טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

עמוק בכפר 4

(אזהרה! במהלך הפרק יש קטע של תארים נראים ומחרדים! אני אשים אזהרה נספות ושתדעו שהזהרתי)
_________________________________________

"אוקי.. נראלי שקבלת מכה בראש היום שאתה נלחץ ככה.. תירגע אני לא נשך.. לפחות כמו שידע לי" טודורקי-קון גיחח.
"גם אני לא זכור שהיתה נשוך" ענתי נבוך.
"טוב.. הצעה שנבולה קצת זמן אכות עדין תקפה.. אבל לפני זה אני הלך למעינות החיים.. רוצה להצתרף?" טודורקי-קון שאל.
"אה כן.. אני באמת צריך מקלחות.. אבל אין לי חלק וכל זה" מילמלתי נבוך.
"זה בסדר.. אני אביא לך אחד משלי.. אמר להיות לי שמה.. טוב אתה בא?!" טודורקי-קון אמר/שאל.
"אה! כן!" אמרתי והתחלתי ללכת אחריו.
אחרי בערך חצי שעה הליכה הגענו למעינות החמים.
טודורקי-קון כמו שמקבל הריד את הבגדים שלו ונשאר עם מגבות על עצמו ובאו נמאר שלראות את הקביות שלו לא עשו לי טוב.. או שהן כן עשו.. רק יותר מדי.
לפני חמש שנים היה לי קראש רצני על טודורקי-קון.. ובגלל זה קבלתי את המוות שלו ממש קשה..
והקביות שלו הזכירו לי את הרגשות שחשבתי שנעלמו מזמן.
שיט!
"אתה בא?"
היתי רוצה להיות איתו בזגיות.. ביום שבו היתה המתקפה רצתי ל~
. . . . . . . . *................&................*. . . . . . . . . .
"טודורקי-קון.. אתה יכל לבא איתי לצד לרגע" שאלתי אותו.
"אה.. כן?! קרה משהו מידוריה?" הוא שאל אותי בקצת דאגה.
הוא כזה מושלם!
"אה כן! אני רק רוצה לדבר איתך על משהו!" ענתי בלחץ.
"אוקי על מה אתה רוצה לדבר?" הוא שאל אותי שהגענו לפניה.
"אני ידע שרוב הסיכוים שאתה סרויט אבל~" התחלתי להגיד אבל משהו קטע אותי.
משהו גדול ורצני קטע אותי!
היה פיצץ מאחרי האקדמיה.
כולם יצאו מבית הספר בריצה שעד במים התחילו להשימע.
"מצתער מידריה.. נמשיך את זה בקורב.. קדום כדי שנעוף מה! לפני שיפל עלינו משהו!" טודורקי-קון אמר יתפס את ידי.
כולי היתי בעננים שהוא נגע בי שבכלל לא שמתי לב לכל ההרס שקרה.
אבל אז זה קרה!
הריצפה פשוט נשברה מתחתינו.
אני וטודורקי-קון נפלנו לתהם.
פתחתי את עני שהרגשתי שאני שכב על משהו בין רך לקשה.
פתחתי את עני והבנתי שנאשנתי על טודורקי-קון.
הוא חביק אותי ומתחתו היה שכבת שלג עבה.
מהר קמתי ממינו שפעלה זאת גררה כאב נראי בגב שלי.
הוא פתח את עניו באטית וחייך עלי חייך קטן.
"מידוריה על תזז הגב של קיבל מכה חזקה זה יכל להביל לז שתשבר אותו" טודורקי-קום אמר.
"אתה בסדר?" שאלתי בלחץ.
"כן.. אבל נראלי שנתפס לי הגב" הוא אמר בצחק.
"כמה זמן את ער?" שאלתי אותו.
"בערך שעה וחצי.. לא רצתי להזיז אתך ולהכאיב לך.. וגם.. זה קשה לזז שיש עליך משהו" הוא ענה.
"ישנתי כל כך הרבה?!" שאלתי בהלם.
"כן.. אבל זה בסדר.. בכל זאת אבדת הכרה אחרי שקבלת מכה בראש בזמן שנפלנו" הוא ענה בנעם.
הוא התחיל לזז והתישב מולי.
"בא נעלה למעלה.. נקווה שהגברים השלטו על כל הבלגן" טודורקי-קון אמר וקם.
הוא השית לי את ידו ואחזתי אותה בזמן שהוא מקים אותי.
עלנו בהרסית והצלחתי סוף כל סוף להבין שנפלנו לביב.
אחרי בערך שעה של הליכה שהיתה אמרה להיות 10 דקות אם לא הינו עצרים כל שניה מכאבים, הגענו לפתח הביב ועלנו למלעה.
(תארים מחרדים! המלצה 14+)
כל המקום היה הרס בצרה הכי נראית שהצלחתי לדמין.
אנשים מתים בצורה נראית שכבו על הריצפה.
בננים קרסו לתך עצמם. מכניות התנגשו אחת בשניה כל הריצפה היתה סדקה ושקט מחריש אזנים היה באוויור.
אני מרגיש שאני הלך להקיא.
רצתי מהר לאיזה פח והקאתי את כל מה שאכלתי בימים האחרנים!
המחזה שנפרש מול עני שבר אותי!
טודורקי-קון רץ עלי ותפח לי על הגב בזמן שהוא אמר לי ל"הציא הכל"
(נגמר לבנתים)
. . .
אני לא ממש זוכר מה קרה אחרי זה.. אני די בטח שהמוח שלי לא הצליח לתפקד עם הטרמה אז הוא מחק אותה.. הדבר האחרון שאני זכור מאירוע שצקתי במטרה למצוא את טודורקי-קון כי מסיבה מסימות התפצלנו או נפרדנו בכוח.
"טודורקי-קון?!" צעקתי הכי חזק שאני יכל.
"איפה אתה?!" המשכתי לצעק
"בבקשה תענה!" קולי כבר התחיל לרעד בפחד.
"בבקשה!" המשכתי, אני רוצה לספר לו שאני אהב אותו.. אסור שיקרה לו משהו.
"תשמיע קול קטן! רק בשביל שאדע איפה אתה!"
"בבקשה?!" התחננתי.
פלטתי יבבות בכי.
"בבקשה.. אני לא רוצה להישאר לבד.. בבקשה!" המשכתי בכאב
"בבקשה?!..." צעקתי הכי חזק שאני יכל.
"שוטו?!" שאלתי בקול שקט
. . . . . . . . *................&................*. . . . . . . . . .
הרגשתי יד קרה על החזה שלי והתעררתי מחולם או יותר נכון סיוט בהקיץ שנכנסתי עליו.
היד היתה שיכות לטודורקי-קון שכבר הספיק להפשיט אותי.
הוא רוצני איתי?!
כולי היתי אדום מהמגע שלו בי.
בדיק כמו לפני חמש שנים.
הוא השיאר אותי רק בתחתנים.. הוא לא שמע על פרטיות?!
"מתי הספקת?" שאלתי נבוך.
"בזמן שרחפת לך.. החלטתי לעשות מעשה" הוא לחש לאזני.
"טוב אני נכנס למעניות.. שתגמר להתפשט תצתרף עלי" הוא אמר לי ויצא למעניות.
הרדתי תחתנים מהר והלכתי אחריו.
ואל תתאגו! בדקתי שאני עם מגבות!
הוא ישב בתוך המעין והשערות הארכות שלו נגעו במים.
התישבתי קצת(הרבה) רוחק ממינו בשביל שאני לא השתגע ממנו. לפחות שאני אשמח על מאית השפיות שנשארה לי מהמפגש שלי איתו.
"מידוריה, למה אתה כל כך רחוק?" הוא שאל וקם ממקמו.
הוא הלך עלי והתישב לידי.
"סתם" ענתי נבוך והסתכלתי על הצד השני.
"תגיד מידוריה.. על מה חלמת מקודם? משהו טוב?" שמעתי אותו לחש באזני ותאמנו לי שהחבר שלי התנהג בתאם.
שיט!
"פחות" ענתי נבוך.
"אתה יכל לספר לי?" הוא שוב שאל לאזני.
"נזכרתי.. מזכרתי מה קרה ביום בו נעלמת" ענתי וכאב הרס אותי.
"ומה קרה בו?" הוא המשיך לשאל.
"רצתי להגיד לך משהו אבל לפני שהספקתי.. לגית הנבלים תקפה.. ו.. אחרי כמה זמן אבדתי אתך" ענתי. זה כאב לי לספר את זה.
"סליחה שאני עדה את זה.. ואתה לא חיוב אם זה היה לך קשה מדי.. אבל.. אבל אתה יכל לספר לי מה רצת להגיד לי?" טודורקי-קון שאל בשקט.
כנראה הוא שם לב שלא נח לי לדבר על זה.
"אני מעדיף שלא.. סליחה" ענתי בכאב.
"זה בסדר.. אם תשנה את דעתך אני תמיד אסכים להקשיב.. אבל זה בגלל שאני אקשיב לכל מילה שיצאת לך מפה" טודורקי-קון ענה.
הסתכלתי עליו נבוך.
ורק עכשיו שמתי לב שהרגל השמלאית שלו והיד הימנית שלו עשית ממתכת!
איך לא שמתי לב לזה עד עכשיו?!
זה גם מסביר למה היד שלו היתה כל כך קרה ממקדום.
טודורקי-קון הסתכל עלי בחייך.
ואני לא ידע מה חשבתי לעצמי באותו רגע אבל נשקתי אותו!
שיט!
................................._♡_...................................
החלק הזה ארוך!
992 הפעם.. קרוב 999.
מתח!
2 באתו היום! אתן/ם צריכות/ים להיות גאות/ים בי!😏

וdarkdorian אני מבטיחה להשתמש ברעינות שלך בפרק הבא!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡