טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

כלבלבן 7 +הודעה חשבה

אז.. לפני שנתחיל-
אני רוצה להגיד לכם/ן משהו חשב!
לפני כמה פרקים אמרתם/ן שהפרק שכתבתי היה מני מדי ואני מסכימה אתכם/ן.
אם זאת.. כתבתי שהוא 15+ ובנסוף לכך הספר הזה מגבל מ13+ מה שאמר שרובכם/ן כנראה לא אמרים לקרא את הספר הזה!
וכן, יש כאלו שאני ידעות בבדאות שהם/ן קטנים/ות מדי בשביל הספר!
אם זאת כל אחד נחשף לדברים בזמן אחר בחיים שלו ויכלים/ות להיות ילדים/ות שהם בני/ות 13 ולהם/ן אין בכלל בעיה אם תכנים מנים וכדמה ואילו כאלו בני/ות 16-17 שכל איזכר מני קטן גרם להם להרגשה לא נוחה.
וזה בסדר גמור ואני מכבדות אתכם/ן בדיק כמו שאני רוצה שתכבדו אותי.
אז הפאנטה- לא באתי לבקש מימי שבן/ת פחות מ13 להפסיק לקרא את הספר, אני צריכה אתכם/ן בשביל לקדם את הספר יותר.. (שיט של כותבים אתם/ן לא תבינו) מה שאני כן מבקשות זה שאם אתם/ן לא אהבים/ות את כל התכנים המנים או אחד מין התכנים שאני מפרסמות כאן.. או שבכלל אתם/ן באמת קטנים מדי בשביל המידע הזה.. אז אני באמת מבקשות שתבקשו בתגבות את הפרק בלי התכנים האלו ואני אשתדל לשלח לכם פרק נרמאלי בשבלכם/ן
כי באמת, ממש אבל ממש לא באלי לגרם לכם/ן אי נחות במשהו! במיחד שזה תחביב שלי.

טוב.. אחרי החפריה המאוד משעמות אבל המאוד חשבה שכתבתי.. נתחיל בפרק!
14+
_________________________________________
לא רצתי שנפסיק אבל הפסקנו.
דקו לבש בחזרה את החלצה שלו ובדק אם הוא מסדר.
הוא בא לצאת מחדר..
הוא רצני איתי?! לפני שניה התנשקנו בטירף והוא מתעלם מימני?!
תפסתי את הרגל שלו והוא הסתכל עלי.
"לאן אתה הלך?!" שאלתי בעצב, באמת רוצתי להמשיך.
"זה משהו חשב שוטו.. סלחיה שאני עצר אתך דווקא שאתה סוף כל סוף בעניון.. אבל אני מבטיח לחזר מהר" הוא ענה ונישק את הלחי שלי.
"אני בכלל לא רוצה" מילמלתי בעצבים מזיפים.
"אני בטח" הוא ענה בצניות ונתן לי נשיקה קטנה בפה ויצא.
אני באמת אהב אותו.. אין לי כבר כמעט שינאה עליו..
אני אהב אתך מידוריה-איזקו.
...
עברה כבר שנה מאז שאני דקו.. אתם ידעים.. ביחד.. אני לא מאמין שאני מודה בזה..
אני חזרתי לזקן ימים אחרי ואני עבד בתור מרגל לנבלים.. אל תידאגו.. אני כבר יכל להסתבב בלי כיסוי ענים.. אני עדין לא פגעתי בגיבורים.. אבל בקרוב.. נראלי.
"שוטו!" איזקו קרא לי.
"מה?" שאלתי שהוא נכנס לחדר.
"אול-פור-ואן רוצה שכולם יבא להשמע את התכנית" איזקו ענה שהיה בפתח הדלת.
"אני בא" אמרתי וקמתי משלחן.
נתנתי לו נשיקה קטנה על הפה ויצאתי החוצה.
"ברוך הבא שוטו-סאן, אתה בטח שאתה לא רוצה להביא לי את הקיורק האש שלך?" הוא שאל ולא ידעתי מה לענות.
"הוא לא, תודה" דקו ענה בשמי. הוא הראשון שהתנגד שאתן אותו.
"דקו.. אולי תיתן לכלב שלך לעונת בעצמו" אול-פור-אן אמר.
"אני מענין שישאר עצלי שלא יגלו שאני עבד אתכם, אבל תודה" תירצתי.
"אוקי.. טוב.. שוטו-סאן.. אתה הלך להיות גיבור בעד כמה ימים.. אז אני רוצה שתמשיך בתחניות הקדמות.. ושתמשיך לשתף אותנו בכל מה שקרה" הוא ענה.
"אוקי" מילמלתי.
. . . . . . . . . .
"היום נילך לUSJ אז כולם לביא את התחפשות" איזה-סנאסי אמר ויצאנו לכיון האטבס.
אני מחכה לראות את איזקו היום.. לא ראתי אותו מתחילות הלמדים..
אם התחניות תעבד כמו שצריך סוף כל סוף ננצח!
עלינו על האטבס והתחלנו לניסע.
הגענו די מהר ויצאנו לאולם הענקי.
וואו.. ראתי מקמות גדלים בחיים שלי אבל הוא היה ממש ענקי!
נכנסנו לאולם והגיבורים הסבירו לנו כל מני דברים.
לא ממש הקשבתי היתי עסק יותר בלמצא את אל-מייט שהיה אמר להצתרף אלינו.
אני לא אשאל בשביל לא להראות חשוד אבל.. זה יכל להרס לנו לגמרי את כל התכנית אם הוא לא יגע!
"טודורקי-אחי, הכל בסדר?" מישהו בשיער אדום שאל אותי, אם אני לא טעה קראים לו קרשמיה..
הוא מעצבון אותי תמיד בגלל שהוא כל כך שמח.
"כן.." מילמלתי בשקט..
אולי דקו צדק.. אני באמת ממש שקוף.
התאמנו על כל מני תרגלי הצלה וכל זה..
מתי דקו מתכבון להגיע?!
"טודורקי בא לפה!" איזה-סנאסי נזוף בי.
רצתי עליו בחוסר רוצן.
"כן?" שאלתי שהגעתי עליו.
"מה אתה ידע שאנחנו לא?!" הוא שאל עצבני ותפס אותי בתחבשות שלו.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר" ענתי לו באדישות.
"אז מה הסיבה שאתה מרחף כל היום?!" הוא שאל עצבני.
"אני קצת עיף, סליחה" שיקרתי.
הוא חיזק את אחיזה שלו בי.
"בקשתי להריד תכשתים, תריד את השרשרות שלך" הוא אמר ונגע בשרשרות שלי.
ישר הקפאתי אותו והתרסקתי על הריצפה.
רצתי לצד השני ובדקתי שלא קרה כולם לשרשרות.
"טודורקי" הוא צעק עלי.
"סליחה, אבל בשרשרת לא נגעים. אף פעם" ענתי ברצניות ומהמבט שהתקבל מימנו נראה שגם קצת הפחדתי אותו.
"בסדר.. אבל תזיכר שאני שם עליך עין!" הוא הזיהר אותי.
הנהתי לו והמשכתי את כל התרגלים.
המורה הזה מעצבון אותי.. הוא שם לב לדברים יותר מדי.
כל הארות נכבו וידעתי שדקו הגיע.
נסתי כמה שיותר להסתיר את החייך שלי.
למזלי כולם היו ביחד אז להילחים נגדם היה יותר קל משהם מפזרים.
המבטים המבלבלים והמפחדים של הכיתה יצראו לי סיפק ענק.
עד שניה תקבלו מה שמגיע לכם! עד שניה תבינו שכל הגיבורים הם חרא! עד שניה!
"כולם לבא לכניסה עכשיו!" איזה-סנאסי קרא לנו וכולם התחילו לרוץ.
"אבל אפילו לא התחלנו עם הכיף!" קולו של דקו נשמע מאחרנו.
איזה מאות נבלים הפיעו משער הסגל.
איזה-סנאסי נראה שהוא מתכנון לקרב בזמן שכולם ברחים.
המן נבלים נשתגרו לפני התלמדים וחסמן את הכניסה.
איזה אל-מייט לעזזאל!
דקו יצא מאחד השערים לפנינו.
וחייך שלי כבר כמעט התפרץ החוצה.
"דקו?!" בקואגו שאל בהלם.
"מה קצ'הן, חסרתי לך?!" הוא שאל והתחיל לצחק את צחקו המשגע.
"איך אתה בחיים?!" בקאגו שאל בהלם.
"מה זה משנה?! העיקר שאתה הלך למות היןם!" דקו ענה עם חייכו המשגע.
כולם נלחמו בכולם. השתדלתי להלחים נגד הנבלים בשביל שלא יחשדו בי.
מתחת לרגלים שלי נוצר שער וכל תלמדי הכיתה התפזרו במתכמים.
אני נפלתי לידים של דקו שעכשיו היה פני.
"איך הטיל שלך שוטו?! הוא נחמד עד עכשיו?!" דקו שאל אותי ונשיק את ראשי.
"בסדר.. חכתי לך יותר מדי" ענתי לו.
"טוב כדי שלא נסגיר אתך עכשיו.. ניתראה" דקו אמר והריד אותי לאיזה שער שהפיע לידו.
נחתתי ליד בקאגו וקרשימה.
"הגיע הזמן שתגיע חצי חצי!" בוקאגו אמר בעצבים שהם מכסחים את כל נבלי הצעצע שבאו לפה.
"מה שתגיד" אמרתי לו והקפאתי את כל הנבלים.. אין לי כוח להלחים עכשיו.. אני רוצה את איזקו!
"אתה שימשי חצי חצי!" בקאגו צחק.
"כן ואתה גוש עצבים מהלך עכשיו בואו" אמרתי בלי טקט וירדתי במדרגות של הבניון שהשתגרנו עליו.
נראלי שבקאגו רוצה להרג אותי באותה שניה.. אני לא ממש ראה בעיה במעשי.
המשכנו להלחים בכמה נבלים שפגשנו בדרך והגענו לכיכר המרכזי.
הצלחתי לראות את דקו בזיות העין אז שמחתי על כך.
"ממזר חצי! אתה נראה די רוגע בקשר למה שקרה כאן!" בקואגו אמר בחדשנות.
דקו חייך עלי והנהן לי.
"טוב.. אני חלק מימנו" ענתי לבקאגו והקפאתי אותם בקרח קשה ועבה.
קרשימה נראה שהתאלף ובקאגו ניסה להשתחרר שהוא מדמם דם רב.
דרו הגיע כמה שניות אחרי.
הוא פיזר קצת את שערי והלך לבקאגו.
"היי קצ'הן, מה נשמע?!" דקו שאל בשמחה.
"איך אתה מעז לבגד בנו ממזר!" בקואגו צעק עלי.
התעלמתי מימנו.
"אתה לא צריך לדאג מהבגידה שלי.. אני לא זה שרוצה לנקם בך" אמרתי לבסוף ודקו הרביץ לבקואגו מכה חזקה בראש.
אחרי כמה שניות הפנים של בקואגו היו מכסות בדם וחבלות והוא נראה שהוא התאלף.
"עכשיו את המורה החטטן שלי?!" שאלתי את דקו והלכנו לאיזה-סאני שצפה בנו מצד.
אם הוא היה מתסק עם הנמו רוב הסכים שהוא היה רוצח אותי עכשיו.
נלחמנו נגדו והסכים נראו לטבתנו.. לפחות עד שאל-מייט החליט להצתרף למסיבה ולקח את ע
איזה-סנאסי.
"טודורקי-שנון, למה אתה ליד הנבלים?!" הוא שאל בהלם שראה אותי.
"לא ידע.. אולי כי אני חלק מהם" ענתי לו.
מבטו נראה מזעזע.
הגיע הזמן באמת!" שיגרקי אמר בשמיחה והנמו התחיל להלחים באל-מייט.
...
הדלתות של המתכם נשברו ומילנו היו כל הגיבורים. שיט את כולם כבר לא נכול לנצח.
התחלתי לרץ לכיון איזקו אבל כדוד פגע לי ברגל ומעדתי שכבר נגעתי לו ביד אבל הם נעלמו אם השאר.
משם אני לא זכור כולם מלבד שהתעררתמ אחרי מי ידע כבר כמה זמן בחדר לבן שאני קשר למיטה בבגדים לבנים.
ישר צעקתי שיחרורו אותי.
"תסתם בגד!" מישהו צעק עלי מרמקל שהיה מולי.
"תשחררו אותי!" המשכתי לצעק.
אין סיכוי שזה נגמר בשבלי! דקו יבא להציל אותי!
הוא חיוב! בבקשה! בבקשה שיבוא! אני לא רוצה להישאר לבד.. לא שוב פעם!
אחרי הרבה מאמצים הצלחתי להשתחרר מרוצה שהחזיקה אותי ונפלתי על הריצפה.
"תפסיק לעשות שטית שוטו!" הזקן צעק עלי שנכנס לחדר.
"סתם כבר! איפה דקו?!" שאלתי בעצבים.
"זה לא משנה! מה שמשנה שאתה בגד בכולם! באיזה חצופה אתה מרשה לעצמך לעשות את זה?! אתה הירש לי! אתה אומר להיות גיבור! לא נבל!" הזקן נזף בי.
"איפה דקו?!" המשכתי לשאל בעצבים.
"אתה לא תראה את 'החברים' שלך יותר! אתה בגד!" הזקן המשיך.
"איפה דקו?!" המשכתי לדרש לראות אותו.
הוא חיוב להיןת כאן! אין סיכוי שהוא משאיר אותי לבד!
הזקן בעט לי בפנים.
ועד בעיטה ועד אחת, הרגשתי שאני מתחיל לאבד הכרה.
"איפה דקו?!" המשכתי לשאל להמצאתו.
"כאן שוטו, כאן" קול נשמע מאחרי הזקן שהטמט על הריצפה שניה אחר כך.
"איחרת" אמרתי רעד לחיבק שלו.
"סליחה.. לא היו ממש בקטע של לבוא להציל אתך.." דקו לחש לי ונשיק את ראשי.
"עכשיו.. שנילך לפני שכל הגיבורים יחליט להגיע?!" דקו שאל ונישק אותי.
"כן, כדי" ענתי לו
................................._♡_...................................
סוף הסיגה ו... הגענו לחלק 7! מה שאומר שהסגיה הזאת במקום הראש בסיגות הארכות ביותר!

אה ולא שזה משנה למישהו אבל 1280 מלים לא כולל ההדעה ממקדום.. מה שאמור שממש השקעתי.. אז המנימם שאתם/ן יכלים לעשות זה להשיאר תגבה וכוכב..

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡