לנוח קצת" מומו-סאן אמרה.
"בואו נילך לבקר אותו מחר בבוקר, אני בטחה שאיווזה-סנסאי יאשר לנו, גם ככה מחר זה יום חופש" מינה-סאן הציעה.
"כן" מישהו אמר והפסקתי לקישב.
עשו לו ניתח?!
אי אני יותר מדי דאג לו!
למה אני כל כך מטמטם?!
מה אני מנשק אותו ברגע שמסתים הקרב?!
אנחנו רק חברים! לא יותר מיזה!
הוא לעולם לא יאהב אותי כמו שאני אהב אותו!
"דקו, אתה גם תבוא מחר לבקר את טודורקי-קון?" אהרקה- סאן שאלה.
"נראלי שלא.. אני קצת לא מרגיש טוב.. נראלי שאנצל את הזמן מחר כדי לישון" ענתי לה והסתבבתי ללכת לחדרי.
"דקו?" אוהרקה-סאן שאלה וסבובתי את ראשי עליה.
"אתה רוצה שהביא לך משהו לשתת או משהו?" היא שאלה בדאגה.
"לא, לא, אני בסדר, רק צריך לתת לגוף שלי מנחה מהיום" אמרתי לה וחיוכתי עליה חיוך קטן.
המשכתי להתקדם לחדר שלי ושברגע שהגעתי נפלתי על המיטה בדיכאון.
פני היו בכרית והיתי כל כך עיף בשביל לכסות את עצמי.
כל כך שמחתי שהתקלחתי
רצתי שאדמה תבלעה אותי.
לאט לאט עני נעצמו ומצאתי את עצמי בחלום.
. . .
"מידוריה" מישהו קרא בקולי בשעשע.
התקדמתי לכוין הקול וראתי את טודורקי-קון מולי.
"מידוריה" הוא קרה בשמי שוב.
הסתכלתי עליו בילבל.
"הו הנה אתה! לרגע שכחתי שאתה אוויר בעני" הוא צחק.
"הומו מסריח! מנשק אדם סתם ככה" טודורקי-קון צחק בגועל.
"תמיד ידעתי שאתה מוזר!" הוא המשיך והרגשתי שהדמעות מתחילות לזלג מעני שחצים פגעים בלבי.
"אני לעולם לא ארצה לראת אתך שוב פעם! לעולם לא" הוא אמר בקר.
הרגשתי שאני עמד למות מכאב החזק בלבי.
"לא, לא, אני אהב אתך! אתה לא וכל לעשות לי את זה" בכתי והחזקתי את חלצתי בכאב.
"אני לא אהב אתך! מעולם לא אהבתי ולעולם לא אאהב! אף אחד לא יאהב אתך!" הוא אמר בקר.
צלצל חזק נשמע.
הצילצל שרף באזני.
"תפסיק את זה" התחננתי.
הצילצל המשיך והמשיך.
. . .
פתחתי את עני בפחד.
ראה שאני עדין בחדרי.
הטלפון שלי צילצל.
תודה לאל שזה היה רק סיוט!
למראות שאני ידע שזה כנראה גם יקרה במציאת.. רק לא באותה הדרך.
באתי לבדק מי זה והשם של טודורקי-קון נחשף לפני.
באתי לנתק אבל בטעות ענתי לו.
שיט!
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"הלו, מידורוה?" הוא שאל.
שתקתי.
"מידוריה?" הוא שאל שוב.
המשכתי לשתק ונסתי לעצר את נשמתי ללא הצלחה.
"אני ידע שאתה שם" הוא אמר בקול שקט וקצת עצב.
"אני, אני.. אני עסוק לא יכל לדבר" אמרתי ובאתי לנתק.
"שלא תעז לנתק!" הוא צעק לטלפון.
"מידוריה" הוא אמר אבל שתקתי.
"טוב.. אני אדבר, תענה שתרצה, מידריה.. עשתי משהו לא טוב? פגעתי בך? אתה פשוט ברחת מימני, אני דאג לך" טודורקי-קון שאל בעצב.
"אתה.. אתה לא.. אני האידוט כאן" אמרתי בשקט.
"אתה לא אידוט מידוריה, למה שתהיה?" טודורקי-קון שאל בהלם.
"כי אני מנשק אתך ככה סתם, אני ידע שאתה לא אה אותי, אני ידע שאתה גם לעולם לא תאהב, אני ידע שלא תקבל אותי! אני ידע את זה! אני כל כך אידוט" אמרתי בכאב.
רצתי לקבר את עצמי.
"אוקי א' אתה באמת אידוט, אידוט על זה שחשבת שאני לא אקבל את מי שאתה אחרי שאתה קבילת את מי שאני, ב' מידוריה אני גם אהב אתך, באמת אהב" טודורקי-קון אמר ברצניות.
"אתה לא מבין טודורקי-קון, אני ממש אהב אתך.. אני לא יכל לעבר דקה ביום בלי לחשב עליך, אני כל כך פטתי" אמרתי בעצב.
"לא, מידוריה, אתה זה שלא מבין, אני אעשה הכל בשבילך.. אם זה לקפץ מגג ואם זה עכשיו לטס לירח.. מה שתרצה אני אעשה בשבילך.. בשביל לראות את החיוך שלך.." טודורקי-קון אמר בקולו החם ונעים.
"באמת?" שאלתי בחשש ונגבתי את הנזלת והדמעות שלי.
"כן.. אני אעשה הכל בשבילך" הוא חזר על מילתיו.
"אוקי.. אני אהב אתך טודורקי-קון" אמרתי בשקט חיוך קטן עלה על פני.
"שוטו, תקרא לי שוטו, ואני גם אהב אתך איזקו" הוא ענה לי.
"אז מה עכשיו?" שאלתי נבוך.
"אנחנו צרכים להחליט אם אנחנו הפכים לבני זוג או לא" שוטו אמר.
"אמ.. אתה רוצה? כי אני כן" אמרתי נבוך.
"ברור שאני רוצה איזקו, אתה הכל בשבלי" הוא ענה.
"אוקי.. מה עכשיו?" שאלתי נבוך.
"עכשיו יצאים לדיוט" שוטו אמר ברצניות.
"מתי?" שאלתי
"עכשיו" הוא ענה.
"אבל אתה בבית החולים" אמרתי בילבל.
"נו, תבוא לפה, אני לא מתכבון לחכות הרבה זמן" שוטו אמר ברצניות.
"לא יכניסו אותי" אמרתי ברצנית.
"החלון שלי פתח, ואני בקומה שניה, אני בטח שתצליח להכניס" שוטו אמר ברצניות.
"טוב.." מילמלתי נבוך.
"חמש דקות עצלך" אמרתי ונתקתי את הטלפון.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
שהגעתי מול חדרו קפצתי לחלנו והוא רק חיכה לי על מיטתו.
"הגיע הזמן, היתי בדד" הוא אמר בקול הנעים שלו.
"אז.. אמ.. מה עשים בדיוט שלנו?" שאלתי נבוך.
"גמרים את הנשקיה שעצרת באמצע" שוטו אמר ומשוך אותי עליו.
הוא הצמיד את שפתיו לשלי.
הרגשתי בעננים.
הוא אהב אותי גם, הוא מנשק אותי, אני מרגיש כיאלו אני בסיפורי האגדות.
הוא נישק אותי בתשוקה ואני עשתי אותו דבר.
המשכנו להתנשק שוב ושוב עד שאחת האחיות תפסה אותנו והחריכה אותנו להפסיק.
"נתראה מחר איזקו" שוטו אמר ונישק לראשי.
"נתראה מחר" אמרתי ונפפתי לו לשלום שהאחות מציאה אותי מחדר.
אני כל כך אהב אותו
................................._♡_...................................
פרקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק!!!!!!!!
אני הכתובת ואני עדין מפתעות שזה קרה!
מ18 המרץ אני מיבשת אתכם/ן!
טוב טוב.. לפחות זה לא 4 חודשים!
טוב.. אני מקווה שהפרק לא עד כדי כך צלוע.
ואני גם מקווה שיעלה פרק בקרוב..
כי אני לא רוצה לעלם עד פעם לחודש.
בוא ננסה שעלה פרק עד יום רבעי הבא.
(פחחחח, אני לעולם לא אעמד בזה)

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡

מישהו/י בכלל עד קרוא/ת את הספר הזה?🤔🤨
מעניון..