טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הסמראי הלבן 1

נ.מ-דקו
_________________________________________
"שמעתי שהסמארי הלבן נמצא באזור!" מישהו אמר לחברו לשלחון.
"באמת?! איזה מגניב! הליואי שיכלתי לפגש אותו" חברו ענה ושנהם צחקו.
במשך כבר כמה שנים יש אנשים שקראים להם סמארים.
הסמארים הם אנשים ממש חזקים שנלחימים בחרב ומגהנים על החלשים מהם
לפחות ככה הם צרכים להיות ככה.. לרוב הם משתמשים במעמד שלהם בשביל לחיות כמו מלכים..
אבל האמתים הם חזקים יותר מכל אדם אחר!
אם הם מספיק חזקים הם יכלים לעשות גם איזה קסם מדהים!
פעם רצתי להיות סמארי.. אבל אני לא יכל..
כי רק למי שיש כוח יכל להיות.
הסמארי הלבן הוא האגדה בכל יפן!
אמרים שהוא ניצח צבאות שלמים בלי לזיז שריר.
מענין איך הוא נראה..
מספרים שהוא לבש מסכה לבנה חסרת ענים ושכלו לבש בלבן. זאת גם סיבתו לשם.
אף אחד לא ידע איך הוא נראה בלי המסכה.
נער נכנס לבר המשפחתי שלי ושל אמי..
אם לא הבנתם עד עכשיו אני מלצר בבר של אמא שלי.
כבר כמה דרות הבר הזה של המשפחה שלי.
הנער הסתכל עלי ורצתי עליו.
הראתי לו מקום פני והגשתי לו את התפריט.
מוזר.. לנער הזה יש צלקעות ענקית על הפנים ושיער חצי.
מראה די משנה..
"תקרא לי שתחליט מה שאתה רוצה" אמרתי לו והלכתי ללקח אחר.
הוא הרים את ידו והנהנתי לו מסמן לו שאני עוד שניה בא.
הגשתי את הבירה ללקחות בשלחון ואת העוף ללקח האחר ורצתי לנער שנראה בגלי.
"החלטת מה אתה רוצה?" שאלתי אותו בשמחה הרגילה שלי.
"אשמח לקצת אורז.. ויין לבן.." הנער ענה.
הוא לא קצת צהיר בשביל יין? טוב.. שישתה מה שהוא רוצה.
הנהנתי ולקחתי מימנו את התפריט.
עברתי בעוד כמה לקחות וחזרתי עליו עם המנה.
שהיתי ממש לידו מעדתי ושפכתי עליו את כל תכולת הצלחות והכוס.
שיט הוא ירצח אותי.
שמעתי צחקקים מהלקחות של הבר.
הנער קם
'יופי, הוא הלך לצעק עלי' חשבתי לעצמי ולא הרגשתי טעם לקם אפילו.
בניגד למה שחשבתי הנער השיט לי יד וסמין לי להחזיק אתה.
הבאתי לו את ידי והוא משך אותי כיאלו אני שקול כמו נוצה.
הוא השיב אותי על הכיסא שלו.
"אתה בסדר?" הוא שאל בקצת דאגה.
זה כל כך מביך.
"אני בסדר.. אני כבר רגיל.." אמרתי במבכה.
הוא הסתכל עלי כלא מאמין.
זה כל כך כאב.
"טוב כדי שאביא לך ארחה חדשה" אמרתי נבוך וקמתי מהר.
איך שדרכתי על הרגל רצתי לצרח מכאב.
אבל לא יכלתי להישאר לידו אז התחלתי להתקדם.
לפחות נסתי הוא תפס אותי והשיב אותי שם.
כולי כבר היתי אדום ממבכה.
"אל תילך על הרגל שלך.. אולי יש לך נקע, תשב קצת" הוא אמר בקצת דאגה.
הוא נחמד.
"תודה על הדאגה.. אבל יש לי בר שלם לדאג לו.. אין עוד מלצר מלבדי.." ענתי לנער ובאתי לקם שוב.
הוא דחף אותי לכיסא שוב.
"אם תליך עכשיו לא תכל לזז במשך כמה חדשים.. עדיף שתיתן לרגל מנחה בשביל שתבראי מהר.. וטני אעזר לך עם המלצרות.. אני גם ככה צריך עבודה.." הנער ענה.
הנהנתי בשקט.
"אבל אתה צריך לשאל את אמא שלי.. לא אותי.." ענתי בשקט.
"היא במטבח?" הוא שאל והנהנתי.
והוא הלך לשם.
הוא באמת רוצה לעזר לי?! ממתי יש אנשים נחמדים בעולם?!
"הזמנתי אכול לפני שעה ואתה מתבטל?!" אחד מלקחות ניגש עלי בעצבים.
"סליחה, אני אביא לך את האכול" אורתי בלחץ ובאתי לקם אבל שם פעם הילד עצר אותי.
"אתה שלחון 13?" הנער שאל ואיש הנהן.
"יופי.. האוכל שלך בדיק הגיע לשלחן, אז אתה מזמן לאכול אותו ולא לבוא למישהו פצוע בטענות" הנער ענה באדישות.
האיש הלך והסתכל על הנער ועלי בכעס.
הנער תפס לי את הרגל וזה ממש כאב.
הוא הריד לי את הנעל וכולי הפכתי לאדום באיזה חמשים גבנים של אדום ממה שהיתי ואיפלו לא ידעתי שזה אפשרי!
הנער התחיל לחבש לי את הרגל.
וכולי קבלתי צמרמרות שהרגשתי את ערו הקר על הרגל שלי.
הוא קריר את רגלי בשביל לעזר עם הכאב.
יש לו כוח?! איזה מגניב! הליואי ולי היה גם!
בטח הוא יכל לקרר דברים או משהו..
אין סיכוי שיש לו כוח כל כך חזק והוא לא סמארי..
אחרי שהוא טיפל ברגלי הוא הלך לעזר ללקחות.
כנראה שאמא הרשתה לו לעבד כאן.
...
"איזקו איך אתה מרגיש?!" אמי שאלה בדאגה.
"בסדר נראלי.." מלמלתי נבוך.
כל היום ישבתי על הכיסא שנער עבר בין השלחנות והוא היה די טוב בתור מלצר אולי הוא היה בעבר מלצר.
"טוב.. שוטו-סאן תישן עם איזקו בחדר" אמא שלי אמרה וכולי הפכתי לאדום.
הוא הלך לישון איתי באותו החדר?!
הנער הנהן והסתכל עלי.
"אוקי.." מלמלתי בנבוך.
הנער הרים אותי וכולי היתי אדום.
הוא לקח אותי לחדר שלי והשיב אותי על המיטה.
"אני מתנצל אם אני חדר יותר מדי לפרטית שלך!" הוא התנצל והתקפוף קצת בשביל להשתכבות.
"אה.. זה בסדר, אתה ממש עזרת לנו היום אז זה בסדר.." מלמלתי בלחץ.
הוא הסתכל עלי וסוף כל סוף ראתי את עניו.
והן כל כך יופית! השמלאית כחולה וימנית אפורה.
"אני מידריה איזקו.. שחכתי להגיד" אמרתי בלחץ שנזכרתי שלא עשינו עד הכריות.
"נעים להכיר מידוריה, אני טודורקי-שוטו" הנער ענה.
הנהנתי עליו.
"למה אתה מחפש עבדה..?" שאלתי אחרי כמה דקות של שקט מביך, לפחות בשבלי.
"אה.. בגדל אני מסתבב בין ערים אז אני עבוד בשביל שאני אכול לישן.." הנער או יותר נכון טודורקי-קון ענה.
"אוקי.." מלמלתי נבוך.
"טוב.. נראלי שאכניס למקלחות.." טודורקי-קון אמר והנהנתי עליו.
הוא חזר אחרי כמה דקות ועזר לי להכניס לשם.
שיצאתי הוא כבר סידר לעצמו מיזרן קטן מכמה שמיכות שכנראה אמא שלי הביא לו.
הוא עזר לי לעלות למיטה והוא נשכיב על המזרון המאלתר שלו.
"לילה טוב.." מלמלתי נבוך.
"לילה טוב.." הוא ענה ופיהק.
................................._♡_...................................
אני מקווה שהפרק לא עוד כדי כך משעמם..
טוב.. למישהו/י יש כבר רעיון מי הוא הסמארי הלבן?!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡