עכשיו אמצע הלילה..
מדיוריה ישן כמו תינוק..
ואני מודה שהוא חמוד ככה.
יצאתי מהמאפיה..
לקחתי את הבגדים שהיו לי שהגעתי לכאן.
ואמרתי לעצמי 'שזהו! אני לא מפחד יותר מימנו! אני אעמד על שלי! הוא יקבל את מה שמגיע לו!'
המשכתי לחזר על המלים האלו שוב ושוב בראשי.
...
סוף כל סוף בגעתי לטירה.
והוא כיאלו קורא את העתיד חיכה לי שם.
הסתכלי עליו במבט רצחני.
ואז...
התחלתי להקפיא את כל המקום..
אולי הוא חזק ממני.. וחכם ממני.
אבל תכנית מדיקות מה שאני מתכנון לעשות שאפגש אותו אין לו!
אחרי מלחמה די חד צדדית שלי מנסה לפגע בו..
שלפתי את הקלף המנצח שלי..
בואו נומאר את זה ככה!
שלחתי לעברו אש.. וגרמתי לפוצוץ ענקי.
הוא ידע שאני לא משתמש באש שלי..
אחרי כמה פעמים בהם שלחתי את האש שלי.
הוא בסוף התאלף..
לקחתי אותו לחדר הניקוי ונעלתי אותו שם.
הגעתי לחדר של הבן אדם שבכלל הביא אותו.
וסיפרתי לו על מעשיו של המפלצות הזאת.
אחרי שיחה ארכה.. ואכרזות מלחמה מצדי אם הוא לא יפתר מהמפלצות הזאת.. הוא הציא צו שהמפלצות הנוראית הזאת מגרשות מהממלכה..
ואני חיוב להדות שאני שמח מזה..
אחרי השיחה פשוט התמתתי מעיפות..
ואני זוכר שהתעררתי למחרות בצהרים במטתי שאידה העיר אותי..
הכל חזר להיות כמו פעם..
למראת זאת שלא ממש רצתי..
אני כן מקבל יותר חופש..
אבל עדין לא נתנים לי לצאת מהטירה מבלי שלפחות 5 שמרים מסתובבים איתי..
וזה די מעצבון..
..
היתי נוכך בכל ישבות המלכה
וסיפרתי קצת על המצב של כולם, העללתי רעיונת איך לעזר..
ואני מודה שרובם הצליחו..
ואני שמח על כך..
אבל היתי רוצה את מידוריה..
לא חשבתי שהיה לי כל כך חסר משהו..
________________________________________.
נ.מ-דקו
________________________________________.
היה צילצל של הפעומן הכניסה..
אני היתי עסק אז אמרתי לאיש שנכנס שאני שניה מתפנה עליו.
שגמרתי עם נלחם הסתובבתי לכיונו.
וקפאתי מיד..
"טודורקי-קוןןן..!" אמרתי בהפתעה.
"היי מידוריה" הנסיך אמר עם חייך קטן.
"אמ.. מה תירצה..?" שאלתי.
בכל זאת אולי הוא רוצה משהו לאכול.
"אמ.. אני אשמח לעוגה השקלד.." הנסיך ענה.
"אוקי, עוד משהו..?" שאלתי.
"אני אחשב על משהו.. היה לך אכפת אם אני אכול פה?" הנסיך שאל.
"לא.. תרגיש חופשי.." ענתי.
"איך העוגה..?" שאלתי אחרי כמה דקות של שקט מביך.. לפחות מהצד שלי..
"ממש טעימה.. חבל שלא למדת אותי להכין גם אותה.." הנסיך ענה.
"אמ.. אם תירצה אני אלמד אתך.." ענתי נבוך.
"היתי בטח שהשמרים יבוא אתך לפה.." אמרתי.
"כן.. די ברחתי מהם.. הם היו קלים! אידה פחות" הנסיך ענה.
אני פשוט התפצצתי מצחק.
וגם הוא התחיל לצחק איתי.
"מידוריה.. תודה על השבוע הזה שנתנת לי לשהוות פה" הנסיך אמר.
"אה.. תמיד! אני תמיד שמח לעזר!" ענתי נבוך.
"טוב. אני שמח לשמע.. אני רוצה להדות לך יותר אבל אני לא ממש ידע איך להדות לך.. אז הזמנה לנשף שהיה מחר זה היה טוב?" הנסיך שאל.
"אה.. לא צריך.. אתה לא צריך להודות שלי" ענתי נבוך.
"אז אתה מקריב אותי לשעמום מחר?" הנסיך אמר בטון של ילד קטן.
"איך אני אעזר אם השיעמם?" שאלתי.
"אידה לא ממש בקטע של שיחות חולין.. וגם ממש נהנתי איתך.. חשבתי שנכול להנות שוב" הנסיך ענה.
"אמ.. אז אתה רוצה שאני אבוא לנשף.. ושאנחנו נדבר ונצחק כמו שהינו ששהית פה?" שאלתי.
"כן.. אני נישמע מוזר?" הנסיך שאל.
"א.. לא.. פשוט לא חשבתי שאחרי חודשים בכלל תיזכר אותי" ענתי.
"למה שאני לא אזכר? השובע שהיתי איתך, זה היה השבוע הכי טוב בחיים שלי!" הנסיך ענה.
"אמ.. אוקי.. אני אשמח לבוא מחר לנשף!" ענתי.
"אני שמח.. יש סיוכי שאני יכל להשאר פה עוד קצת.. לא ממש מתחשק לי לחזר עכשיו לטירה" הנסיך שאל.
"ברור.. רוצה ללמד איך מכנים את עגות השקלד?" שאלתי.
"ברור" הנסיך ענה ונכנס איתי למטבח.
...
הכנו את העוגה ואני והנסיך סיפרנו חוית שעברנו בחודשים האלו..
כרגע אנחנו מחכים שהעוגה תהיה מוכנה.
והנסיך פשוט ישב על הרצפה ומסתכל על העוגה שהיא גדלה.. וזה כל כך חמוד!
אני התאהבתי בנסיך מהשניה הראשנה..
וזה מבאס אותי שאני לעולם לא אכול להיות איתו.. בכל זאת הוא נסיך ואני סתם בן של אופה..
אבל אני שמח שאנחנו מדברים..
והזמנה לנשף זה הדבר הכי טוב שקבלתי!
"רגע! טודורקי-קון! אין לי בגדים לנשף!" אמרתי שהבנתי את זה.
"אמ.. טוב זה לא בעיה.. תובא מחר בצהרים ואני אבקש שידעגו לך לבגדים.." הנסיך ענה.
"אמ.. אוקי!" ענתי.
"סוף כל סוף מצאתי אתך!" פתאם שמענו קול מעלנו..
"היי אידה" הנסיך ענה.
"נסיכי.. תפסיק לבורח! יש לך הרבה הכנות לעשות בשביל הנשף מחר!" אידה אמר ברצינות.
"אפשר לחכות שהעוגה תהיה מכנה?" הנסיך שאל בנסיון למשך זמן.
"מצתער אך אנחנו צרכים לחזר מידי!" אידה ענה. ומשך את הנסיך מהכתפים..
"ביי מידוריה! תספר לי מחר איך יצאה העוגה!" הנסיך אמר ונופף לי לשלום..
"ביי" ענתי ושניהם כבר נעלמו.
________________________________________.
הגעתי לטירה.. והנסיך חיכה לי בחוץ.
"היי" אמרתי בשקט.
"היי" הנסיך אמר וסמין לי לעקב אחריו.
"היתי בטח שאחת המשרתות תהיה איתי.." אמרתי בשקט.
"כן.. אבל כרגע אני 'ישן' בגלל שלא 'ישנתי' כל הלילה.. אז אני מצתרף אליך" הנסיך ענה.
ואני פשוט גחכתי.
הוא כל הזמן בורח מכל החובת שלו כנסיך..
טוב.. תמיד רוצים לברח..
תמיד יש הרבה משקל על הכתפים של הנסיך..
ואני בטח שהוא רוצה להשתחרר מימנו לקצת זמן.
נכנסו לאחד החדרים..
וחדר היה ממש גדול..
והיתה בו מיטה גודלה..
"החדר יפה?" הנסיך שאל אחרי שם לב שאני מסתכל עליו בפליה.
"כן! הוא ממש מושלם!" ענתי בהתפלות.
"יופי כי זה החדר שלי!" הנסיך אמר וסמין לי לשבת על המיטה.
"ואמ.. למה אנחנו בחדר שלך?.. לא שיש לי בעיה סתם לדעות" אמרתי לחוץ.
"אני לי כוח לחפירה של זה שאני לא אמור להביא לטירה פשטי עם.. תאמין לי שלא רק אידה חופר על זה.." הנסיך ענה.
"אני מבין.." ענתי.
הנסיך הציא כמה סטים של בגדים שהיו לו בארון הגדול שלו..
"אז מה אתה רוצה?" הנסיך שאל.
"אני בוחר?" שאלתי.
"טוב כן.. זה מה שאתה הלך ללבש היום בנשף" הנסיך ענה.
הסתכלתי על כל החלפות שכולן היו ממש יפות ובסוף נעצרתי על אחת..
היא היתה חלצה לבנה ועליה חולצה ירקה ומכנסים ירקים..
"אותה?" הנסיך שאל והוא עמד מאחרי.
הצלחתי לשמע את הנשימות שלו.. וזה ממש מביך!
"כן.. אם היא לא טובה.. אז אני אבחר אחרות!" ענתי נבוך.
"לא.. אני חושב שהיא תהיה ממש יפה עליך.. טוב יאללה תריד בגדים!" הנסיך ענה.
"למה להריד בגדים?!" שאלתי בלחץ וקפצתי לצד השני של החדר.
"אמ.. בשביל למדד שהיא עלה עליך.." הנסיך ענה כיאלו זה מובן מאליו..
"אה.. כן.." ענתי נבוך.
"אני אחכה לך בחוץ" הנסיך ענה.
"כן, אוקי.." ענתי נבוך.
התלבשתי מהר.. וקראתי לו.
"מידוריה.. לא לבשת את זה נכון!" הנסיך צחקק וסידר לי את הבגדים ואני די בטח שהפכתי לעגבניה גודלה ואדומה.. ממש אדומה.
"זהו.." הנסיך אמר וסתכל עלי..
חוקר כל סנטימטר בגופי..
ואני רק הפכתי לאדום יותר.. ובכלל לא חשבתי שזה אפשרי.
"זה מושלם לך! חבל שאין לך את המסכה שנתתי לך.. היא יכלה ממש להתאים.." הנסיך ענה.
"אה.. אני אביא אותה.." ענתי
"לא, זה בסדר.." הנסיך ענה.
הנסיך התקרב ושם יד על הלחי שלי.
"אתה ממש ניראה כמו נסיך" הוא לחש לי באזון.
"תודה" לחשתי.
אני לא ממש ידע מי התחיל את זה אבל שנינו הינו ממש קרבים אחד לשני פתאם.
לא היה סנטימטר של מרחק..
ואני מודה שאני אוהב את זה!
אני לא ממש בטח אבל ניראה לי שהנסיך נישק אותי. בפה!
ואני פשוט נשקתי אותו.
הגענו למצב שאנחנו מתנשקים שוב ושוב ושוב..
וזה היה כל כך טוב!
חצי שכבתי על המיטה של הנסיך שהרגלים שלי על הריצפה.
והוא שוכב מעלי ואנחנו ממשכים להתנשק..
כל העולם נעלם.. וזה הירגש שרק אני והנסיך קימים בעולם הזה! וכל הצרות שהתרידו אותי פשוט נעלמו!
הנסיך שליב את רגלו השמלאית ברגלי הימנית.
והמשכנו להתנשק..
הוא העביר את ידיו מתחות לחלצה שלי..
לא מרגיע את טריף הנשיקות שאנחנו נמצאים בו..
הוא סמין לי להריד את החלצה.. וזה מה שבאתי לעשות..
אבל אז..
"נסיכי.. אתה צריך להתארגן לנשף" קול נשמע מעלינו.
"אמ.." הנסיך ענה וירד ממני..
"אדיה.. אתה ממש אהוב להפריע.." הנסיך מימר.
"יש לך מטלת לעשות..!" אידה ענה.
"בסדר.. שניה בא!" הנסיך אמר וסמין לאידה לצאת.. אידה עשה כמבקשו ויצא מחדר.
"סליחה.." הנסיך התנצל..
"על מה?" שאלתי.
"לא היתי צריך לנשק אותך.. אתה בטח לא מרגיש אותו הדבר.." הנסיך ענה נבוך.
"אני ממש מחבב אתך טודורקי-קון.. אם כבר חשבתי שאתה לא מחבב אותי" ענתי נבוך.
שנינו ממש נבוכים ממסבית הנשיקות שהיתה לנו לפני רגע..
"אז.. בגלל ששנינו.. אהובים את אחד השני.. רוצה שנהיה בני זוג?" הנסיך שאל.
"ברור.. רק לא יפריעו לנו.. בכל זאת.. אתה נסיך ואני רק בן של אופה.." ענתי.
"שיפריעו.. אני אשרף את מי שיפריע לנו" הנסיך אמר וסתכל עלי בחייך קטן.
"טוב בוא!" הנסיך אמר.
"לאן?" שאלתי
"אני לא מתכבין להשתעמם בזמן שאני צריך לאתרגן!" הנסיך ענה ויצא מחדר.
"חכה לי!" אמרתי ורצתי אחריו.
________________________________________.
נ.מ- כללית
זמן-?
________________________________________.
שאנשים במסכות קפצו בין הגוגת של הבתים.
אחד מהם החליק.
והשני תפס אותו.
"אתה בסדר?" השני שאל את הראשון.
"אמ.. כן, לא שמתי לב לבליטה" הראשון ענה.
"טוב.. בוא נזדרז.. הספניה עוד מאוד יצאות" השני הזכיר.
"אני ידע!" הראשון ענה. והם המשיכו לקפץ.
הזוג סוף כל סוף הגיעו לנמל.
"סוף כל סוף יצאים לחקר עולם" השני אמר בשמחה.
"זהו שלא! אתה חוזר לטירה" אידה העוזר של הנסיך אמר ברצינו.
"לברח!" הראשון צעק והם התחילו לרוץ בהי הספנית.
"ניראה לכם?" אידה אמר ברצניות והתחיל לרדוף אחרים במהירות.
...
"נו אידה.. רק לכמה שבעות.. חודשים גג" השני אמר בהתחננות שאידה פשוט גרר אתם דרך הצורון..
"כן אידה-קון.. רק חודש.. מבטחים.. ואז נחזר ישר" הראשון אמר.
"לא!" אידה אמר.
"תגיד הנסיך טודורקי.. כמה מסכות כאלו,בדיק יש לך?" אידה שאל את האיש השני.
"לעלום לא תדע!" השני שמסתבר שהנסיך ענה.
"ומידוריה תפסיק לעזר לו לברח!" אידה פנה לראשון.
"אידה קח את זה שאנחנו הלכים כדיט!" השני אמר.
"תעשו דיט בארמון!" אידה החריז והמשיך לגרר אתם לכיון הטירה.
________________________________________.
זהו.. גמרתי את הנסיך והבן של האופה..
אני ידעות שכבר נמאס לכם/ן מימנו..
אני פתוחה לרעינות שתירצו שאני הפך לפרק!
ואם תירצו פרק בו היה הנשף תיכתבו בתגבות!
טוב, נתיראה בפרק הבא!
אהובת לי♡
YOU ARE READING
טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם
Non-Fictionהיי אני לי♡... אני כבר אמרת הספר הוא ל13+ אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם. למי שלא ידע/ת.... הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי. הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי. טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני. כל סיפור היה כנרא...
