טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הטודומי טיאו 1

ברעיון של KarinSayag
אני מקווה שהפרק לא יצא כל כך נראי ושלא תרצחי אותי..
טוב נתחיל😊

נ.מ-שוטו
_________________________________________
כבר עברו שלוש שנים מאז שדקו עזב את הלימודים וכולם מיתגעגעים אליו ,
אני מאוד הייתי עצוב כשהוא עזב כי היה לי קראש עליו באותו זמן
אבל הצלחתי להיתגבר.
מעניין אותי איך הוא מיסתדר, אני מקווה שהוא בסדר
...
נ.מ-דקו
...
היום אני שוב צריך לגנב בישבל אוכל
כי נגמר האוכל 'בבית' ואין לי כסף אפילו לשלם על הבית אני בקושי יכול לחיות מאז שאמא שלי נהרגה בתאונה בכביש ליפני שלוש שנים, הלוואי והיא היתה בסדר, הלוואי והיא היתה מאחרות.. רק בדקה.. אז היא היתה בסדר, אני כל כך מתגעגע עליה.
יש כל כך הרבה דברים שרצתי להגיד לה..
כמו.. שהיא לא ציכרה לדאג לי.. זה הכי חשוב
אחרי התאונה נאלצתי 'ליפרוש' או יותר נכון לברח מלימודי הגיבורים ב- UA ואפילו לא ניפרדתי מכל החברים שהיו לי שם. אני עכשיו מטחרט על זה.. היתי צריך להגיד להם משהו.. כל דבר, אני צריך ליגנוב אוכל בישביל לאכול וזה ממש קשה לי אבל אני מיתמודד.
כמה ימים אחרי שברחתי מUA צבעתי את שערי בשחור ושנתי את התרסקות בשביל שלא יזהו אותי. לא רצתי לראות עד מישהו מאז.. והסתבכתי עם כל כך הרבה אנשים שבאמת כדי שלא אחזר להיות 'דקו'.
אני גר באיזה דירה מפצצות בעבש ושמים זרמים כמעט ואין בה.. אנשים מגעלים מהבנק באו אחרי חדש לבית של אמא שלי ולקחו לי אותו בטענה שלא שלמתי חשבנות.. אני גם אבדתי את אמא שלי וגם את הדבר האחרון שנשאר לי מימנה בתוך חודש.
יש אנשים מגעלים בעולם😑
הלוואי.. הלוואי שהיה קצת.. קצת מזל בעולם האכזר הזה..
נכסתי לחנות שכבע של הסבדר מכסה את פני..
לקחתי חבלית קרקים קטנה שהיה לי קל להסטיר אותה..
"אני יכל לעזר לך?!" המוכר שאל בעצבים וחטף מידי את חבלת הקרקרים שנסתי להחביא.
"לא, אני מסתדר" ענתי ובאתי ללכת אבל הוא תפס אותי.
"אתה באמת חשב שלא אזה אותך? אתה גנבת ממני גם בשבוע שעבר! אתה הלך לשם על זה!" המוכר צעק עלי וגרר אותי לכווין הקופה.
"אני אשיג כסף! אני אחזיר לך! אני מבטיח!" התחנמתי ונסתי להשתחרר מאחיזה הכאבות שהוא אחז בידי.
"זה גם מה שאמרת לפני שבוע, ולפני שבעים. אני לא מאמין לשקרנים קטנים" המוכר ענה וריסק אותי על הדלפק של הקופה.
נצלתי את הזמנות שהוא שחרר את ידי והתחלתי לרץ ליצאה.
תפסתי על הדרך קצת לחם וחטיף זול ויצאתי מחנות שהצעקות של המוכר ברקע.
התנגשתי במישהו והוא לקח ממני את הלחם.
"היי תחזיר את זה" מלמלתי בשקט ונסתי לקחות מימנו את הלחם.
הוא תפס אותי וגרר אותי לחנות.
שיט!
הסתכלתי על מי שגרר אותי חטפתי זעזע..
זה היה גיבור חדש, ולא סתם גיבור, זה היה טודורקי-קון! מה הוא עשה כאן לכל הרחות.
הוא גרר אותי לקופה והשיב אותי על הריצפה.
הוא דביר עם המוכר קצת והלך למסדרנות המוצרים.
לא חשבתי שהוא מחזיר גנבים.. אבל אני מניח שלא הכרתמ אותו מספיק בשביל זה.
הוא חזר אחרי כמה דקות שכמות ענקית של מצרים מכל סוג היו בידו.
המוכר העביר את המצרים בקפה ונסתי לברח.
"אתה לא הלך לשם מקום" טודורקי-קון אמר שתפס אותי מגק'ט שלי.
"כמה זה?" טודורקי-קון שאל את המוכר.
"25,000 ין. ועם התספות של כל מה שהוא גנב 30,000 ין" המוכר ענה וטודורקי-קון שילם לו.
למה הוא משלם גם על מה שאני גנבתי?!
טודורקי-קון שם את הקנית בידים שלי וסמין לי לעקב אחרו אז כך עשתי..
עצרנו אחרי כמה דקות ליד ספסל.. באתי להחזיר לו את הקניות אבל הוא החזיר אתן לי.
"הן שלך, תשתדל לא לגמר אתן מהר מדי" טודורקי-קון ענה.
הסמקתי קצת.. איזה מזל שיש לי כבע שמכסה לי את כל הפנים.
"תודה, לא היתה צריך.." מילמלתי נבוך.
"אני אחזיר לך את הכסף.. מבטיח" אמרתי לו.
"לא עשתי את זה בחנים, אבל גם לא עשתי את זה בשביל כסף" הוא ענה.
"אז מה אתה רוצה?" שאלתי אותו בילבל
"שתבא איתי לארחת בוקר.. כי נראלי אתה באמת צריך אחת כזאת" הוא אמר והתחיל לגרר אותי.
עצנו באיזה בית קפה והמלצרית השיבה אתנו במקמות והגישה לנו את התפרטים.
"מה השם שלך?" טודורקי-קון שאל לפתע.
"אה.. מי.. אה.. הטודומי.." גמגמתי בלחץ.
אני אשכרה השתמשתי בשם שלו? הוא על בטח יחשד בי.
"הטודומי?" הוא שאל בשביל לבדק אם הוא ובטע את זה נכון.
הנהנתי בשקט.
"יש לך שם יפה, מה הפרטי?" הוא שאל.
הוא באמת חשב שהוא יפה? לא, זה בטח מנימס.
"טיאו.." מילמלתי בשקט.
"הטודומי-טיאו.. יש לזה צליל נחמד" הוא ענה.
"תודה.." מילמלתי נבוך.
"טוב.. מה תרצה לאכול הטודומי-טיאו?" הוא שאל והביא לי את התפריט.
הסתכלתי ובאתי לבקש חביטה כי זה הכי זול.
"אם אתה תבחר חביטה רק בגלל שזה הכי זול אני ארביץ לך" הוא אים.
הלעתי את רוקי ובאתי לבחר משהו אחר.
הכל כך כך יקר והוא כבר הציא עלי 30,000 ין.. לא רצתי לבזבז לו הכל.
"אני מבין שאתה לא בחור" הוא אמר ולקח ממני את התפריט.
הוא סמין למלצרית שתבוא והיא באה עלינו.
"אני רוצה להזמין צננים, עם שתי חביטות עין, שני מיצי תפזים, שני עגות שוקלד.. ואמ.. סלט גדל עם כל הירקות" הוא בקיש מהמלצרית והיא הלכה למלא את הזמנה שלנו.
"אז הטודומי.. כמה זמן לא אכלת ארחה כמו שצריך?" הוא שאל אותי.
"אתמול אכלתי חצי סנביץ שהיה לי במקרר מי ידע כמה זמן היה שם.. ואני מחשיב את זה ארחה כמו שצריך" פלטתי בטעות.
"נראלי כדי שאקח אתך לשטיפת קיבה" הוא מילמל.
"לא, אני בסדר" ענתי ישר.
"טוב.. נראלי שבהשווה לחצי הסנביץ שלך.. הארחה הזאת תהיה מעדן" הוא ענה והמלצרית הגיעה עם האוכל.
נסתי לאכול בנימס אבל הריח היה כל כך חזק והיתי כל כך רעב שורפתי את הכל בשניה.
הוא הגיש לי את האכול שלו ובאתו הרגע ממש להיה אכפת לי מנמסים וטרפתי גם את האכול שלו.
הוא הזמין מהמלצרית עד אכול בזמן ששתיתי את המיץ המתוק שהיתי כל כך צריך.
אחרי בערך שלוש ביצים שישה צצנים שתי עגות שקולד גדולת, שולשה סלטים וחמש כסות של כל המשקות שהם מכרים שבעתי והגרפס הקטן שיצא לי מפה החיכך את זה.
"סליחה" התנצלתי נבוך.
"זה בסדר הטודומי, עכשיו.. כדי שנסדר את הדברים בדריה שלך לפני שהכל יתקלקל" הוא ענה.
או שיט! אין סיכוי שאני מביאי אותו לבית שלי!
לא מספיק שאני גנב אז שהוא יגלה שאני חי באיזה חור.. שיט!
................................._♡_...................................
פרק ראשון
אני מקווה שהפרק בסדר😊
1000 מילים
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡