טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

שני נסכים 1

כן, כן אני ידעות.. עוד סיפור של נסכים..
אז אני משעממות.. אתם/ן לא מחדשים/ות..
אבל עד שאני מעלה פרק תגידו תודה!

מצתערת שקצב העליה ירד.. אבל עכשיו אני מנהלות את הרפאלי שלקוח לי הרבה זמן!
וגם תחילות הלמדים בפתח אז אני די עמסה..

אבל מה שבטח שהיה לי רעיון אני אכתב אותו..
אז לפעמים יכל להיות שיעלו 2 ביום או רק אחד בשבוע.. זה תולי..

טוב אחרי חפריה משעמות.. נתיחל!
...........♡..............♡..............♡.............
נ.מ-דקו
________________________________________.
התעררתי במקום לא מוכר לי..
'איפה אני?!' טעתי..
הסתכלתי מסביב וזאת נראתה כמו מרפאה..
אז אני מניח שמישהו הביא אותי לכאן..
אבל מי?! ולמה?!
"אה התעררת?! יופי אני אקרא לנסיך שניה חוזרות!" מישהי אמרה ויצאה מחדר.
'נסיך?!'
אם היא אמרה נסיך זה אומר שאני בממלכה אחרות..
בכל זאת אני הנסיך בממלכה שלי.
עכשיו אני צריך לדעות באיזה ממלכה אני!
כי אם אני בממלכה שהממלכה שלי איתה במלכמה הלך עלי!
גם אם יחשבו שאני אזרך פשוט.. הם יהרגו אותי!
בבקשה שאני לא!! בבקשה! בבקשה!
נער בערך בגלי נכנס ואיתו האישה ממקודם.
כנראה שהוא הנסיך!
יש לו שיער חצי שהחצי השמאלי שלו אדום והימני לבן. ויש לו צלקעות גדולה על הצד השמאלי.
הוא נראה מוכר.. אבל מאיפה?!
"אני שמח לראות שהתעררת! מצאתי ליד הנהר בזמן המצא הציג שלי אותמל, אז הבאתי אתך לפה.. אני הנסיך של אורדל" הוא אמר וקפאתי.
ידעתי שהוא מוכר לי!
הוא הנסיך של הממלכה שאנחנו במלחמה איתה.
הוא הלך לרצח אותי!
"הכל בסדר?!" הוא שאל אותי.
"הא..כככן..ן..ןן" גמגמתי.
הוא שם לי יד על המצח והיד שלו היתה כל כך חמימה ונעמה.
ולחשב שהוא האיוב! הוא מהמם!
"אין לך חום.. אבל אני מניח שאתה עדין חלש.. נעבר על קצת שאלות ואז תוכל לחזר לשון" הוא אמר והיה קצת נחמה והרגשה חמימה מקולו האדיש.
הנהנתי בשקט.
אם הוא לא ידע אז הוא לא יהרג אותי.
"באיזה ממלכה אתה באת?!" הוא שאל.
אסור לי להגיד את הממלכה שלי ואם הגיד את שלו הוא ישאל אותי שאלות שאין לי שם דרך לדעות אותם.. אז אני אבחר ממלכה אחת אחרות שנמצאות בנינו.
"ממלכות ים" ענתי לבסוף.
"אני מבין.. טוב בן כמה אתה?!" הוא שאל.
"15" ענתי. לשאלה הזאת אין טעם לשקר.
"אוקי.. השם שלך?!" הוא שאל.
ולא ידעתי מה לענות לו! פשוט להמציא שם?!
הוא הסתכל עלי במבט שמחכה לתשובה.
"טום טורו..?!" ענתי לא בטח.
זה נראה שהוא שם לב שאני יותר שאל מענה אבל הוא הניח לזה.
"אוקי טורו?!.. איך הגעת לנהר?!" הוא שאל.
"אמ.. אני לא ממש ידע.. אולי נפלתי עליו שרחבתי על הסוס או משהו.. מצתער.. אבל אני לא זוכר.." ענתי את האמת.
"אוקי.. אולי קבלת מכה בראש וזה גרם לך לשוכח.. אתה זוכר למה בכלל יצאת מהממלכה?!" הוא שאל.
הנהנתי שלא.. באמת שלא זכרתי.
"כל מה שאני זוכר זה שרחבתי על הסוס שלי וירד גשם חזק ונפלתי מצוק.. כנראה שלנהר.." ענתי שהחזקתי את ראשי.
"אוקי.. שאלתי את כל השאלות שאני צריך.. תישאר פה כמה ימים ואז שאני אדע שאתה בסדר אני אשחרר אתך לחזר הביתה" הוא ענה.
הנהנתי.
הרפאה בדקה אותי
היא הביא לי משהו לנשנד ונתנה לי לחזר לישון.
ואני מודע שהיתי צריך את זה! הכול הרגיש כל כך כבד כאילו שאני שוקל 50 טנות!
....
התעררתי שוב אבל בחדר אחר!
מיד הסתכלתי על הבגדים שלי.
הם עדין עלי אז הפחד שאנסו אותי לא הראשון.
עכשיו.. מה כן אני עשה כאן?!
"אני ראה שתעררת! אתה ממש אהב לשון נכון טורו?!" הנסיך נכנס לחדר וחזיק אוכל.
לקח לי זמן להיזכר שזה השם שנתנתי לו..
בסוף הנהנתי. וכל מה שחשבתי עליו זה על הלחם שהוא שם על השלחון.
והרגשתי שבטן שלי עוד שניה יצאת ממקמה בשביל לגנב את האוכל.
"כמה זמן ישנתי?!" שאלתי והבטן שלי קירקרעה.
נהתי נבוך מהצליל שהיא יצרה.
"מספיק בשביל לגרם לבטן שלך לנסות לאוכל לבד.." הוא ענה וקצת המור נשמע בקולו.
"ישנת במשך יומים וחצי.. ותואכל כבר הבאתי את זה בשבילך!" הוא ענה.
"תודה" ענתי ואכלתי את הלחם.
נסתי בהתחלה לאכול בנמיס אבל הבטון שלי לא זרמה עם הרעיון ופשוט טרפתי את הלחם בביס אחד.
נשמע גיחוח קל מיצדו של הנסיך האויב.
"אתה עדין רעב?!" הוא שאל.
באתי לענות שלא בשביל שאני לא התריח אותו אבל הבטון ענתה לפני וקירקעה.
'בטון שקט!' מלמלתי בשקט.
והנסיך פשוט גיחח שוב.
"בוא!" הוא החריז ותפס לי את היד.
"לאן?!" שאלתי.
"למטבח! לפני שתאכל אותי!" הוא ענה.
ואני צחקתי מהתשבה שלו.
אני באמת מרגיש שהיתי יכל לאוכל את כולו בביס אחד!
שהלכנו במסרון הוא סיפור לי על כל חדר שעברנו לידו ולפי המרחק בין הדלתות אפשר לדעות שהחדרים הענקים שהגענו סוף כל סוף למטבח הוא אמר לי לשבות שאיזה שלחון שהיה שם והלך לאחות מטבחית.
הוא חזר ועף שלם היה על הידים שלו.
הרגשתי את הריר נוזל מהפה שלי.
"נו טורו תואכל לפני שהבטון שלך תצוא מהמקום!" הוא אמר ואני פשוט לקחתי חתיכה ענקית ודחפתי לפה.
אין לי כוח לנמסים!
הוא התישב מולי.
ראשו היה בין הידים שלו והוא חייך לי חצי חייך קטן.
"טעים.." מלמלתי בין ביס לביס.
"תגיד את זה לטבחית שתגמר" הוא ענה.
חייכתי עליו והמשכתי לאכול.
נסתי להציא לו גם קצת אבל הוא טעון שהוא אכול כבר.
טוב בכול זאת 23:30 בלילה.
כולם כבר ישנים והוא פשוט הביא לי את השארית מארחה שהיתה לו ממקדום.
שסוף כל סוף גמרתי לתקע את העוף השלם שאלתי אותו..-"תגיד.. איך בכלל הגעתי לחדר?"
"סחבתי אתך לשם בשביל שלא תפריע לחולים.." הוא ענה והנהנתי בשקט.
"ואיך אני צריך לקרא לך?!" שאלתי.
"למה הכבנה?! בשמי!" הוא את זה כמובן מעליו
"אתה לא ידע אותו נכון?!" הוא שאל בהתנשאות.
אני רק הפכתי לאדום כמו העגבניה.
"שוטו טודורקי" הוא לפתע.
הנהנתי בשקט.
"טוב בוא נחזיר אתך לחדר ממש מואחר!" הוא אמר.
אני בכלל לא היתי עיף משניה רוצפה של יומים וחצי. אבל עדיף שלא השגוע אותו.
הוא ליובה אותי לחדר שלי.
"לילה טוב!" הוא אמר והמשיך במסדרון.
"לילה טוב!" ענתי וסגרתי את הדלת.
מכל האנשים בעולם.. דווקא הבן אדם שאחנו במלחמה נגדו הוא הבן האדם הכי מושלם שקים!
אני עוד אתאהתב בו!
טוב אני מניח שלילה טוב!
................................._♡_...................................
סוף כל סוף פרק..
אבל אפשר לחשב כולה 5 ימים!
מקווה שאהבתם/ן!

טוב, נתיראה בפרק הבא!
אהבות לי♡