טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

שקיעה 3

טודורקי-קון סבוב את ראשו ומבטנו נפגשו.
כולי הפכתי לאדום.
הוא חייך לי חייך קטן וכולי נמסתי מימנו.
"מידוירה.. החייך שלך ממש יפה שחשבים על זה" הוא אמר.
"תודה, גם שלך.." ענתי נבוך.
"וגם הנמשים שלך ממש יפים" הוא המשיך.
"תודה" מלמלתי נבוך.
"יש לך גם אף חמוד" הוא המשיך.
אני הפכתי לאדום יותר ויותר אחרי כל מילה.
"והשיער שלך.. הוא יפה.. וענים שלך.. הן כל כך יפות! יש בהן מישהו שאין לכל אחד, מעטים האנשים שהענים שלהם ראות את הטוב בבן אדם ומקבלות אותו.. ושהן לא שפטית.." הוא המשיך.
לא הגבתי, לא ידעתי איך להגיב!
"אתה ידע מידריה.. זה יפה שאתה גם מקשיב לכולם.. ומקבל אתם, והקול שלך כל כך נעים ממש כמו שיר.. והצחוק שלך שגרם לי להרגיש נעים.. והחייך שלך שגרם לתקווה, לשמחה.. לאושר, להכל מה שטוב בעצם.. והשפתים שלך הן~" צלצל טלפון קטע את טודורקי-קון.
מה הוא רצה להגיד?!
השפתים שלי מה?!
ענתי לטלפון ואידה זה שהתקשר.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"הלו?!" שאלתי
"מידוריה, אתה זוכר שקבענו לעשות את העבדה באנגלית העכשיו, נכון?!" אידה שאל ואני לגמרי שכחתי!
"שחכתי, סליחה! אני בדיק יצא בחזרה לUA!" אמרתי בלחץ והתחלתי לקום.
"אוקי, אנחנו נתחיל ותצתרף שתגיע, אנחנו בחדר שלי!" הוא ענה.
"אוקי, ביי!" אמרתי ונתקתי.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
טודורקי-קון הסתכל עלי ורק העכשיו נזכרתי שהוא כאן לידי.
"אמ.. יש לי עבדה לעשות עכשיו.." אמרתי נבוך.
"אוקי.. תילך בלדי.. אני אשאר פה עוד קצת" טודורקי-קון ענה..
ומשהו בקולו היה שונה.. אבל מה?!
"בטח?!" שאלתי, לא הרגשתי נעים לעזב אותו לבד.
"כן, הם מחכים לך.. לך!" הוא ענה.
"אוקי ביי!" אמרתי והתחלתי לרץ למענות
זה בסדר שהוא ישאר לבד! הוא לא ילד קטן, הוא ידע מה לעשות! אני לא צריך לדאוג לו!
_________________________________________
"ניתראה אחר כך אידה-קון" אמרתי ויצאתי מחדרו.
סוף כל סוף גמרנו עם העבדה הזאת!
כבר 23:00 בלילה!
עמדתי ליד הדלת שלי ושמתי לב לבובה שמנחות על הדלת.
אה! נכון! זאת הבובה שטודורקי-קון קנה לי!
בטח שחכתי אותה בחוף!
הוא באמת היה לו בסדר שאני אעזב אותו?!
יכלתי ללכת איתו.. למה לא נשארתי קצת?!
אני מרגיש כמו אודיט!
אני רק מקווה שזה לא פגע בו!
נכנסתי לחדר ושמתי את הבובה לידי.
והלכתי לישון.
לפחות נסתי.. לא ממש הצלחתי.
מתתי מעיפות.. אבל עדין המחשבות על טודורקי-קון הפריעו לי!
'למה הוא התכבון שהשפתים שלי?!'
'מה שפתים עשות?! בכל זאת על כל דבר שהוא אמר הוא אמר גם מה הוא עשה.. המשהו שלא חשבים עליו'
'אז למה הוא התכבן?!'
נרדמתי לבסוף בסביבות אחת בלילה..
ובמשך שעתים נסתי לחשב על מה השפתים עשות..
למה הוא התכבון..
_________________________________________
"בוקר טוב מידוריה-שונן!" אול-מייט אמר שנכנסתי לחדר שלו.
"היי אול-מייט.. יש לי שאלה קצת מוזרה.. מה שפתים עשות?!" שאלתי נבוך.
אול-מייט נראה שהוא ראה רוח רפאים.
"אמ.. סליחה, פשוט טעתי.." התנצלתי מהר.
"זה בסדר.. פשוט לא חשבתי שתישאל שאלה כל כך.. אמ.. ברורה.. שפתים מחייכות.. מנשקות.. ואולי עוד משהו.." אול-מייט ענה אחרי כמה דקות.
"אוקי, תודה.." הדותי למרות שעדין לא הצלחתי להבין למה טודורקי-קון התכבון.
"למה אתה שאל את זה?!" אול-מייט שאל.
"אמ.. מישהו אמר לי כל מני דברים שיש בי.. והוא הפסיק בשפתים.. ואני רוצה לדעות למה הוא התכבון.." ענתי נבוך.
"אולי זאת הצהרת האהבה!" אול-מייט
"לא אין שם סיכוי!" אמרתי וצחקתי קצת.
"מה היא עוד אמרה לך?!" הוא שאל.
"היא?!" שאלתי בבילבל.
"אה! חשבתי שזאת היא! טעות שלי, אז מה הוא אמר?!" אול-מייט תיקן את עצמו.
"אמ.. הוא אמר שהחייך שלי יפה וגרם להרגשה טובה.. ושגם הצחק שלי והקול שלי.. הוא אמר שענים שלי יפות.. וגם השיער.. והאף.. והנמשים.. ואמ.. היה עוד משהו אני בטח.." ענתי והחזקתי את סנטרי בזמן שחשבתי..
"את כל זה הוא אמר ביחד?!" אול-מייט שאל.
"כן.. רק שהוא אמר את זה יפה יותר.. והוא הסביר מה כל אביר בפנים שלי עשה.." ענתי.
"אז זאת הצהרת האהבה!" הוא החריז.
לא אין שם סיכוי שטודורקי-קון אהב אותי!
שם סיכוי! נדה! זירו! אפס!
"לא נראלי.. אבל תודה על המחשבה.." אמרתי נבוך.
"אם.. כבר מדברים על אהבה.." התחלתי למלמל נבוך.
"כן מידריה-שונן?!" אול-מייט האיץ בי.
"אם.. אני חשב על מישהו המן.. ואני מתעצבון שיש בנות לידו.. ואני מסמיק כל פעם שאני ראה אותו.. ואני קצת נלחץ שאני לידו.. זה נחשב שיש לי קראש עליו?!" שאלתי בחשש.
"לא בכלל לא, ברור שכן! ראים שאתה מאהב בו!" אול-מייט ענה.
הרגשתי נבוך.. ממש נבוך.
"בטח?! אולי זה משהו אחר?! איך אני יכל לדעות?!" שאלתי.
"אמ.. אם יש לך קראש עליו.. אתה תדע את זה. והרגש הזה גדל כל הזמן, אז אם הוא יגדל תדע שיש לך קראש עליו! אני לא ממש טוב בעצות האהבה.." אול-מייט ענה.
"אוקי..אני חזר לכיתה" ענתי והצלצל של סוף הפסקה צילצל.
ישבתי במקמי והשיער התחיל.
_________________________________________
"טודורקי-קון.. אני יכל לשאל אתך שאלה?!" שאלתי שיצאתי מהכיתה.
הוא הסתכל לצדדים, ופרצפו נראה קצת מבאס
"אמ.. כן" הוא ענה.
והיה אפשר להרגיש שיש בקולו קצת חוסר רצון.
"למה התכבנת שאמרת שהשפתים שלי הן?!" שאלתי נבוך.
"אני לא זכור, ביי" הוא אמר והתחיל ללכת.
הוא באמת שכח?!
ולמה הוא מתחמק ממני?!
במשך כל היום נסתי לדבר איתו.. ותמיד היה לו משהו שהוא היה 'חייב' ללכת עליו.
אולי הוא מחזיר לי על אתמול?!
אולי פגעתי בו שהלכתי?! אולי הוא רוצה שאשאר?!
למה לא נשארתי?! מה כאב לי כל כך?!
עכשיו שאני ידע שאני אהב אותו..
זה רק מכאיב יותר המחשבה שהוא לא רוצה להיות איתי.
כן, הבנתי כבר שאני מאהב בו!
................................._♡_...................................
רבתי וגברתי חלק 3
חלק 4 הוא האחרון.
(אני כותבות עכשיו מיליון פרקים ברצף בשביל שאחל לשחרר את הפרקים פעם בימים.. וכל היום שלי מתבזבז.. אבל זה בשבלכם/ן.. אז אני מכנה לסבל קצת)

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡