טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

עין שחרה 3

"די כבר לבכות! די כבר להצתער! זה מעצבון אותי! אז תפסיק עם זה!" טודורקי-קון צעק עלי עצבני.
"מובן?!" הוא שאל עצבני.
לא ענתי והמשכתי לבכות.
"שאלתי אם מובן?!" טודורקי-קון אמר ושיטח אותי על הקיר.
הנהנתי בפחד.
הוא תפס אותי והחריך אותי להמשיך ללכת אחריו.
הגענו לחדר גדול שהיה בו כמה פרות ומאכלים.
"אני אפשיר לך את הפה רק אם תבטיח שלא תבכה שוב! אתה מבטיח?" טודורקי-קון שאל אותי בזמן שהשיב אותי על הכיסא.
לר ענתי והדבר היחד שרצתי זה להמשיך לבכות לו.
"אתה מבטיח?" טודורקי-קון שאל ברצינות.
לא ענתי. בכלל לא רוצי לאכול רק לבכות לו.
"איזקו תכאול! אתה לא אכולת כבר ארבע ימים.. בבקשה.. אין לי את הכלים לעזר לך אם לא תכאול.." טודורקי-קון אמר והכאב בקולו שבור אותי לאלפי חתיכות.
הנהנתי והוא הפשיר את פי.
אכלתי בניגד לרצני..
אבל הוא צדק אני צריך לאכול..
בבקשה שהכל יחזר להיות כמו פעם!.
המשכתי לאכול ושגמרתי טודורקי-קון החזיר אותי לחדר שהיתי בו..
לפחות ככה חשבתי.. נכמסנו לחדר אחר.
הוא דחף אותי לבפנים.
הסתכלתי עליו בבילבל והפחד.
הוא תפס את ידי חזק והרגשתי שהיא הלכות להשיבר.
התחלתי לצעק מכאב.
הוא שטיח אותי על הריצפה שפרצפי על הרציפה וידיי מאחרי הגב.
נסתי להשתחרר בלי הצלחה.
טודורקי-קון התקופף ונשכב עלי"אני אהב את הצרחות שלך מידריה" הוא לחש לאזני וצמרמרות עברה בי.
אחרי כמה דקות של צרחות מצד שלי טודורקי-קון שיחרר את ידי.
מהירתי לקריב אתן עלי וחבקתי את עצמי בפחד.
לפני חצי שעה הוא היה כל כך נחמד ועכשיו הוא שבר לי את הידים..
אני רוצה שהוא יחזר להיות כמו פעם.
הוא התישב לידי.
ואם לא היתי משתק מכאבים היתי ברח.
הוא שחיק בשיער שלי.
"טוב אחד השלם מתוך כמה אלפים.." שמעתי את טודורקי-קון מילמל.
"מה?" שאלתי בכאב
"עני אחד השלם מתחך כמה אלפים" טודורקי-קון לחש לאזני.
הוא אמר שאני הלך לסבל ככה עוד כמה אלפי פעמים?!
הסתכלתי עליו בפחד.
"אתה חמוד שאתה מפחד מידוריה.." טודורקי-קון לחש לי שוב.
רצתי לצעק לעזרה אבל ידעתי שאף אחד לא יבוא לעזר לי.
"עשו לך גם את זה?" שאלתי בחשש.
"לי לא עשו את זה.." טודורקי-קון אמר.
שמחתי שהוא סבל את זה
"עשו לי הרבה יותר גרוע! שברו לי את הידים ואת הצלעות.. ותוך כדי הם זינו אותי! וכל זה היה ביום הראשון שלי עם החראות האלו! תגיד תודה שאני מרחם עליך" טודורקי-קון אמר וצחק בטירף.
אני כל כך דואג לטודורקי-קון.
אני לא מאמין שעשו לו את זה..
רעדתי מפחד.
"טודורקי-קון.." מילמלתי בשקט.
"מה?" הוא הפסיק לצחק ושאל אותי בקירריות.
"אני מצתער" אמרתי.
"אמרתי לך להפסיק עם זה נכון?!" טודורקי-קון שאל בעצבים.
"אמרת.." ענתי.
"אבל אני עדין מצתער בשבליך! לא היתה צריך לעבר שם דבר ממה שעשו לך! יש לך סיבה לכעס ולשנא את כולם! ואני מסכים אתך! בבקשה.. תציע את כל השנואה והכסע שיש לך עלי.. אם זה יגרם לך להרגיש יותר טוב" אמרתי לו ברצנית.
הוא סביב אותי שהסתכל עליו ועצמתי את עני.
הרגשתי משהו כבד על החזה שלי.
וטודורקי-קון שכב עלי.
"אתה לא יכל להפסיק להיות כל כך מושלם בשביל שאכול לכעס עליך כמו שצריך?" טודורקי-קון מילמל.
"סליחה.." ענתי נבוך.
"מידוריה.. אתה ידע שלא מה תעשה אני לא אחזר לשפיות..? אז תפסיק לנסות" טודורקי-קון מילמל.
"זה בסדר, אתה לא צריך.." ענתי ולטפתי את ראשו.
"מידוריה.. אתה מעצבון מדי.. אתה תמיד מנסה להיות המשולם שכולם אהבים.. אבל זה סתם מעצבון!" טודורקי-קון מילמל.
לא ידעתי מה לענות לו.
"לפחות אתה כריות טובה.." טודורקי-קון מילמל ופיהק.
הסתכלתי עליו והוא כבר נרדם.
אני יכל לברח עכשיו ולהסגיר את טודורקי-קון.. אבל אני לא אעשה את זה!
אני אשיאר לידו.
הוא צדק! לא משנה מה אעשה הוא לא יחזר להיות כמו פעם.. אז לפחות אני אנסה לגרם לו להרגיש יותר טוב!
מגיע לו תמיכה, מגיע לו שמישהו ינסה לעזר לו..
ואני אנסה להית האדם הזה.
...
התעררתי שוב בחדר של הבנין הנטש..
היה אמצע הלילה..
אולי טודורקי-קון התערר וסחב אותי שישנתי..
נסתי לקם והפעם לא היתה התנגדות של השרשרות.
יצאתי מחדר והלכתי במסדרון.
עצרתי ליד חדר אחד שדמות שחרה ישבה על החלון והסתכלה על הירח הגדל שבדיק מולה.
התקרבתי והדמות של טודורקי-קון נגלה לפני.
ישבתי לידו נבוך.
הוא זז קצת מחלון ומשך אותי לכיונו.
הוא סידר אותי בצרה שאני אשב לידו.
הוא שם את ראשו על הכתף שלי.
שנינו הסתכלנו על הירח הגדול.
"מידוריה אתה כבד! אמרו לך את זה פעם?" טודורקי-קון שאל שהוא עדין מסתכל לירח.
"אולי איזה פעם פעמים אני לא זוכר" ענתי.
הסתכלתי עליו והוא היה מחסה בכתמים שחרים.
"טודורקי-קון מאיפה לך הנזול השחר שיש בך?" שאלתי אותו.
לא באמת חשבתי שיתן לי תשבה אבל לפחות אמרתי את מה שטעתי הרבה זמן.
"לפי טענתם של האנשים שחטפו אותי אתה צריך רפש מגעיל בתוך בשביל להיות כלב ממשמע" טודורקי-קון ענה.
"אני מצתער לשמע" ענתי.
"אולי תפסיק עם להצתער כל שניה?" טודורקי-קון אמר קצת בעצבים.
"סליחה" ענתי.
טודורקי-קון דחף אותי לתוך החדר ועלה מעלי.
"אתה ממשיך אני מבין" טודורקי-קון אמר וחייך עלי.
"כנראה" ענתי וחייכתי עליו בחזרה.
"אז תפסיק עם זה!" טודורקי-קון אמר ושמעתי גיחח מצידו.
"למה? מה תעשה לי?" שאלתי באדישות מזיפות.
"אתה באמת רוצה לגלות?" טודורקי-קון שאל לאזני.
"אולי?" ענתי.
הוא התחיל לדגדג אותי ואני התפצצתי מצחק.
אחרי כמה דקות של צחק בלתי נשלט מצד שלי וגם כמה גיחחים שנפלטו מטודורקי-קון הוא שחירר אותי וחזרתי לנשם.
הוא נשכב לידי.
"הצחק שלך גם יפה מידוריה.." טודורקי-קון מילמל.
הסמכתי.
הלואי ותמיד הינו ככה.
הוא נתן לי נשקיה בלחי וקם.
כמבון שרק הפכתי לאדום יותר.
הוא תפס אותי ולקח אותי בחזרה לחדר שהתי בו מקודם.
"עני חדש.. להשתעמם למות" טודורקי-קון אמר וקשר אותי.
הוא יצא מחדר.
נו באמת.. אי אפשר למות משעמם, נכון?!
................................._♡_...................................
917 מילים
הפרק קצת הרבה צלע אבל מחסם כתיבה!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡