היי אני לי♡...
אני כבר אמרת הספר הוא ל13+
אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם.
למי שלא ידע/ת....
הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי.
הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי.
טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני.
כל סיפור היה כנרא...
נ.מ-? זמן-לפני תחלית UA ________________________________________. "אנחנו עצרים את שידר התחנית למבזק חדשות!" השדרנית בחדשות אמרה והתחנית פשוט הפסיקה ועברה למבזק החדשות. "אנחנו כאן משדרים את סיפור הרצח הגבורים הגדול בעולם!" השדרנית אמרה ועברו למצלמה של רחפון.. הוא עבר מעל הבנינים. "אני מבקשות שאנשים שלא יכלים לראות דם או מרגשים לא בנוחמשדרים שבהם מפעים אלימות, אסנות, רצח, ועוד נא לעבר ערץ לזמן הקרוב! בנסוף השידור הזה הוא לאנשים בני 13+" השדרנית אמרה ברצנית. אני בדרך כלל מכבה את הטליוזיה שיש מבזקים כאלו אבל הפעם הרגשתי שהיתי חיוב להישאר. הרחפון עבר מעל האסון והיה אפשר לראות שהכל מכוסה בצבע אודם.. או יותר נכון בדם. כל כך הרבה גיבורים חזקים ומפרסמים שכבו שם בלי רוח חיים.. כמה אנשים היו אחרים לטבח הזה? "אני בטחה שלרובכם עלתה השאלה מי זה וכמה הם! אז זאתו של הרוצח לא ידעה כרגע אך ידעו שרצח את כל הגיבורים לבדו!" השדרנית אמרה בפחד. הרחפון המשיך לעבר מעל המוקם.. ורצתי פשוט להקיא מאזרית שרצח עשה. הרחפון עצר מעל מישהו אחד שעומד במכז.. וזה ניראה שהוא עקב אחרי הרחפון. הוא סמין לרחפון להתקרב עליו. וכך הרחפון עשה. "אנשים.. אני מדיעה לכם.. כך הורצח נראה!" השדרנית אמרה שהרפון היה קורב מספיק. הוא לבש מסכה לבנה, ג'קט תכלת לבן שמכסה בדם ומכסים שחרים שגם הם מכסים בדם של הקרבנות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(ככה🔝) הוא די מלחיץ.. הוא סמין לרחפון לעקב אחריו.. הרוצח הלך כמה דקות עד שנתקל בגופה. הסתכל על הריפון וסמין לו לעלות למלעה. אחרי שהרחפון עלה מספיק גובה היה אפשר לראות שכתב משהו בעזרות הגופות. והוא- 'אתה הבא בתור' היה אפשר לראות שהרוצח מרים את ידו ושניה אחרי זה הרחפון נפל.. הרחפון התרסק על הריצפה והרוצח דרך עליו. "שידר הרחפון נעצר עקב פגיעה בו.. אנשים הרוצח הזה מסכן ביותר! קיבלנו הודעה מגיבורים הבכרים להשיאר בבית לזמן הקרוב! זכרו את המלים שהרוצח כתב! אתה הבא בתור!" השדרנית אמרה בפחד ענקי.. וכך הסתים המבזק! מי מספיק חזק בשביל לרצח יותר מ59 גיבורים. אני מניח שהגיברים הבכרים יעדיפו לחשב קודם על תכנית לפני שהם יפגעו ברצח.. יצאתי מחדר שלי.. וצמרמרות היתה בכל גופי. "איזקו.. אתה בבית?!" אמי שאלה שנכנסה לבית בפחד. "כן.. אמא! את בסדר?" שאלתי. "ראית את המשדר?" אמי שאלה בפחד. "כן!" ענתי. "אתה לא יצא מהבית! בסדר? אני פשוט מפחדת עליך.. בכל זאת את חסר תכונה.." אמי אמרה בדאגה. "כן.. אמא.. אני ידע.. גם ככה אני מפחד.." ענתי בשקט. "בוא.. ניראה משהוא נחמד בטלויזה בשביל להריד קצת מטח!" אמי אמרה בשקט. "אוקי.." ענתי. הפעלתי את הטליזיה.. ושמתי סרט שראינו כבר מיליון פעמים.. אבל להתחשב במצב שכולם מפחדים מרוצח.. עדיף להריד קצת לחץ. "אמא.. תגיד.. את חושבת שאל-מייט ינצח את הרוצח הזה?" שאלתי באמצע הסרט. זאת הפעם הראשנה בחיים שלי שאני לא בטח שאל-מייט יכל לנצח את האיב בקלות! "ברור איזקו! אל תידאג!" אמי אמרה בנסיון להרגיע אותי. "ניראלי שאני אלך לשון.." אמרתי בשקט והלכתי לחדר שלי. "לילה טוב.. איזקו.. אם תירצה אותי אני בסלון" אמי אמרה בשקט. זה ברור שגם היא מפחדת.. ________________________________________. התקרית של הרצח היה לפני חודש.. שחררו אתנו מהבתים באפון רשמי בשבוע שעבר... והרוצח עדין לא נתפס! ככל הנראה הוא רצח רק גיבורים כי פגיעה באזרכים לא היתה.. אני ידע שזה קצת, הרבה מטמטם אבל החלטתי לצאות לסבוב באמצע הלילה.. אמרתי לעצמי שאני לא הלך רוחק.. ובמיקרה והיה משהוא שאני היה מכון לרץ. הלכתי עד למכלות שכבר היתה סגרה.. ישבתי מתחת לאור של אחד הפנסים שיש במכלת ופשוט נסתי להירגע.. כל החודש הזה לא יצאתי לשניה מהבית.. קברתי את ראשי בין רגלי והמשכתי לנסות להירגע.. שמעתי קול מעלי.. הרמתי את ראשי וראיתי את המסכה של הרוצח! הוא סיבב את ראשו לעברי. אני פשוט קפאתי במוקם.. למה בדיק שאני יצא מהבית הרוצח בא לבקר בשכנה?! שהוא קלט שאני לא מגיב הוא סימן לי להית בשקט בכך ששם אצבע במוקם של פיו. הוא נכנס למכלות.. או יותר נכון פרץ עליה.. אני פשוט לא יכלתי לזז! אחרי כמה דקות הוא יצא מהמכלות ודברים של עזרה ראשנה היו לו ביד... למה הוא צריך אותם? הוא פצוע? הוא שם אותם לידי והלך לחושך. היתי בטח שזה זמן טוב לברח אבל עדין לא יכלתי להזיז שריר! הוא חזר שיש חתול פצוע בידו... מה הוא מתכבון לעשות לחתול המסכן הזה?! הוא התישב לידי שהחתול בידו. הוא לקח תחבשות והתחיל לחבש את הפצע העמוק שהיה לחתול.. הוא עזר לחתול?! הוא רוצח! למה הוא עזר לחתול?! החתול ניראה הרבה יותר טוב אחרי שהרוצח טיפיל בו.. הוא נתן לחתול לשתת קצת מקערה שהוא גנב מהמכלות.. בזמן שהחתול שתה הוא הסתכל עלי.. אני רצתי לצרח אך שם קול לא יצא מפי.. אני רוצה הביתה! "אז.. ילד למה אתה לא בבית?" שמעתי קול פתאם.. הרוצח מדבר איתי?! שהוא ראה שאני מגיב הוא אמר "אל תידע.. אני לא אפגע בך.. אתה לא המטרה שלי.." "יצאתי לסיביב.." אמרתי בלחץ. "אני מניח שזה משתף לשנינו" הוא אמר וליטף את החתול. "למה אתה יצאת לסיבוב.. אין לך מישהו לרצח?" שאלתי בטעות. "לא משש.. אהמתי שלא רצחתי אף אחד! למה ניראה לך שלא שידרו את הרצח.. כי הוא לא קרה!" הרוצח אמר בשקט. "אבל כל הגופת.. כל ה..?!" שאלתי בחסר הבנה. "זיף.. למה ניראה לך שלא היתה אזכרה לאף אחד?" הוא שאל בנסיון להביהר לי. "אז מה כל הגפות היו.. היה אפשר לראות את כל הגיבורים בברור?!" שאלתי עדין לא מבין. "זיף.. אתה מכסה אתם בצבע אודם והפך לרוצח" הוא ענה. "אתה נשמע שאתה נהנה מיזה!" אמרתי באדישות. הוא כתגבה משך בכתפיו. "אז.. איפה כל הגיבורים האמתים?" שאלתי. "את זה אני לא יכל לספר.. אבל בטח שהם לא יכלו להית גיבורים יותר" הוא ענה. "למה 'רצחת' אותם בכלל?" שאלתי. "בגדל בשביל מי שאני עובד בישבלו. הם רצו שלא תהיה סערה שכל הגיברים פשוט נעלמו מעולם אז עשו רצח עמני" הוא ענה. "עד כמה אתה חזק בכלל?" שאלתי בלי קשר. "איך זה קשר?" הוא שאל. משכתי בכתפי. "אני מניח שאני מספיק חזק לרצח את כל הגיבורים עד למספר 23 בלי בעיה.." הוא ענה אחרי כמה דקות של מחשבה. אני כתגבה זזתי צעד אחד אחרה. "באמת כדי לך להתרחק משגעים כמני!" הוא אמר. "מה אתה מקבל מהרצח הזה?" שאלתי. "תגיד במקרה אתה חוקר במשטרה, אם כל השאלות האלו?!" הוא שאל באדישות. "לא שידע לי.. אני לא יכל לעשות בכלל כלום.. אפילו זובב יכל לפגע בי.. יותר מימה שאני אפגע בו" אמרתי בעצב. "מה קיורק שלך שאתה אמר שאתה כל כך חלש?' הוא שאל. "זהו שאין לי.." ענתי נבוך. "ורק בגלל זה החלטת שאתה עולב?" הוא שאל. "טוב כן.. כולם אמרים לי שאני חלש.. ושאני לא יכל לעשות כולם.." "ולמה אתה מקשיב למה האחרים אומרים או חושבים?! אתה צריך ללכת לאן שאתה רוצה! אתה צריך לעושת מה שאתה רוצה! אתה צריך לחיית כמו שאתה רוצה! אם תילך רק דרך משהחליטו בשבילך.. תהפך למשגע כמני.." הוא קטע אותי. "אתה לא כזה נורא" אמרתי בשקט. "אתה מודע לזה שאתה מדבר עם רוצח.." הוא אמר באדישות. "אבל אמרת שלא רצחת אף אחד.." ענתי "זה לא אומר שאני לא מסכן.. וגם זה שלא רצחתי נשאר בנינו.. ברור?!" הוא שאל והיה אפשר לראות סכין בידו. "כן! לא ישמעו מימני מילה!" ענתי. הוא הריד את הסכין והסתכל על הכוכבים.. לפחות ניראלי.. אי אפשר ממש לדעות אם המסכה הזאת. "בגדל זה בשביל לגרם לאיזה גיבור מעצבון קצת לפחד ממני.." הוא אמר לפתע. "מה?" שאלתי בחסר הבנה. "שאלת מקודם.. מה יצא לי מזה.. אז ענתי" הוא ענה. "אני בכלל שכחתי ששאלתי את זה" אמרתי וחייך קטן התפשט על הפנים שלי. "החייך שלך נחמד.." הוא אמר. "תודה.." ענתי נבוך. "טוב אני רעב! רוצה משהו?" הוא שאל והצביע על המכלות. "אני לא רע...ב" נקטעתי על ידי הבטן שלי שקרקעה. "אני בטח..! אז..?" הוא שאל. "תביא לי איזה חטיף.." אמרתי בשקט. הוא חזר שכמה חטפים בידו. אכלנו ביחד את החטפים. אני ספרתי לו על עצמי.. ועל החיים שלי.. והוא כל הזמן שאל אם אני רוצה שהוא ירצח את הזה שפגע בי. ומיד היתה נלחץ ואמר לו שלא. וזה היה כל כיף לדבר איתו. הוא אמר לי לא לכנה ללחץ החברתי שעשים לי ולפך לגיבור כמו שאני רוצה.. והבטיח שאותי הוא לא ירצח.. ... "קר לך?" הוא שאל אותי אחרי שנסתי לחמם את עצמי. "קצת.." ענתי נבוך.. "קח" הוא אמר והריד את הג'קט שלו. השיער שלו היה שחצי הימני לבן והשמלאי אדום. "שיער שלך יפה.." אמרתי בשקט. "תודה.. אני אף פעם לא אהבתי אותו.. אני אף פעם לא אהבתי את עצמי שחשבים על זה.." הוא מלמל. "העיקר שאתה אמר לי להית שלם עם עצמי ולא לותר" אמרתי בלעג. "טוב אמרתי את זה בשביל שלא תהיה כמוני!" הוא ענה. "בסדר.. אבל.. אתה עדין יכל להית שלם עם עצמך.." ענתי. "אני מניח שאתה צודק.." הוא אמר ונשען עלי. הוא אחרי כמה דקות נרדם אלי.. וזה היה נחמד.. ________________________________________. התעררתי והוא לא היה.. הג'קט שלו נישאר עלי.. אבל חבל שהוא לא פה. אני מניח שנרדמתי עליו אחרי כמה דקות. עכשיו הזריחה.. מתי הוא קם בדיק שהשעה עכשיו רק 5:00 בבוקר? מענין אם אני אראה אותו שוב.. השיחה היתו היתה נחמדה.. ואני רוצה גם להכיר אותו..
________________________________________. חלק 2? אם היה מספיק בקשות אני אעשה חלק 2! הפרק יצא לי ארוך! 1420 מילים! טוב ניתראה בפרק הבא! אהבות לי♡
