טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

מני שוטו 4

"יש לך משהוים.. דברים מוזרים על הבטן" הוא מילמל.
"אתה צריך לבדק את זה!" הוא אמר ברצניות.
התפצצתי מצחק והוא הסתכל עלי במבט מבלבל.
"זה ריבעים.. שמתאמנים קשה מקבלים את זה.. זה מסמון שאני בכושר טוב" ענתי לו.
"למה לי אין?! גם אני מתאמן!" הוא אמר.
"אתה צריך להית יותר גדול בשביל זה" ענתי לו.
"כמה אני צריך להיות?" הוא שאל ברצניות.
"13 או 14 לא ממש בטח.." ענתי.
"רגע! בן כמה אתה?" הוא שאל ברצניות.
"15, למה?!" שאלתי בילבל.
"כי אתה נראה כמו מישהו בן 10" הוא ענה.
ושוב מיליון חצים פגעו בי.
התחלתי לשמע רעש מוזר והסתכלתי נזכרתי בשעון.
החלפתי בגדים מהר וכבר לא היה לי אכפת אם טודורקי-קון ראה או לא.
תפסתי אותו וירדתי מהר במעלית.
עצרתי בשרתים בשביל לשחשח שנים לי ולטודורקי-קון ורצתי לכיתה.
"איפה היתים?!" איזה-סנאסי שאל ברצניות ובעצבים שנכנסתי לכיתה בסערה.
"סליחה לא התעררתי!" התנצלתי.
"אם אתה מאחר אל תיכס לכיתה! תצתרף בשיעור הבא! כרגע תעשה את העבדה שלך לשמר על טודורקי" איזה-סנאסי אמר בעצבים ובעט אותי מכיתה.
שפשפתי את ישבני מכאב.
טודורקי-קון הסתכל עלי ואז על איזה-סנאסי ובחזרה אלי.
הוא רץ לאיזה-סאנסי והרביץ לו ברגל.
ממה הוא התעצבון כל כך?!
זה מזיכר לי את השיחה עם קצ'הן אתמול.
"אל תיכעס על איזקו! הוא ממש מיהר להספיק לשיעור! הוא לא הצליח לשון כל הלילה כי הפרעתי לו! אל תאשים אותו!" טודורקי-קון אמר ברצניות לאיזה-סנאסי.
"מי שמאחר לא נכנס! זה החוק" איזה-סנאסי ענה לטודורקי-קון באדישות.
טודורקי-קון נראה שהוא מתאמץ.. למה.
"בבקשה.." שמעתי מלמל מימנו.
היה לו כל כך קשה להגיד את זה.
"לא!" איזה-סנאסי ענה בעצבים.
"בבקשה!" טודורקי-קון צעק
"לא!" איזה-סנאסי ענה בעצבים.
היה פיצץ וכל הכיתה התכסה בקרח(כלל כל הילדים)
טודורקי-קון יצא מכיתה בעצבים שכל הצד הימני שלו מכסה בקרח.
"בוא" הוא אמר בעצבים ותפס את אצבע שלי בזמן שהוא הלך.
זה כאב איך שהוא משך אותי.
עצרתי והרמתי אותו.
"שוטו.. אל תיכעס! זה בסדר.. אני אצתרף בשיער הבא" אמרתי לו ולטפתי את ראשו.
'אם איזה-סנאסי יתן לנו בכלל אחרי שפיצצת את הכיתה בקרח' הספתי בלב.
הוא הנהן בשקט.
הוא קבר את ראשו בחזה שלי.
"קר לי.." שמעתי אותו מלמל
שחכתי לגמרי שהוא חולה.
הוא רעד לחזה שלי אבל הוא לא הגיב.
שיט הוא איבד הכרה!
רצתי מהר לחדר של ריקבגיל.
"היי, היי, תירגע!" ריקבגיל אמרה לי אחרי שהתפרצתי לחדר שלה בסערה.
"טודורקי-קון איבד הכרה! ויש לו חום גובה!" מימלתי בלחץ.
"אז?!" ריקבגיל אמרה באדישות.
היא לקחה אותו מיד שלי ושמה אותו על אחת המיטות.
"זה בדיק כמוכם! פשוט תתין לו לישון קצת והוא ירגיש יותר טוב.. אין טעם להלחיץ" רקיבגיל אמרה ברגע.
הנהנתי בשקט והתישבתי לידו
...
שמעתי רעש חלש ופתחתי את עני..
טודורקי-קון עדין ישן אבל זה נראה שהוא חזר להכרה ורק ישן.
נרגעתי..
אחותו הגדלה ישבה לידו ושראת שהתעררתי היא חייכה עלי.
חיכתי עליה בחזרה.
"שמעתי ששוטו הפך ליד קטן.. אז באתי לעזר" היא הסבירה למה היא כאן.
הנהנתי בשקט.
"שמעתי שהיו לו כבר כמה פיצצי קרח.." היא אמרה.
"אה.. כן שתים" ענתי לה.
"זה קרה לו בעבר?" שאלתי אותה.
"כן.. שהוא רק קיבל את הקיורק שלו.. אז כל פעם שהוא פחד או כעס היו פיצצי קרח.. ואז הוא היה חולה יום יומים" היא ענתה בחייך.
הנהנתי.
"יש לו הרבה חוצפה.. בלהתחשב בגילו.." מלמלתי בשקט.
"כן.. טיוה היה הרבה מקלל את אבא שלו בזמן ששוטו היה בגיל הזה.. ואני זכרות שהוא אמר לשוטו להיחלים נגד אבינו.. אז שוטו התחיל לחקות את טיוה.. הוא הפסיק אחרי כמה ימים שטיוה.." היא אמרה והפסיקה את המשפט באמצע והחזיקה את פיה.
"את לא צריכה להגיד אם את לא רוצה" אמרתי ישר.
"לא זה בסדר.. שטיוה מת הוא הפסיק להלחים או להגיב בכללי.. בזמן הזה הוא נסגר בפנינו ספיות ומלבד כמה מלים מעטות פה ושם הוא לא תיקשר עם אף אחד.. והוא המשיך עם הבידד שלו מכולם בערך עד ששינת אותו.. בלידך הוא היה ממשיך עם השקט שלו לנצח" היא אמרה והפכתי לאדום ממבכה.
הנהנתי בשקט.
"שוטו ממש מחבב אתך.. הוא דיבר לעצמו מדי פעם השם שלך הזוכר כמה פעמים.. אני זכרות שבאתי לקרא לו לאכול ושמעתי אותו מלמל 'תודה מידוריה' באמת שעזרת לו.." היא אמרה וכולי הפכתי לאדום יותר.
"אה.. תודה.. אה.. " מילמלתי בלחץ.
הרגשתי יד על הפנים שלי וטודורקי-קון החזיק את פני.
הוא סמין לי להתקרב אז כך עשתי..
הוא שם את ידו על המצח שלי.
"יש לך חום.." הוא מילמל.
רגע באמת?!
"סליחה.. הדבקתי אתך.." טודורקי-קון מילמל והשתעל.
שמתי את ידי על ראשי ובאמת היתי חם.
"זה בסדר.. כולם נהים חולים מדי פעם" ענתי ולטפתי את ראשו.
הוא הסתכל על אחות במבט מבלבל.
"מי את? את חברה של איזקו? כי אם כן תתרחקי! הוא שלי" טודורקי-קון אמר ברצניות.
"אני אחותך בגדלה. פיומי" אחותו ענתה.
רגע.. טודורקי-קון מקודם אמר שאני שלו?!
"באמת?" הוא שאל בילבל.
היא הנהנה.
"גדולת.. הרבה.." הוא מילמל בשקט.
"כן שוטו" היא ענתה בחייך.
"עדין אל תתקרבי לאיזקו!" הוא אמר ברצניות.
"הוא ממש מחבב אתך" היא אמרה לי והפכתי לאדום בצורה לא הגינות.
"אה! ממש לא! אני לא מחבב אותו בכלל! הוא מוזר! הוא סתם פירק! שם דבר! אני ממש לא מחבב אותו!" טודורקי-קון מלמל בלחץ ובעצבים.
הוא כל כך חמוד ככה.
"הליואי שהוא היה מחבב אותי כמו שהוא מחבב אתך.. אבל אני מניחה שזה בגלל שאתה מוולה איתו הרבה יותר זמן ממני" האחותו אמרה בעצב.
"טוב.. אני צריכה ללכת! שוטו אל תעשה צרות למידוריה-סאן" היא אמרה ויצאה ממרפאה.
שוטו הנהן וחיבק אותי.
לקחתי אותו בחזרה למענות ובדקתי ובאמת יש לי חום.. ודי גובה.
נשכבתי על המיטה.
"שוטו.. אני נוח קצת.. אז תליך למישהו אחר שישמר עליך קצת.." אמרתי לו שעצמתי את עני.
היתי כל כך עיף שאפילו לא היה לי כוח לבדק מה התגבה שלו..
אני מקווה שהכל בסדר.
................................._♡_...................................
924 מילים!
עוד 9 פרקים לפרק 100!
תתדו ששוטו הקטן מושלם!
הוא כל כך חמוד!
ומעצבן ומצחיק תוך כדי.
חחח
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡