טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

גן עדן וגהנים 4

"ובנסוף לזה בכלל לא הבנת אותי נכון! דיברתי עליך!" הוא הסיף.
"רגע מה?!" שאלתי בהלם.
הוא התישב על הריצפה.
"אתה ידע מידוריה.. מישהו ממש מושלם ומדהים שאני מאהב בו בטריף, סיפור לי פעם שאם מחברים אקיס ועיגול ומחקים קצת את הלמעלה נוצר לב" הוא אמר וציר חצי לב שהתנגש בגבול.
הוא חייך עלי חייך כל כך יפה והבנתי את המסר והשלמתי את הלב בצד שלי.
"אני אהב אתך איזקו" הוא אמר.
"גם אני אהב אתך שוטו" ענתי לו וישבנו אחד ליד השני.
למראת המחסם, למרות הבדלים בנינו, למראת שרוב הסיכוים לעולם לא נכול להיות ביחד, האהבה שלנו היתה ענקית והרגשנו או לפחת אני הרגשתי שכל העולם נהיה יפה יותר במיחד בשבילו.
ככה ישבנו עד השיקעה ונתמתכתי בעיפות.
גם טודורקי-קון נראה ממש עיף.
"כדי שנחזר.. כבר ממש מאחר" מילמלתי בשקט.
"כן, כדי" טודורקי-קון ענה תוך כדי פהיק.
הוא קם וקמתי אחריו..
הוא סמין לי להתקרב אז נצמדתי למחסם והוא נשיק את המחסם כיאלו שהוא מנשק את המצח שלי.
למראת שלא באמת היה מגע נהיתי אדום באיזה חמשים גבניום.
"אני כבר לא יכל לחכות לעשות את זה בלי מחסם" הוא אמר בחייך.
"גם אני לא" ענתי נבוך.
"טוב ביי" מילמלתי ובאתי ללכת אחרי כמה שניות של שקט.
"ביי, אה ואם בפעם הבאה אני אצתרך לחכות לך שוב שבוע אני אמרר את החיים שלי!" הוא ענה והתחיל ללכת.
בעלתי את רוקי בחשש.
"ביי טודורקי-קון, נתראה מחר! בכל זאת יש לנו פתח למצא!" צעקתי לו.
"כן, ניתראה מחר!" הוא צעק עלי בחזרה ועף משם.
אני כל כך אהב אותו!
חזרתי לבית בשמחה.
"הטיול עשה לך טוב, נכון?" אמי שאלה שנכנסתי לבית.
"כן, אני צריך להקשיב לך יותר" ענתי לה ונתנתי לה נשיקה על הלחי.
"אם תרצה למאר לי למה בכלל היתי כל כך עצב אתה מזמן, וכמבון מה גרם לך לחייך" אמי אמרה והמשיכה להכין את ארחות הערב.
"סתם.. לא הבנתי נכון חבר שלי.. והיום הוא הסביר את עצמו" ענתי לה באושר.
מה אתם מצפים? אני וטודורקי-קון זוג עכשיו! זה כל כך מושלם!
אכלנו והלכתי לשון.
...
עבר כבר שבוע מאז ואני טודורקי-קון די אותו דבר אבל אנחנו יותר פתחים אחד לשני.
"איזקו, אל תשכח את העוגה!" אמי אמרה לי שכבר היתי חצי רגל מחוץ לבית.
"לא שכחתי!" ענתי והתחילתי לעוף לכיתה.
למראות שבטח לאף אחד אכפת מיום ההולדות שלי.. אמא שלי עדין תקעה לי עוגה.. אולי אצליח למצאו דרך להביא לטודורקי-קון.
"מה זה מידוריה?" ילד אחד מכיתה שאל אותי בהפסקה.
"עגות יום הולדות" ענתי לו.
הוא לקח מימנה חתיכה ואכול אותה.
"היא דוחה! תמצא משהו יותר טעים!" הוא אמר וריסק את הפנים שלי על העוגה.
כולי היתי מכסה בעוגה שאמי הכינה כל אתמול!
לא יכלתי לסבל את זה אז פשוט עפתי משם הכי מהר שיכלתי.
לא רצתי לראות אף אחד יותר!
הגעתי לגבל.. או יותר נכון התנגשתי בו.
"איזקו!" טודורקי-קון קרא בדאגה ששם לב עלי.
אין לו חיים או משהו?!
"היי" מילמלתי והזזתי את ראשי.
"עוגה? מה קרה?! למה אתה מכסה בקצפות?!" הוא שאל בדאגה.
"זה לא ענניך!" ענתי לו בלי לחשב.
"אני בן הזוג שלך! נראלי שזה כן עניני, מה קרה עם בן הזוג שלי!" הוא ענה.
"זה לא" ענתי באדישות.
לא רצתי לבכות לידו. לא רצתי להראות עליו לעמותו.
"מידוריה?" הוא אמר.
לא ענתי לו.
"איזקו!" הוא אמר בקול עצבני.
המשכתי להתעלם מימנו.
אני מתחיל לשמח שיש מחסם ביננו.
"איזקו!" הוא הפעם צעק.
שמעתי מימנו גנחיות כאב וראתי שהוא השתנה.
הקרנים שלו היו חדות יותר, הענים שלו היו שחרות, הכנפים שלו היו חדות ומכסות בדם, היו לו טפרים ארכים וקרנים מזרות על הגב וכתפים.
הסתכלתי עליו בהלם.
"איזקו!" הוא קרא שוב.
"מה?" שאלתי בשקט.
"מי עשה לך את זה?! אני אדאג שהוא ישלם!" הוא ענה וקולו הלדש הפחיד אותי.
"כולם.. אולו תמיד כולם! תמיד יש ילד אחד שמחליט להציק לי! תמיד! אני לא עשה להם כולם והם פשוט נטפלים אולי! ולא עשתי שם דבר שמצדיק את זה! שם דבר!" ענתי לו בכה.
הוא השתנה חזרה ונצמד למחסם.
"אני מבטיח לך שנמצא פתח.. אני אדאג שהם ישלמו" הוא ענה.
"אני לא צריך שתהיה הביביסיטר שלי! אנמ פשוט.. אני צריך אתך לידי עכשיו.. בלמי מחסם" ענתי לו.
"אז כדי שניגש לעבודה" הוא אמר וסמין לי לעקב אחריו.
הוא עצר בעץ שהיה בדיק בגבל בין הגהנים וגן העדן.
"אם נצליח להציא את העץ.. היה לנו פתח" הוא ענה.
הנהנתי והתחלנו למשך אותו לכין גן העדן.
התישבנו אחרי בערך שעה מתנשפים.
"זה לא עובד" מילמליתי בעצב.
"אנחנו כן, עברנו מילמטר מימנו לגן עדן.. עד מעט נצליח!" שוטו ענה.
"אז איזה מזל שאנחנו בני אל מוות" ענתי לו והמשכנו ולהזיז את העץ.
שוטו נסיה להשתמש בקרח שלי שגם יעזר ואחרי בערך כמה שעות של עבודה קשה העץ כבר חצי נפל.
שוטו שלח את ידו והוא נגע באויור של גן העדן.
שלחתי את ידי ונגעתי בשלו.
"רק עד קצת" הוא אמר לי.
"רק עד קצת" חזרתי אחריו והמשכנו לנסות להציא את העץ.
העץ סוף כל סוף נפל ובאתי לחבק את שוטו..
אבל מישהו הקדים אותי.
השטן בכבדו ובעצמו תפס את שוטו משערתו.
"תשחרר אותי!" שוטו צעק עליו.
אנדבר סטר לבנו.
"תשחרר אותו!" צעקתי על אנדבר ובאתי להכניס לגהנים אבל אנדבר דחף אותי בחזרה לגן העדן ויצר שם מחסם.
"לברח לגן העדן, ועד להתידד עם מלאך?! אין לך בושה?! אני כבר לא יכל לסבל אתך! תתטפלו בו" אנדבר צעק על שוטו וזרק אותו על הריצפה.
שוטו גנח מכאב.
השלדים שבאו עם אנדבר קשרו את שוטו לריצפה וסימנו עיגל סביבו, שיט!
זה מעגל לגריש שדים!
"שוטו!" צעקתי עליו ונסתי לשבר את המחסם.
שוטו התחיל לצרח שהמעגל התחיל לעבד.
"תשחררו אותו! זאת לא אשמתו! זאת אשמתי! תפגען בי! לא בו!" צעקתי עלהם שאני ממשיך לנסות לשבר את המחסם.
"שוטו!" המשכתי לצעק.
הצעקת של שוטו הפסיקו.
"לא!" צעקתי בכה.
זה לא יכל להיות!
"רצחתם אותו!" צעקתי עלהם.
השלדים התחילו לחזר לגהנים, משארים את גפתו של שוטו זרקה על הריצפה.
"שוטו!" המשכתי לצעק למראות שידעתי שלא אקבל מענה.
"רוצחים!" המשכתי לצעק.
הם כבר נעלמו מזמן אבל לא ידעתי מה לעשות. לא רצתי לעשות משהו אחר!
רק רצתי ששוטו היה לידי! חי ונשום!
"שוטו!" צעקתי הכי חזק שלי ורסקתי בכל כוחי את אגרפי על המחסם.
היתי בטח שמסביבי היה חשמל ירק.
המחסם נשבר לאלפי רססים.
נכנסתי לגהנים וחבקתי את גפתו של שוטו.
"אפילו נשיקה לא נתנו לי, לנו" אמרתי לו בכה.
אחרי כמה דקות נתנתי לו את הנשיקה של כך רצתי..
רצתי להתנתק אבל לא הצלחתי, כיאלו ששפתי נדבקו לשלו.
הרגשתי שכל הכוחות שלי נשאבים ממני.
השפתים של שוטו התחילו לזז וגם הוא.
הענים שלו הציאו קרני אור בצבעי כוחל ואופר שהשתנו לאדום ולבן.
אחרי כמה דקות התנתקנו.
שוטו חייך עלי שעל הכנפים שצמחו לו היו נצות והתחלה של הכתר המלאכים..
הוא היה חצי מלאך חצי שטן!
הוא לקח מלחי שלי חתיכת עןגה ששכתי להריד והכניס אותה לפה.
"טעים" הוא אמר ונשיק לי את הלחי.
חבקתי אותו הכי חזק שיכלתי.
"אל תעשה את זה שוב לעולם!" אימתי עליו בכה מהתרגשות.
"אנסה.. זאת לא הפעם הראשנה שאני מת" הוא לחש לי והתנשקנו.
"סתם כבר שטן קטן" לחשתי לו.
"בסדר מלאך מושלם שלי!" הוא ענה וחביק אותי בחזרה.
_._._._._._._._._._._&♡&_._._._._._._._._._._._._
עברו כבר שבע שנים מאז..
הגן עדן והגהים הפכו להיות ממלכה חדשה..
שוטו השטן.. ואני החלפתי את אל-מייט כהבוס הגדול..
אני מתחיל לחשב שאני באמת חי בגן עדן!
או שגן העדן הוא שוטו.. גם אפשרות.
................................._♡_...................................
הבטחתי מות לא?
1180 מלים!
טוב זה הסוף של הסיגה..
מעניון מה תהיה הסיגה הבאה..

יש בקשות?
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡