טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

עומק בכפר 1

נ.מ-?
_________________________________________
"טודורקי-קון?!"
"איפה אתה?!"
"בבקשה תענה!"
"בבקשה!"
"תשמיע קול קטן! רק בשביל שאדע איפה אתה!"
"בבקשה?!"
*יבבות בכי*
"בבקשה.. אני לא רוצה להישאר לבד.. בבקשה!"
"בבקשה?!..."
.
.
.
"שוטו?!"
. . .... . . ... . . ... . . ... . .
נ.מ- דקו
_________________________________________
"דקו, הכל בסדר?!" אהרקה-סאן שאלה אותי.
"אה.. כן.. חלמתי בהקיץ.." ענתי בשקט.
"על מה?" היא שאלה אותי בשמחה.
אני לא רוצה לקלקל לה את השמחה.. כי מה שחלמתי לא הדבר הכי משמח בלשון המעטה..
"על לפני חמש שנים, הרבעי השחור" ענתי.
לפני חמש שנים היתה מתקפות נבלים ענקית והרבה גיבורים חזקים מותו בה.. בגלל זה קראים ליום הוא הרבע השחור.. כי זאת הפעם הראשנה שהגיבורים הפסידו בצורה כל כך נראית.. אלפי אזרכים פשוט שכבו על הריצפה שהדבר המשטף בהם.. הוא שכולם היו מתים.
הגיבורים לא הצליחו למלאות את משמהתם.. והיא להגן על האזרכים.. כל כך הרבה מתים היו באותו יום.. כל כך הרבה!
יש כל כך הרבה אנשים שיש להם טראמה מהמקרה.. ואני חלק מהם..
"דקו?! זה קרה לפני חמש שנים.. אנחנו חזקים עכשיו.. אתה לא צריך לדאוג" אהרקה-סאן ניסתה להרגיע אותי.
"אנחנו לא! אם אנחנו כל כך חזקים למה הגיבורים מתו?! הם היו פי אלף יותר חזקים מאיתנו! אז איך?!" צעקתי עליה. זאת לא אשמתה.. אבל לא היה לי אכפת באותו הרגע.. הכאב הזה הרס אותי! בזמן האחרון אני כבר לא מתפקד כמו שצריך.
אני לא ישן, לא מגיב כמעט.. הפכתי לגופה שהגוף עדין חיי והנפש לא!
אולי זה קשר לזה שנזכרתי בו, במי שאהבתי. במי שגרם לי לחייך, החבר הכי טוב שלי.. באושר שלי.. בשמחה שלי.. האהבתי הראשנה והאחרנה.
במי שמת באותו היום.
ב'.....'!
"דקו... אני ידעות כמה זה קשה לך.. באמת.. לכולם קשה עם זה.. אבל אתה לא לבד.. בסדר? יש לי רעין.. אולי תשתמש במשמיה שלך בכפר ההוא בתור חופשה מהמחשבות.. אולי זה יעזר לך להירגע" אהרקה-סאן אמרה וחייכה עלי חייך קטן.
"אולי.. תודה אהרקה-סאן.. אני שמח שאת חברה שלי" אמרתי ויצאתי מבית קפה שהינו בו.
אני צריך באמת להגיע כבר לסכנות שלי.. אנחנו נסעים לכפר הזה היום.
בגדל אנחנו החלטנו לעזור לאנשים שם בחיים היום ימהים במשך חודש..
המנהל שלי טען שזה בגלל שהם בקשו הרבה עזרה אז הוא שלח את הטובים ביותר... אבל הוא משקר.. הוא שלח רק את מי שיש לו עד טראמה מהקרה.
אבל.. אולי אני באמת צריך את הפסקה הזאת בשביל להרגיע קצת.
רק קצת.. ואז אני היה בסדר.
...
"והגענו!" אחד מגיברים אמר.
אני ועד חמישה גיברים שבערך בגלי ירדו מרכב שלקח אותנו.
היה מולנו כפר קטן שהבתים הם קמוה אחד או שתים.. היו הרבה בתים לפנניו והתאמה שבנהם היתה יפה.
"ברכים הבאים גיבורים צערים! כל כך תודה שבאתם לעזר לנו כאן" מישהי מבגרות אמרה.
חכיתי עליה חצי חייך.
"אני בטחה שאתם עיפים מהדרך שלכם לכאן אז אני אראה לכם איפה אתם ישנים ונעשה את הסיור בהמשך" היא אמרה ועקבנו אחריה.
עצרנו ליד חצי אכסניה חצי בר והאישה שם הראתה לנו את החדרים.
לכל אחד היה חדר פרטי שזה היה כיף.
הרוב הלכו לשון.. אבל היתי מספיק עירני אז החלטתי לעשות סיור בכפר.
השקיעה כבר התחילה וראתי הרבה ילדים נכנסים לבתים שלהם.
אני מניח שהם רגלים לשון מקדום.
שחשבים על זה ראתי רק ילדים מתחת לגיל עשר.. אולי בגלל זה קראו לנו.. בגלל שאין את מי שיעבד בשדות ובכל השאר.
התנגשתי במישהו.
מולי היה נער צעיר שנראה בן 12 או 11..
חיכתי עליו.
"אתה אחד מגיבורים נכון?!" הוא שאל בהתלהבות.
"כן, הגיבור דקו נעים להכיר" ענתי לו.
"אני מידורסה-איקו נעים להכיר" הוא ענה.
"איפה שאר הגבורים?" הוא שאל
"אה.. הם החליטו ללכת לנח כי באנו מרחוק אבל חשבתי לעשות סביב בכפר כי אני די ערני" ענתי לו.
"מגניב! רוצה סיור?!" הוא שאל בהלהבות.
"כן זה היה ממש נחמד מצדך" ענתי לו.
"אין בעיה! זה תמיד כיף לעביר את הזמן!" הוא ענה והתחיל ללכת.
"תגיד רגע.. יש עד ילדים בגליך..? פשוט ראתי רק קטנים יותר.." שאלתי אותו אחרי כמה דקות של סיור.
"הרוב פה בני 10 ומטה.. ומגלי 20-30 יש פה רק בנות.. רוב הגברים ממש מבגרים אז בגלל זה קראנו לכם.. בשביל שתעזרו קצת.. כי בכל זאת כל הבנים עברו לעירים הגדלות.. טוב מלמל טיזו" הוא ענה.
"מי זה טיזו?" שאלתי אותו.
"הוא בן 20 וחיי בבתקה משל עצמו.. אבל בזמן האחרון הוא ישן עצל גברת אטסקי שהיא מנהלות הכפר בגלל שהוא ממש חולה" מידורסה-קון ענה.
"הוא היחד שעבד בשנתים האחרנות.. ובגלל שהוא מקשה על עצמו כל כך.. הוא נהיה ממש חולה.. הוא מתאלף פעם ביום לפחות" מידורסה-קון המשיך.
"אני מקווה לפגש אותו" ענתי למידורסה-קון.
"לא נראלי שהוא ישמח שתבקר אותו.. הוא לא ממש אהב אנשים.. לפחות כאלו שבאו מבחץ.. ומאז שהוא חלה הוא מגרש את כל מי שבא.. הוא עקשן מדי ותמיד ברוח לעבד.. אז ככה גם שלא תצליח למוצא אותו" מידורסה-קון ענה.
"מידורסה-קון מה הוא טיזו בשבילך?" שאלתי אותו בזמן שאנחנו ממשכים ללכת.
"א- תיקא לי איקו וב- הוא האח הגדול שלי.. שלי ושל כל הכפר. הוא תמיד עזר לכולם בכל דבר אפשרי.. ושהוא לא בשדות הוא עזור למי שצריך עזרה.. בגלל זה כולם כל כך דאגים לו שהוא נהיה חולה.. כי אז נאבד את האח הגדול של הכפר." איקו ענה.
"אני בטח שהוא יברא.. כלמור אחרי שהוא ינח קצת.." ענתי.
"הוא צדוק לגמרי! ראה טיזו לא רק אני חשבות ככה! אז תאישאר בשקט במיטה שלך!" גברת אטסקי אמרה מאחרנו ומישהו נגרר על ידה.
"אבל אני בסדר!" הנער צעק.
הקול שלנו נשמע לי מכור.. אבל מאיפה?!.
"גפנית ממש לא! וגם נפשית לא, אם אתה הלך לשדה שאתה חצי מת זה מראה שאיזה ברוג לא במקום במוח שלך!" גברת אטסקי נזפה בו.
"אני בסדר.." הוא מלמל בברגז.
"טיזו! יא אידוט! כמעט מתת אתמול תפסיק להגיד שאתה בסדר!" איקו התערב.
"מה שתגיד קוף" טיזו ענה.
זה נחמד להכיר אותו.
"אני לא קוף!" איקו צעק בברגז.
"טיזו! תהיה נחמד ותגיד שלום לגיבור דקו!" גברת אטסקי אמרה לו.
הוא הרים את ראשו וקפאתי.
"היי" הוא אמר בקרירות והתחיל ללכת.
הוא תפס את איקו והמשיך ללכת.
"כדי שנחזיר אתך לבית שלך לפני שהרים שלך יהרגו אותנו" טיזו אמר ונעלם עם אניקו.
אני דמינתי נכון?!
אין סיכוי שזה טודורקי-קון.. נכון?!
אין שם סיכוי! כן.. זה לא אפשרי.. טודורקי-קון מת.. הוא לא יכל להיות פה.. כן..
הטיזו הזה רק דומה לו.. ממש דומה לו.. אבל.. זה לא הוא נכון..נכון?!
................................._♡_...................................
999 מלים!
חלק 1!

אז מי זה טיזו?!
מי שדקו אהב הוא שוטו? או מישהו אחר?
מה יקרה מפה?!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡