טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

מני שוטו 1

נ.מ- דקו
_________________________________________
איזה-סנאני קרא לי.. מענין למה..
נכנסתי לחדר ואיזה-סאנסי נראה שעברו עלו מאה משאיות.. לרוב הוא נראה שרק חמשים.
"מעכשיו את אחרי עליו" איזה-סנאסי אמר ושם משהו בידים.
הסתכלתי וילד קטן היה בידי.
הוא נשך אותי!
"איי!" צעקתי והפלתי אותו.
הוא רץ לקצה של החדר והסתתר מאחרי הארון של חדר המרים.
השתי לשם את ידי והוא הציא קצת את ראשו.
זה מוזר.. הוא מזיכר לי את טודורקי-קון..
ממש עם הצלקות.. השיער הענים הכל..
רגע?! זה טודורקי-קון!
הוא שם את ראשו מתחת לידי.
"הוא כמו חתול.. זה כל כך חמוד!" צעקתי מחמידות.
הוא נתרע וחזר להסתרר מאחרי הארון.
"היי, לא התכבנתי להפחיד אתך! סליחה" אמרתי והשתי את ידי שוב.
הוא רק הסתתר יותר עמוק מאחרי הארון.
שמעתי רעש של בטן מקרקרעות.
"אתה רעב נכון?!" שאלתי וחייכתי לו
"אני לא! תעזב אותי! אני לא מכיר אתך בכלל!" שמעתי אותו צעק מאחרי הארון.
"אני למד איתך באתה הכיתה" ענתי ביאש.
"אני לא למד בכלל בכיתה! אני עדין בגן! פידפיל!" הוא צעק עלי.
"מאיפה אתה מכיר את המילה הזאת?!" שאלתי בהלם.
"זה לא עניך, פריק!" הוא צעק.
"יש לך אוצר מילים יפה.." מילמלתי ביאש.
"טוב.. אני לא פידופיל.. כי אני צריך להיות מעל ל18 בשביל להיות מבחינה חוקית.. ואני צריך לשמר עליך כי איזה-סנאסי אמר לי" אמרתי ביאש.
הוא הציא את ראשו והסתכל עלי בילביל..
הענים שלו כל כך גדולות וחמודות, באלי למחץ אותו מחמידות!
"אני גם לא סמוך על איש תלעות! אז.. אני מבקש שעזב אותי לנפשי אחרי שתראה לי איך לצאות מהבית הגדול הזה" הוא אמר במכבדיות וחזר חהסתתר מאחרי הארון.
"זה לא בית גדול.. זה בנין.. או יותר נכון בית ספר לגיבורים.." ענתי לו.
"לגיבורים יש בית ספר?" הוא שאל בילבל.
"כן.. יש כמה אתה כרגע בUA" ענתי
"אמ.." הוא מילמיל ויצא מאחרי הארון.
"אז אם אלמד פה אני אהפך לגיבור?!" הוא שאל בנחישות.
"כן" ענתי.
"איפה נרשמים?!" הוא שאל בהתלהבות.
בשניה אבדתי את הצבע שלי..
"אתה כבר למוד כאן.. רק שאתה למד כאן שאתה קצת יותר גדול.." מילמלתי.
הוא הסתכל עלי בילביל..
הוא החזיק את סנטרו והוא נראה שהוא חשב.
"אז אתה גם פדיפיל גם פריק וגם משגוע.." הוא מילמיל והרגשתי שחצים פגעים בי.
"אני לא משוגע! לא פידופיל! ולא פריק!" צעקתי מהר.
שמעתי יבובות בכי.
טודורקי-קון הקטן התחיל לבכות.
"היי.. אל תיבכה.. לא התכבנתי להפחיד או לעציב אתך.." מילמלתי בלחץ.
הוא הסתכל עלי בפחד ונגע בפנים שלו..
הוא כנראה שם לב שהוא בכה וניגב את הדמעות מיד.
"אני מפסיק לבכות רק אל תרביץ לי.." הוא אמר בפחד והמשיך לנקות את פניו מדמעות.
אני באותו הזמן נזכרתי במה אנדבר עשה לו בעבר לפי מה שסיפור לי.
"אני לא ארביץ לך! אף פעם! אל תפחד" אמרתי בקול חמים.
הוא הסתכל עלי לשניה ואז קבר את ראשו בבטן שלי והרגשתי את החלצה שלי נרטבות..
לטפתי את ראשו והוא בהתחלה קצת נתרע אבל אחרי כמה דקות זה נראה שזה נעים לו.
כמה מורים נכנסו לחדר וסיפרתי להם שטודורקי-קון הפך להיות ילד קטן.. ושזה כל מה שהצלחתי להבין.
אחרי כמה דקות הוא הפסיק לבכות..
הסתכלתי עליו וראתי שהוא נרדם.
הוא כל חמוד ככה!
יצאתי לבחץ מהמבנה והלכתי למענות.
"מידוריה-קון למה יש ילד קטן בידים שלך?" אידה-קון שאל אותי שנכנסתי.
"זה טודורקי-קון.. הוא הפך להיות ילד קטן ואיזה-סנאסי אמר לי לשמר עליו" לחשתי בשביל לא לעיר את טודורקי-קון.
"בן כמה הוא?! והוא זכור את החיים שלו?! ולמה איזה-סנאני ביקש דווקא מימך לשמר עליו?!" אידה שאל ברצינות וענפות ידו.
"ששש.. אידה-קון.. טודורקי-קון ישן! אתה תעיר אותו!" אמרתי לאידה-קון בלחישה.
הוא הנהן בשקט.
השכבתי את טודורקי-קון על הספה.. לפחות נסתי הוא תפס את החלצה שלי..
נסתי לשחרר את ידו ממני אבל הוא שיחרר.
הרדתי את הג'קוט אבל אז הוא תפס לי את החלצה.
הוא פתח את עניו בעיפות חמודה שגרמה לי למות מחמידות של הפעלה הפשטה הזאת
"אפיה אנחנו?" הוא שאל בקול צרוד של שניה.
"במענות של הכיתה.." ענתי.
הוא פיהק ופתח את פיו בשביל לדבר.
"אז למה אתה מריד אותי?" הוא שאל בעצב ולא הבנתי למה הוא מתכבון.
"רצית לנטש אותי נכון?!" הוא שאל בעצבים וקרח התחיל לווציר סיבובו.
"לא! רק רצתי שהיה לך נוח! אז השכבתי אתך על הספה, אני לא אנטש אתך!" אמרתי בלחץ.
"שקרן!" הוא צעק ופיצץ קרח היה סביבו.
חצי מהסלון העצם של המענות התכסה בנטיפי קרח חדים וגדולים.
הוא ממש חזק לילד בן חמש..
"אני לא משקר" אמרתי בלחץ.
"אתה כן! כמו טיוה! כמו אמא שלי! כולם אמרים שישארו לצדי ואז נעלים!" הוא צעק והקרח המשיך להתפשט.
"אני סמכתי עליך ואתה נטוש אותי!" הוא המשיך לצעק.
לא ידעתי מה לעשות אז פשוט חיבקתי אותו..
הוא ניסה להתנגד לחיבוק אבל אחרי כמה דקות הוא הפסיק להקפיא את הכל ולנסות להשתחרר מחביק שלי ונרדם.
הוא מבזבז יותר מדי אנרגיה היום..
תפסתי אותו וליטפתי את ראשו
...
הרגשתי שמישהו בעט לי בבטן והתעררתי משינה הקלה שנכנסתי עליה.
הסתכלתי על טודורקי-קון הקטן שמנסה להשתחרר מתפיסה שתםסתי אותו מבלי מודע..
"בוקר" ענתי וחייכתי עליו.
הוא השתחרר מידי וזז לצד השני של המיטה.
הוא נשכב עליה שגבו מפנה עלי.
"מה? אתה כעס עלי?" שאלתי בגיחח ובאתי ללטף את ראשו.
"כן! כי ניסת לנטש אותי! אני בכלל לא מכיר אתך ואתה לקח אותי למקמות מבלי הסכמתי" הוא אמר ברצינות.
"סליחה, לא נסתי לעצבון אתך.. אתה בחדר שלי.. היתי לקח אתך לחדר שלך אבל אין לי מפתח" אמרתי לו.
"אתה ממש אהב את אול-מייט.." הוא מילמיל ועדין לא הסתכל עלי.
"כן.. די.. אני מעריץ אותו מאז שאני זכור את עצמי.." ענתי נבוך
"הוא גיבור טוב.. אני רוצה להיות כמהו.." טודורקי-קון מילמיל בשקט.
"ולא כמו המפלצות הזאת.. שרוצה שהיה כמהו.." שמעתי אותו לחש בשקט ובכאב.
"ואתה תהיה גיבור גדל כמו אול-מייט" ענתי לו.
"אני אהיה מספר אחת ואני אגן על כל מי שצריך עזרה! אני אעזר לכל מי שיצתרך עזרה!" הוא אמר בהתלהבות.
"אני בטח" ענתי וחייכתי עליו.
הוא הסתכל עלי ואז נהיה אדום.
"אתה עדין פידופל, מוזר, פריק,ומשוגע! עדין לא סלחתי לך ואני לא אסלח!" הוא אמר בברגז וחזר לשכב על המיטה.
שוב פגעו בי חצים..
"היי! הספת מוזר! זה לא היה מקדום" אמרתי בברגז.
"כי עכשיו אני גם חושב שאתה מוזר, אולי אתה גם טיפש אם לא הבנת את זה בעצמך!" הוא ענה ושוב מיליון חצים פגעו בי..
................................._♡_...................................
1004 מילים!
שוטו חמוד ומותק!(ומאוד מרשע לדקו!😈)
נסתי לעשות אותו כמו שוטו הקטן מאש וקרח כי התאהבתי בו..
תתדעו שחמוד ומרשע זה שילב קטלני..
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡