קצ'הן בא לפצוץ לטודורקי-קון את הראש אבל הזזתי אותו לפני ובמקום טודורקי-קון קצ'הן פוצץ לי את הפנים.
טודורקי-קון הסתכל על קצ'הן במבט מפחד שאחרי שניה הפך לכעס והתחיל להרביץ לקצ'הן ברגל.
קצ'הן בעט בו אבל הוא חזר והמשיך להרביץ לו.
"אתה לא יכל להיות גיבור אם אתה פגוע באנשים אחרים!" טודורקי-קון אמר תוך כדי שהוא מרביץ לרגל של קצ'הן
"אני אהיה ועוד איך ממזר חצי!" קצ'הן אמר ובתמתי לטודורקי-קון את האזנים שלא ישמע.
אני לא צריך שהוא ילמד עוד קללות.
"קצ'הן!" צעקתי עליו שיבין שזה לא מתאים.
"מה אתה רוצה חנון" קצ'הן שאל בעצבים.
מישהו נשך לי את היד.
"את תיגע בי משוגע!" טודורקי-קון אמר ברצינות ורץ לקצ'הן.
"הוא גם לא אהב אתך" קצ'הן אמר לי בהתגרות.
"מה אתה רוצה תינוק?! אתה מעניון בסיביב שני?!" קצ'הן שאל ויצר פיציצים בידו.
"מה זה ממזר?! וחנון?!" טודורקי-קון שאל בציפיה.
הוא לא רצני איתי נכון?!
"קללות" קצ'הן ענה וחייך על טודורקי-קון.
"ממזר! אני רעב תכין לי אכול!" טודורקי-קון אמר לי ברצניות.
"אני אהב אותו ככה" קצ'הן אמר
"קצ'הן!" צעקתי עליו שוב.
באמת הוא מלמד את טודורקי-קון שלי קללות..
רגע.. שלי?! לא, לא שלי.. התבלבלתי.
הרגנתי לטודורקי-קון אכול ושבאתי להביא לו הוא כבר נרגם על השלחון.
הוא כל כך חמוד ככה.
הרמתי אותו והשכבתי אותו על המיטה שלי..
אכלתי את חביטה שהכנית כי זה בכל זאת ביזבז ושמתי לטודורקי-קון מיטלית רטבה על המצח בשביל שהחום שלו ירד.
הוא יותר מדי חמוד!
..
טודורקי-קון ישן כמו תינוק.. או הוא באמת סוג של תינוק..
לא יותר ילד קטן..
זה מפתיע שיש לו כל כך הרבה חצפה..
ומעניון למה הוא כל כך שנוא אותי..
לא עשתי לו כלום..
"אמא.. איפה את? למה נטשת אותי?" שמעתי מישהו מלמל..
טודורקי-קון הוא זה שמלמל ופניו היו כל כך עצבות שזה כאב לי.
"ואפיה אתה טיוה? לאן כולם הלכו?" שמעתי אותו שוב מלמל..
"למה כולם הלכו?!" שמעתי אותו מלמל בכאב.
לטיפתי את ראשו..
"למה כולם הלכו?!" הוא שאל שוב רק בקול חזק יותר וביותר כאב.
ראתי דמעות ירדות מעניו.
לא יכלתי לראות אותו ככה יותר אז הרמתי אותו ותפסתי אותו חזק.
הוא רעד לחיבוק שלי ועידן היה לו חם גבוה..
"ששש.. אני כאן.. אני לא הלך לשם מקום" לחשתי לו.
הוא התחיל לזז בתוך החיבוק שלי.
"זה הילד המוזר מדבר?" שמעתי אותו מלמל מתוך החלום.
"כן זה הילד המוזר, המשגע, והפדיפל" ענתי לו בלחישה.
"תודה" הוא מלמל ונראה שהוא חזר לשון כמו שצריך.
השכבתי אותו בחזרה על המזרון.
...
"היי תתעורר.. כבר בוקר!" שמעתי מישהו צעק לי לאזון ומזיז אותי.
"כבר בוקר פריק!" הקול המשיך אבל המשכתי לעצום את עני.
"אם אתה לא מתערר עכשיו אני.. אה.. אני אזרק את כל הבבובות של אול-מייט שיש לך!" הקול המשיך ופתחתי את עני במיהירות, אף אחד לא יגע בבובות של אול-מייט שלי
טודורקי-קון ישב עלי.
"כבר בוקר!" הוא אמר ברצינות אבל הוא כל כך חמוד שהוא רצני אז לא הצלחתי להתרכז ורק לחשב על החמידות שלו!
"מה השעה?" שאלתי אותו.. לא נראלי בכלל שהוא ידע לקרא שעון.
"אה.. תשע ועשרה.." הוא ענה.
"הדבר הזה כבר מצלצל שעה!" הוא אמר והצביע על השעון המערר שלי.
רגע.. תשעה ועשרה?! אני מאחר ללמידים.
קמתי מיד מהמיטה בכלל לא שם לב שאני מפיל את טודורקי-קון על הריצפה וששעון עדין מצלצל.
הצאתי את הבגדים שלי מארון ובואתי להתרגאן עד שסמתי לב שטודורקי-קון מסתכל עלי.
היתי כבר בלי חלצה וזה רק גרם לי להפך לאדום.
הוא עדין ילד קטן אבל הוא עדין מישהו שמסתכל עלי וזה לא נעים להתלבש שיש מישהו שמסתכל עליך..
"אה.. טודורקי-קון.. אתה יכל להסתבב שניה?" שאלתי אותו במקום להסתבב הוא בא ושם את ראשו בבטן שלי.
"אה.. טודורקי-קון?!" שאלתי אותו בלחץ.
"שוטו" שמעתי אותו מילמל.
"מה?" שאלתי מבלבל.
"השם שלי הוא שוטו.. לא טודורקי-קון" הוא ענה.
יאו! לגמרי שחכתי שהוא לא זוכר אותי והוא לא רגיל שקראים לו טודורקי..
"סליחה.. שוטו.. טוב אתה יכל להסתבב?" שאלתי אותו.
"לא!" הוא ענה ברצינות.
"למה לא?!" שאלתי אותו.
"כי לא אמרת לי את השם שלך! או שתמשיך לקרא פידופיל?!" הוא אמר ברצינות.
"א' אני לא פידופיל ב' איזקו מידוריה" ענתי.
"בסדר אוני-סאן איזקו.. מה רצית שאעשה?" הוא שאל ברצינות.
רגע?! הוא קרא לי הרגע 'אח הגדל שלו'?!
כולי הפכתי לאדום.
"שתסתבב" ענתי.
הוא עשה סיבוב במקום וחזר להסתכל עלי.
"התקיונתי שתישאר בסיבוב.. פשוט תסתכל לקיר" ענתי לו.
"לא רוצה!" הוא ענה.
"למה לא עכשיו?!" שאלתי אותו ביאש.
הוא נגע לי בבטן.
הוא הרים את החלצה שלו והסתכל על הבטן שלו ואז על שלי ובחזרה לבטנו.
"יש לך משהוים.. דברים מוזרים על הבטן" הוא מילמל.
"אתה צריך לבדק את זה!" הוא אמר ברצניות.
התפצצתי מצחק והוא הסתכל עלי במבט מבלבל.
"זה ריבעים.. שמתאמנים קשה מקבלים את זה.. זה מסמון שאני בכושר טוב" ענתי לו.
"למה לי אין?! גם אני מתאמן!" הוא אמר.
"אתה צריך להית יותר גדול בשביל זה" ענתי לו.
"כמה אני צריך להיות?" הוא שאל ברצניות.
"13 או 14 לא ממש בטח.." ענתי.
"רגע! בן כמה אתה?" הוא שאל ברצניות.
"15, למה?!" שאלתי בילבל.
"כי אתה נראה כמו מישהו בן 10" הוא ענה.
ושוב מיליון חצים פגעו בי.
התחלתי לשמע רעש מוזר והסתכלתי נזכרתי בשעון.
החלפתי בגדים מהר וכבר לא היה לי אכפת אם טודורקי-קון ראה או לא.
תפסתי אותו וירדתי מהר במעלית.
עצרתי בשרתים בשביל לשחשח שנים לי ולטודורקי-קון ורצתי לכיתה.
"איפה היתים?!" איזה-סנאסי שאל ברצניות ובעצבים שנכנסתי לכיתה בסערה.
"סליחה לא התעררתי!" התנצלתי.
"אם אתה מאחר אל תיכס לכיתה! תצתרף בשיעור הבא! כרגע תעשה את העבדה שלך לשמר על טודורקי" איזה-סנאסי אמר בעצבים ובעט אותי מכיתה.
שפשפתי את ישבני מכאב.
טודורקי-קון הסתכל עלי ואז על איזה-סנאסי ובחזרה אלי.
הוא רץ לאיזה-סאנסי והרביץ לו ברגל.
ממה הוא התעצבון כל כך?!
זה מזיכר לי את השיחה עם קצ'הן אתמול.
"אל תיכעס על איזקו! הוא ממש מיהר להספיק לשיעור! הוא לא הצליח לשון כל הלילה כי הפרעתי לו! אל תאשים אותו!" טודורקי-קון אמר ברצניות לאיזה-סנאסי.
................................._♡_...................................
957 מילים..
שעה אני עבודות על הפרק אז קצת פירגן לא יהרג אתכם/ן
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡
YOU ARE READING
טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם
Non-Fictionהיי אני לי♡... אני כבר אמרת הספר הוא ל13+ אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם. למי שלא ידע/ת.... הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי. הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי. טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני. כל סיפור היה כנרא...
