נ.מ- דקו
רקע כלילי- דקו מלאך ושהסיפור שלו די דומה לסיפור שלו לפני שהוא פגש את אל-מייט בקיצר תסיפו לסצנה כנפים ואת העיגל המרף הזה בראש ונוכל להתחיל.
(אה.. ואני חיובת קרדיט למשהי שנתנה לי את הרעיון אבל אני לא בטחה למי אז בפרק הבא אני אשים.)
_________________________________________
ישבתי בגבל בין הגן עדן והגהנים..
מסתבר שיש שם קיר בלתי נראה.. כנראה שרק אני היתי מספיק משעמם כדי למצא אותו..
אני שנוא את קצ'הן! הוא אף פעם לא נחמד אלי.. ולא עשתי לו כולם.. הוא פשוט החליט להציק לי.. העיקר חשבתי שהוא חבר שלי..
הלוואי.. הלוואי היה מישהו שירצה להיות איתי ולא יעף אותי ישר איך שאני מתקרב..
"למה כולם כל כך מגעלים?!" שאלתי בעצב.
למה אין אף אחד שנחמד בעולם הזה?!
"אנחנו מלאכים לא?! אז למה לפגע אחד בשני?! אנחנו לא אמרים להיות מושלים?!" המשכתי לשאל בכאב.
התכסתי בכנפים שלי בעצב.
הרגשתי רטט בקיר ונשמע בום חוזק.
הסתכלתי על הקיר ולא רחק מימני היה מישהו.. בצד השני.. של הגהינום!
תמיד לימדו אותנו להתרחק מהם אז קמתי מהר ובאתי ללכת אבל השד הזה ענין אותי.
אחרי שהוא התעשש מהמכה שקיבל הוא דפק על הקיר.. כנראה מנסה לשבר אותו..
הוא שם לב עלי והסתכל עלי מפתע.
סוף כל סוף ראתי את פניו והן היו חציות בהכל!
השיער שלו היה חצי הצבע בענים, צד אחד עם צלקנות ענקית ואחד בלי..
הוא היה מכסה בדם.
"אתה חיוב לעזר לי לצאת מכאן!" הוא אמר ונראה שהוא קצת מפחד.
"אני לא יכל שהם יתפסו אותי! לא שוב!" הוא המשיך.
"בדק..קק..ת..תיי כבר ב..כו..לל מ..קוום... איי...ןןןן יצי..א..ה"(בדקתי כבר בכול מקום, אין יציאה) גימגמתי בלחץ.
הוא התחיל להריבץ למקמות בעצבים.
התחלתי לעזר לו לחפש יציאה.. למראות זאת שזה אסור ששד יכנס לגן עדן.. הוא באמת נראלי צריך עזרה.
הוא התישב על הריצפה ביאש.
"אני.. אני אחפש בצד שמאל ואתה בימין.. ככה נמצא פתח מהר יותר" אמרתי לו בקצת חשש.
הוא הסתכל עלי כמה שניות והלך לצד הימני מהר ולרגע לחשבתי שראתי עליו חייך קטן.
חפשנו במשוך בערך חצי שעה ונשמע צעקה מצד שלו.
עפתי לשם הכי מהר שיכלתי והיו שני אנשים שנראו כמו עצמות שחרות שתפסו אותו.
הם התחילו לגרר אותו לכיון חזרה לגהינם שהוא מנסה להלחים נגדם בלי הצלחה
רצתי לעזר לו, אבל לא ידעתי איך!
הוא באמת נראה לי שד טוב..
בכל זאת.. אם יש מלאכים מגעלים.. אז זה אפשרי שהיה שד טוב.. נכון?!
"אני.. אני אמצא פתח ואעזור לך! אני מבטיח! אני לא אלך עד שאמצא פתח!" צעקתי עליו.
לא ידעתי אם הוא שמע אותי או לא אבל אני אמצא פתח! אני אעזור לו!
...
שמעתי רעש לידי שהיתי חצי ישן.
"באמת נשארת?!" שמעתי קול חצי בטח מעלי.
פתחתי את עני בעיפות והשד מלפני ימים עמד לפני.
"כן?" ענתי לא בטח למה שלא אשאר.. הבטחתי לו.
"למה?" הוא שאל בילבל.
"למה מה?" שאלתי בילבל.
"למה נשארת?" הוא חידד את שאלתו.
"כי הבטחתי למצא פתח בשביל לעזר לך" ענתי לו.
"למה לך לעזר לי? אתה לא אמר להיות מלאך צין ששמור חוק?!" הוא שאל בהפתעה.
"תמיד היתי חריג.. אבל כולם מאוד.. מאוד.. הם פחות בקטע של להיות נחמדים או שמרי חוק" ענתי לו בקצת כאב.
"תודה.." הוא מילמל בשקט.
"בבקשה" ענתי נבוך אף אחד לא אמר לי תודה.. רק באו עלי בטענות.. התודה הזאת היתה נחמדה.
"העצה לעזר לי למצא דרך לצאת מגהנים הזה עדין קימות? כי כבר מזמן נמאס לי מזבל של מקום הזה" הוא שאל וקצת חיובות היתה בקולו האדיש.
"ברור!" ענתי והמשכנו לחפש.
...
"טוב.. בדקתי בחמשים הקלמטרים של הצד שלי.. ולא מצאתי כולם.. ואתה?!" שאלתי אותו.
"אני נראלי בשישים האחרנים.. וגם עצלי אין כולם.. אני מתחיל לחשב שבאמת אין דרך לצאת מפה" הור ענה מיאש.
"טוב.. נשארו לנו עד אלפי קלמטרים לפנינו.. בסוף נמצא" אמרתי מנסה לעדד אותו.
"אני מניח.." הוא ענה ונשכב על הריצפה.
התישבתי מולו.
"מה הם עשו לך בכלל?" שאלתי אחרי כמה דקות של שקט מביך.
"מי?" הוא שאל וסבב את ראשו לכיני.
"השלדים האלו.. או מה שהם לא אמרים להיות.. האלו שלקחו אתך" הסברתי.
"הם לא עשה לי הרבה.. הם היו רק השלחים של הזקן.. השטן.. הוא זה שהחליט לצעק עלי" הוא ענה.
"ממתי לשטן אכפת משדים שחיים אצלכם?" שאלתי מבלבל.
"לא אכפת לו.. אנחנו יכלים לרצח אחד את השני והוא רק יעדד אותו לעשות את זה.. ממני כבר יותר אכפת לו.. אני ה'ירש שלו' תעשה לי טובה" הוא ענה באדישות ובקצת כעס.
"איך אתה יכל להיות הירש שלו?" שאלתי מבלבל.
"טוב.. נראלי שאתה קטן מדי למידע הזה" הוא ענה בלעג.
"אני בן 800 נראלי שאני לא כל כך קטן!" ענתי עצבני.
"היתי צני" הוא ענה.
"אה.. אפוס.. אבל זאת לא אשמתי! אתה צריך להיות ברור יותר!" אמרתי עצבני/נבוך.
כולי היות אדום והסתכלתי לצד השני במבכה.. אני בטח נראה לו עכשיו ממש מטמטם.
"טוב.. יש את אמא שלי.. ויש אותו.. והוא החליט להביא בן חזק כי הוא לא מספיק חזק בשביל להתמדד מול הבוס שלכם אז הוא החליט שלהביא עם אמא שלי, שהיא ממש חזקה ולהביא איתה ילדים ואחרי כמה פעמים הוא קיבל מה שהוא רוצה" הוא ענה.
לקח לי שניה להבין והא! שלי היה יותר מדי מביך.
הוא צחק מימנו.
כולי היתי אדום בצורה מטרפת.
"זה לא מצחיק!" צעקתי עליו נבוך.
"זה כן! אתה כל כך מצחיק" הוא ענה שהוא תוך כדי צחק ודמעות צחק ירדו מעניו.
למראות שלא אהבתי שהוא צחק עלי הצחק שלו היה כל כך יפה שרק רצתי לשמע אותו עד.
אחרי כמה דקות הוא נרגע מהתקף הצחק שלו והתבאסתי כי רצתי לשמע אותו יותר.
"אני לא מצחיק" מילמלתי אחרי שהוא גמר.
"אתה כן.. אתה כל כך חמוד ותמים שזה מדהים" הוא ענה.
"אני לא חמוד!" צעקתי עליו.
"אתה מודע לזה שאתה רק מחמיר את המצב שלך, נכון?!" הוא שאל וחייך קטן היה עליו.
"תהיה בשקט שטן קטן" נסתי לקטל אותו ללא הצלחה.
הוא שם את ידו על הקיר השקוף..
"תודה על היום.. אף פעם לא צחקתי ככה או היתי שמח ככה כמו היום.. אתה מלאך אמתי" הוא אמר וחייכו היה כל כך יפה שהרגשתי שאני הלך למאס.
המהמתי לו.
"טוב כדי שנחזר לפני שישלחו עד פעם אנשים לחטף אותי.. ונראלי שגם לך דאגים" הוא ענה וקם מהריצפה.
הנהנתי בשקט.
הוא התחיל ללכת.
"..." רגע! אין לי משוג מה השם שלו!
"היי מה השם שלך?!" שאלתי את השטן החצי.
"טודורקי-שוטו, ואתה?!" הוא שאל בזמן שהסתבב לכיווני.
"מידוריה-איזקו! טוב נתראה מחר טודורקי-קון" ענתי לו.
"נתראה מחר?!" הוא שאל בילבל.. העיקר הוא אמר שאני חמוד.. הוא היה כל כך חמוד ככה.
"עדין לא מצאנו פתח!" ענתי לו.
"אה נכון! טוב ביי מידוריה! ניתראה מחר!" הוא צעק ועף משם.
חיכתי כמה דקות ואז התחלתי לעף בחזרה לביתי.
צדקתי, הוא באמת שד טוב
................................._♡_...................................
1066 מילים!
תגידו רגע.. רק אותי גררים להתרים היום או שזה ארצי?!
למי בכלל יש כוח?!
טוב ו.. עלתי פרק ימים אחרי שגמרתי סיגה ושתידעו שזה ממש קשה לכותב פרק מכולם.. וגם שיש לי את הרעיון לממש אותו זה ממש קשה!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡
YOU ARE READING
טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם
Non-Fictionהיי אני לי♡... אני כבר אמרת הספר הוא ל13+ אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם. למי שלא ידע/ת.... הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי. הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי. טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני. כל סיפור היה כנרא...
