טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הנסיך והבן של האופה 3

הפרק הקודם:
"ואתה ידע שמה שלא תעשה.. יכל לסכן אתך ממש!" המשכתי.
"כן!" אידה אמר וכבר יכלתי לראות אש בעניו.
"אם ככה אז גם אני בא! אני רוצה לעזור לנסיך! הוא היה ממש נחמד אלי!" ענתי.
"אם ככה הגיע הזמן לחשב על תכנית!" אידה אמר ואני הסכמתי איתו!
________________________________________.
הפרק הזה:
נ.מ- דקו
זמן: שבוע אחרי.
________________________________________.
אני ואידה נסינו במשך השבוע הזה לחשב על משהו בשביל לעזור לנסיך..
אבל לא היתה לאף אחד מאיתנו תחנית טובה..
אני כבר חשב שפשוט להסתער לארמון היה הדרך היחדה האפשרית שחשבנו עליה..
אח...!
למה אני כל כך אבוסטי עליו?
"מידורה-קון בואו!" אידה פשוט התפרץ למאפיה ומשך אותי החוצה.
"הכל בסדר אידה?" שאלתי אחרי שהוא גרר אותי קצת ברחבות העיר..
"לא צריך להתפרץ לארמן! רק צריך לחטוף את הנסיך!" אידה אמר.
"אבל לא צריך להתפרץ לארמן בשביל לחטוף את הנסיך..?" שאלתי בחוסר הבנה..
"לא! כי הוא כאן!" אידה אמר והצביע על במה גדלה.
שם היה הנסיך ועוד הרבה שמרים.
הנסיך היה כל כך חיור..
הוא לא הסתכל לשם מקום..
הוא ניראה כמו גופה!
אני ממש דואג לו!
מה הוא עבר במהלך השבוע הזה שהוא הגיע למצב הזה?!
אני ואידה התקרבנו לשמע על מה הם מדברים...
"הנסיך החליט מרוב טובו, לפתוח פה מקום לכל היתמים שמצאים בשכונה הקטנה הזאת!" האיש שעמוד הכי קרוב לנסיך החריז.
הסתכלתי על אידה.
ואידה הנהן ואמר "כן.. זה הוא!" כיאלו קרוא את מחשבתי.
אידה ניראה כיאלו נכשל במשימה שלו..
וזה די נכון.. אידה צריך לדאוג לנסיך..
וכרגע הנסיך ניראה כמו גופה!
אף פעם לא ראיתי את אידה כל כך מאכזב..
שמתי את ידי על כתפו.. בנסיון לנחם אותו.
אידה הנהן לי והתקרבנו עוד קצת לבמה.
"טוב! כל החרזות ניגמרו להיום! בבקשה שתלכו בחזרה לביתכם!" האיש החריז.
כולם התחילו לחזר.. ורק אני ואידה נישארנו שם.
"סלח לי ילד.. אם לא שמעת אותי אז אני אגיד זאת שוב! כל החרזות נגמרו! תחזרו לביתכם!" האיש אמר בקול רצני.
"אמ.. כן.. שמעתי.. פשוט לא ממש שמעתי את החרזות.. תכול לגיד לי מהן בקצרה?" שאלתי בנימס.. בשביל לחסוך זמן.
"תישאל את אחד מאנשים שהיו פה! הנסיך צריך לחזר לארמן!" הוא אמר והסתובב.
"אמ..! רגע..! אולי תרצו לחם? לאמא שלי יש מאפיה.. והיא תמיד רצתה לתת לבן אצלה לטעם את המאפים שלה.." אמרתי מהר.
"מצתער.. אבל לטובות הנסיך.. אסור לו לאכול אכול מבחוץ!" הוא ענה.
נו.. אידה! איפה אתה?!
הם התכילו להתקדם לעבר הכרכרה המלכותית.
מה לעשות?!
"שלום נסיכי!" אידה הפיע לידו.
הנסיך פשוט הנהנן לו.
"מה שלמך?" אידה שאל את הנסיך.
הנסיך פשוט הנהן לו שוב.
כאילו שהוא מפחד לדבר.
היה פתאום בום גדול!
עגלה שהבילה אבנים גדלות פשוט התפרקה וכל האבנים נפלו לכיוננו!
הנסיך הסתכל על האבנים.. ולא זז בכלל.
השמרים מהירו לחסום את האבנים
ואני הבנתי שזה הזמן לחטף את הנסיך ומשכתי אותו איתי לצד.
רצנו אני והנסיך כמה רחבות..
היתי בטח שהוא יתנגד אבל הוא רץ איתי.
כיאלו הוא הבין את התכנית...
ואולי לא כיאלו!
אחרי שהגענו למאיפה עצרנו התחלנו להתנשם..
אידה הגיעה שתי דקות אחרנו.
"נסיכי.. אתה בסדר?!" אידה שאל את הנסיך.
הנסיך הנהן ואז פשוט התמוטת!
אני ואידה רצנו לבדק מה קרה!
היה לנסיך חם גובה והוא התנשם בכבדות כאשר הוא עדין מחסר הכרה..
הוא כל כך רזה..
מה לאוזזל עשו לו שם בשביל שהוא יגע למצב הזה?!
________________________________________.
נ.מ- שוטו.
הפרק הקדום!
________________________________________.
אחרי חצי שעה של עינים בלתי פסקים וצעקות כאב אבדתי הכרה!
הוא הלך להרג אותי בסוף!
________________________________________.
הפרק הזה-
נ.מ- שוטו.
זמן- יום אחרי הענים! (שישה ימים לפני החטיפה שלו).
________________________________________.
התעררתי על המיטה שלי.
מכסה בתחבשות..
כאב לי לזז! אח!
אני כל כך שונא אותו!
הסתכלתי סבבי.. הוא לא כאן!
אני אנסה לברח!
אני לא מכון להיות עוד שניה עם המפלצות הזאת!
לבשתי חולצה והתחלתי לנסות להתקדום לעבר הדלת..
אני ידע שעדיף שאני לא אצוא דרך הדלת.. בשביל לא להפגש איתו!
אבל שאני סובל מכאבים.. אני לא יכל לעשות הרבה!
אפילו לעמוד ישר לא אפשרי לי!
כניראה שאני אתלף לפני שאצוא החוצה..
אבל זה לא התכנון!
כל מה שאני צריך לעשות זה מקום להתחבא בו בארמון! ושהיה לי מספיק כחות אני אברח משם!
חשבתי על להתחבא במטבח או בחדר הכבסיה.. אבל הוא יחפס אותי שם בהזמונות הראשנה!
זה מרוץ לבדוק מי חוזה את הצעדים של השני קודם!
והוא תמיד היה הרבה יותר טוב מימני בזה!
אמרתי כבר שאני הלך למות?!
אולי אני נלך לאחת המשרתות.. זה יפגע באגו שלי.. אבל אני מעדיף לרדות לרמה הזאת בשביל להשיאר בחיים!
פגשתי את אחת המשרתת שניקתה את אחד מחדרי הארחים הרבים שיש בארמון..
היא הסכימה לעזר לי..
אי! תודה לאל!
היא לוות אותי לאחד מהחדרים בהם שהות המשרתות.
אני זכור שנרדמתי כמה שנית אחרי שנכנסנו לחדר.. אני מניח שהמצתי את הגוף שלי יותר מידי בזמן שנסתי למצא מקום להתחבא בו..
________________________________________.
התעררתי על המיטה שלי! הידים והרגלים שלי היו קשרות בשלשלות!
מה לאוזזל אני עשה כאן?!
אני פ***ג ברחתי!
שיט! היא הלשינה אלי!
איך היא העיזה?!
נסתי למשוך את השלשלות.. אבל זה לא עזר היתי קשר חזק מדי.
האיש שאני כל כך שונא נכנס לחדר!
"מה שוטו? זה רופף מידי? אתה רוצה שאני החזק את זה?!" הוא שאל בלעג והתחיל לצחק את הצחק המטרף שלו.
אני מתחיל לחשב שהוא עמד לקחות את המקום הראשון באנשים שאני הכי שונא! הוא כבר יותר גרוע מהזקן המח***ן הזה!
"שחרר אותי!" צעקתי עליו.
"אני לא זכר נתתי לך רשאות דיבר!" הוא הפסיק לצחק ואמר בקול מפחיד.
אני פשוט קפאתי מפחד..
בפעם הקדומת אבדתי את הכרה!
הוא תפס את הצוואר שלי התחיל לחנק אותי.
נסתי להתגד לו.. אבל לא יכלתי להזז את הידים והרגלים הקשרות שלי..
אחרי כמה דקות של חנק.. בהן כמעט אבדתי הכרה.. הוא שחרר את ידו ואני השתעלתי כמו מטרף!
הוא תפס את ידי השמלאית והתחיל למחץ אותה.
אני צעקתי מכאבים והוא רק צחק הטריף!
שמעתי קליק! והרגשתי שדם פשוט נישפך ממני.
והרגשה הזאת היתה נכנה! יצא לי דם מהיד מרוב שהשבר כל כך רצני.
לא יכלתי להגיב יותר.
פשוט עצמתי את עני ונשכתי את שפתי.. בזמן שהוא המשך לענות אותי..
בסוף אבדתי הכרה שוב!
הוא כל כך הלך להרוג אותי!
________________________________________.
פרק 3!
ואני אפילו לא בחצי של מה שאני יכלה למשוך את הסיפור הזה! ואוו!
לפני שאני גמרות יש לי 3 דברים להגיד לכם/ן

1. אתם/ן אהבים/ות את הפרקים האלו עוד עכשיו?
אשמח לישמע את דעכם/ן בתגבות.

2. בבקשה תיכתבו בתגבות רעינות שיש לכם/ן שתירצו שאני אסיף לפרקים!
אני מודה לmamy31000 שנתנה לי רעין ואני אסיף אותו בסוף.
תיזרקו כל רעין רנדמלי שעלה לכם/ן בראש.
לא משנה כמה הוא משוגע אני אכניס אותו לסיפור!

3. אני החלטתי שבא לי לעשות סוקר על למה א/נשים אהבים/ות את השיפ הזה.. בבקשה תכתבו בתגבות למה אתם/ן!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡