טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הנסיך והבן של האופה 4

ואוו כבר פרק רביעי!
יש לי הרגשה שאולי אני אעבור את הגבלה שעשתי לעצמי של החמישה פרקים.
טוב לא נורא.. אתם/ן אהובים/ות את הסיפור.. נכון?🤔

_______________________________________.
הפרק הקודם-

ואני הבנתי שזה הזמן לחטף את הנסיך ומשכתי אותו איתי לצד.
רצנו אני והנסיך כמה רחבות..
היתי בטח שהוא יתנגד אבל הוא רץ איתי.
כיאלו הוא הבין את התכנית...
ואולי לא כיאלו!
אחרי שהגענו למאיפה עצרנו התחלנו להתנשם..
אידה הגיעה שתי דקות אחרנו.
"נסיכי.. אתה בסדר?!" אידה שאל את הנסיך.
הנסיך הנהן ואז פשוט התמוטת!
אני ואידה רצנו לבדק מה קרה!
היה לנסיך חם גובה והוא התנשם בכבדות כאשר הוא עדין מחסר הכרה..
הוא כל כך רזה..
מה לאוזזל עשו לו שם בשביל שהוא יגע למצב הזה?!
________________________________________.
הפרק הזה-
נ.מ- שוטו.
________________________________________.
התעררתי במקום לא מוכר לי.
וכל.. כאב.. אבל אני מניח שזה כרגיל לשבוע הגהנום שעברתי...
היתי בלי חולצה והיה עלי הרבה תחבשות..
וחלק מהן לא היו עלי קודם..
כניראה שמישהו שם אתן עלי..
נסתי לקום מהמיטה..
אבל היתי חלש מדי ופשוט נפלתי על הריצפה.
נסתי להתרומם ללא הצלחה.
הדלת נפתחה וילד עם שיער ירק נכנס דרכה.
הוא מכור לי.. אבל מאיפה?
"אי.. הנסיך אתה בסדר?" הוא שאל אותי וסידר אותי לתנחות ישיבה..
"אני לא זכור מה קרה.. מי אתה?" שאלתי..
עדין לא התעררתי לגמרי.
"אמ.. טני מידוריה אוזקו.. ואמ.. אני חבר של אידה.. יצא לנו להפגש לפני שבוע שברחת מהטירה.. ואמ.. אני נתתי לך לחם ודברנו קצת.. ואמ.. טוב אתמול אני ואידה הבינו אתך לפה.. ואמ.. לא התנגדת.. אז.. טוב.. אידה ממש דאוג לך בשבוע הזה" הילד שאני מניח שמידוריה ענה.
"טוב" אמרתי והחזקתי את ראשי בכאבים.
"מישהו מלבדך ומלבד אידה ידע שאני כאן?" שאלתי
"לא שידע לי" מידוריה ענה.
"אני אלך להביא לך מים.. שניה חוזר" מידוריה אמר בחביבות.
"תודה" אמרתי. ועברתי לתישב על המיטה.
הוא היבא לי תה חם..
אידה נכנס קצת זמן אחרי.
והם סיפורו לי על התכנית שלהם לעזר לי.
והדהתי להם על העזרה ועל החשיבה עלי.
זה היה נחמד בלי כל הרשמית הזאת..
בלי כול... טוב בלי כל הבלגן שסובב סביבי 24/7.
הלכתי שוב לישון.
בגלל שיש לי חם גובה הם הציאו שאני אנוח עוד קצת.
שהתעררתי אידה כבר הלך לביתו.
ומידוריה נשאר איתי..
טוב בכל זאת זה הבית שלו.
"הנסיך איך אתה מרגיש?" הוא שאל בנחמדות ושיחק בשערתי..
אף פעם לא חשבתי שאתן למישהו לגעות בי ככה.
אבל זה היה כל כך נעים..
"בסדר.. ותפסיק עם הנסיך.. נמאס לי להיות הוא" ענתי.
"אוקי.. אז איך לקרוא לך?" מידוריה שאל.
"בשמי?" ענתי את המובן מאליו בשבלי.
"טוב אמ.. טודורקי-קון זה בסדר?" הוא שאל והנהנתי לו.
יש לו חייך יפה.
"תגיד מידוריה.. כמה זמן אחל שהות פה?" שאלתי.
"אני לא ממש ידע.. אבל מצדי תשה.. כמה שרק תירצה.." הוא ענה.
"תגיד.. יש לך עדיון את המסכה שנתתי לך?" שאלתי.
"כן, אתה רוצה אותה" הוא שאל.
"לא סתם טעתי.. למה שמרת אותה?" המשכתי.
"אמ.. טוב היא יפה.. ואמ.. שהנסיך או כל אדם אחר מביא לך מתנה.. אתה צריך לשמור עליה תמיד. שאין לך הרבה כסף.. אתה גם מבין שהמתנה הזאת היא משהו יחד במנו.. ושאתה צריך לעריך כל מתנה שתקבל.. לא משנה עד כמה היא מוזרה או לא שמושית" הוא ענה.
"אני מבין" ענתי.
"יש לך חייך יפה" הוא אמר לפתע.
"אני חיכתי..?" שאלתי.
"כן..למה אתה מפתע" הוא ענה.
"אני כמעט ולא מחייך.. זה מחזה די נדיר אצלי" הסברתי.
"או.. אז אתה צריך לחייך יותר" הוא ענה.
"הליואי שהיתה לי סיבה" ענתי.
הענים שלו היו קצת עצבות.
"אני בטח שתמצא.. ואם אין לך סיבה.. אז למה אתה מחייך עכשיו?" הוא שאל.
"אמ.. טוב לא ידע.. אני מניח שעכשיו אני מרגיש בנוח.." ענתי.
________________________________________.
בלאתי עם מידוריה ואידה את שאר השבוע..
לרוב עם מידוריה כי ישנתי עצלו!
ואני חיוב להדות שמידוריה ממש מושלם.
אני עזרתי לו במאפיה בכך שהכנתי לחמים שהוא למיד אותי. וכל היום צחקנו.
במהלך השבוע היו הרבה שמעות על כך שהנסיך נעלם! וכל מי שראה אותו שיקרא מיד לשמרים..
אז ככה שלראות מישהו אחר מלבד מידוריה ואידה לא ממש היתה אפשרות.
אכשיו במהלך הימים ספרתי למידוריה את כל מה שעבר עלי.. לאחרנה ובחיים בכללי.
הוא פשוט ישב שם ושתק ושהתי צריך נחמה הוא היה מנחם אותי..
הוא סיפור לי גם על עצמו ועל הכפר..
ואני הבטחתי לו שכאני אחזר לטירה אני אדעג לטפל בכל הבעית שנוצרו.
אני כבר ממש התאבתי בו..
אבל.. אבל אני ידע שאני צריך לחזר כבר לטירה..
הוא משום מה ניסה לגרם לי להשאר..
אז החלטתי לעזב בלילה.
אני אמצא דרך לדבר איתו שוב!.
________________________________________.
עכשיו אמצע הלילה..
מדיוריה ישן כמו תינוק..
ואני מודה שהוא חמוד ככה.
יצאתי מהמאפיה..
לקחתי את הבגדים שהיו לי שהגעתי לכאן.
ואמרתי לעצמי 'שזהו! אני לא מפחד יותר מימנו! אני אעמד על שלי! הוא יקבל את מה שמגיע לו!'
המשכתי לחזר על המלים האלו שוב ושוב בראשי.
...
סוף כל סוף בגעתי לטירה.
והוא כיאלו קורא את העתיד חיכה לי שם.
הסתכלי עליו במבט רצחני.
ואז...
________________________________________.
היי מה קרה כולם/ן.
אני בסדר, תודה ששאלתם/ן.
טוב עוד פרק.. קצר אבל.. טוב נחמד..
בכל זאת הוא 800 מלים..
טוב.. אני מקווה שעוד מישהו עוד קורא את החלק הזה ושלא משכתי יותר מדי..
והפרק הבא הוא האחרון.. אז תירגעו.

טוב, נתיראה בפרק הבא!
אהבות לי♡