זה פרק המשך לספריה.. אז אם אתם/ן לא זוכרים/ות בבקשה תעברו עליו..
נ.מ-שוטו
________________________________________.
"שוטו טודורקי נא להגיע לחדר המנהל!" הכריזה אמרה..
הסתכלתי על המורה והוא הנהן לי..
מסכים לי לצאות..
לקחתי את החפצים שלי והלכתי לחדרו של המנהל...
מעניון למה קראו לי..?!
רק שהוא לא גילה שאני לא בבית.. ויעשה לי שיחה..
לא יקשיבו לי!
המנהל חיכה לי בחוץ.. למה?!
הסתכלתי עליו בנסיון להבין למה הוא נראה לחץ.
"טודורקי הציער.. תודה שבאת.. בבקשה תיכנס!" המנהל אמר ופתח לי את הדלת.
הוא נכנס גם הוא ונעל את הדלת! שיט!
כמבון שהזקן גם היה פה!
פאק! ידעתי שזה יקרה! פאק!
"שוטו איך אתה מעז לברוח מהבית?!" הזקן שאל בעצבים.
"בשביל לא לראות אתך! ממזר!" ענתי.
"תחזר בך מיד! אתה יצרות המופת שלי! אתה שיך לי!" הוא צעק עלי.
למה המנהל לא עשה כלום?! שיעזר לי!
"אז תמצא אחד חדש! אני לא שיך לך! לעולם לא היה!" צעקתי עליו.
הוא סטר לי בפנים.
כל הצד השמאלי שלי שרף בצורה נוראית!
ממזר!
"בוא! אני הלכים עכשיו הביתה!" הוא החריז בעצבים.
"אני לא הלך איתך לשם מקום!" החרזתי.
הוא תפס בידי הימנית והתחיל לגרר אותי.
הוא שבר את הדלת..
"תעזוב אותי!" צעקתי. הוא המשיך לגרר אותי. "זקן מגיעל תעזוב אותי!" המשכתי לצעק!
הוא התחיל לחמום את ידו והיד שלי שרפה
"אני לא רוצה ללכת!" המשכתי לצעק.
לא אכפת לי ששמעים אותי!
אהמתי שאני רוצה שישמעו אותי!
שמישהו יבוא לעזר לי!
"תעזוב אותי מפלצות!" צעקתי וכבר הדמעות התחילו לעלות על פני..
הפעלתי את הקוירק הקרח שלי.. מנסה לפגע בו בשביל שישחרר אותי.
"ממזר תעוזב אותי!" המשכתי לצעק.
למה אף אחד לא בא?!
למה אף אחד לא עוזר לי?!
למה?!
הגענו לחניה והוא פשוט זרק אותי לתך הרכב.
הוא סגר את הדלת ונעל אותה..
ככה שאפילו אין טעם שאחשב על לפתוח אותה בשביל לברח.
פשוט שכבתי על הכסאות נשום נשמית ארכות בשביל להרגיע את הכאב הנוראי מידי והפנים שלי.
על בטח שישארו לי צלקעות מהכוית שממזר הזה עשה לי.
כסוף כל סוף הגענו לבית הוא פתח את הדלת ומשך אותי מידי הימנית.. לא היה לו אכפת שהיא מדממות! לא היה לו אכפת מצעקות הכאב שלי!
אני כבר מפחד מימנו!
הוא אף פעם לא היה עד כדי כך נוראי! עד כדי כל מרושע! עד כדי כך כעס!
הוא עוד יהרג אותי!
"הצילו" צעקתי הכי לחזק שאני יכל!
"הצילו! מישהו!" המשכתי לצעק.
בתקווה שמישהו ישמע ויעזר לי! יתקשר למישטרה! משהו!
"תסתום את הפה שלך לפני שאני אדאג שלא תכול לדבר יותר לעולם!" הוא צעק עלי וחנק אתי ביד החפשיה שלו.
סתמתי את הפה שלי! גם ככה אף אחד לא יבוא לעזר לי.
אני מת מפחד!
אני הלך למות!
הוא מפלצת!
הוא לקח אתי לחדר נאמנים שאני כל כך שונא.
הוא בעט לי בבטן.
והשתעלתי דם! מתי הוא יבין שהוא מגזים?! שאני אמות?!
עוד מכה בצד! ועד קצק אש לצד השמאלי שלי.. ועד מכה. ועוד אחת.
הקאתי דם אבל הוא המשיך!
צעק עלי שאני מטמטם! ושאני לא מתנהג כמו שאני אומר להתנהג! שאני שיך לו!
והמשיך להרביץ לי!
כבר לא בכתי לעזרה.. כבר לא התחננתי ממנו שיפסיק.. כבר לא בכתי שכאב לי!
פשוט סבלתי את המכות הנוראית.. את הצעקות המחרישות.. פשוט חטפתי מכות רצח בשקט.. אפילו יבבות וגניחות כאב כמעט לא נשמעו ממני.
היו דמעות שברחו אבל אין להן טעם!
אין לכלום טעם! הוא ירצח אותי!
אני פשוט חוטף מכות בזמן שאני מדמום למות!
'ביי איזקו! אני אהב אתך! אני בטח שתמצא מישהו פחות מוזר ממני! תודה על הכל!' נפרדתי מימנו בראש.. איכשהו מקווה שהוא שמוע את המלים האליו!
אני רוצה שידע שהוא הכל בשבלי!
"מה אתה מחייך אודיט?!" הזקן צעק עלי.
לא ענתי לו.
הוא רק התעצבון יותר ודחף אותי!
פשוט שכבתי על הריצפה בזמן שהוא בעט בי!
אני כבר מתחיל לאבד הכרה!
ביי עולם נוראי! לא תהיה חסר לי! טוב מלבד איזקו' נפרדתי מעולם! מחכה לאור הלבן!
"מה אתה עשה?!" נשמע צעקה.
היא הרגישה כל כך רחקה וקרבה בו זמנית!
אני לא יכל אפילו לזהות מי זה!
הכל שוחר..
מישהו חיבק אותי.. לפחות ככה נראלי.
גנחתי מהכאב של הנגיעה בכל הפצעים.. ואדם שחיבק אותי עידן קצת את החיבוק.
"למה אתה עשה את זה?! למה אתה פוגע בשוטו?!" הקול שוב צעק בכאב.
"פיגמי על תתערבי! זה העונש שלו על זה שהוא לא מקשיב לי!" הזקן צעק.
"אתה השתגעת לגמרי! אתה עוד תרצח אותו!" פיגמי צרחה עליו.
כבר ראתי איך הוא יסטר לה כמו שהוא עשה לאמא! לא היתי מכון שעוד פעם מישהו יפגע בנסיון לעזר לי!
הצעתי הכי הרבה קרח שאני יכל!
פיגמי הבינה והציאה אתי משם בזמן שהיא סחובת אותי כמו כלה!
היא הכניסה אותי למכנית. התחילה לנסוע.
היא התקשרה למישהו..
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"הלו פיגמי מה קרה?" מישהו שאל.
"נאסטו איפה אתה?!" פיגמי שאלה לחצה.
"בבית, הכל בסדר?" נאסטו ניסה להבין מה קרה.
"אבא פגוע בשוטו! אנחנו באים! תירד עם עזרה ראשונה! חמד דקות אצלך!" אחותי החריזה.
"שיט! הממזר הזה ישלם על זה! אני יורד!" נאסטו ענה. וניתק את השיחה!
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אחרי כמה דקות בהן נסתי להישאר ער.
הגענו ונאסטו נכנס ויש ליד.. עשה לי עזרה ראשנה עד שהגיע לבית החולים.
כל ניגעיה שלו בי גרמה לי לצרוך מכאב.
"איזקו.." מלמלתי בקול צרוד מהכאב.
"מה?" נאסטו שאל בחוסר הבנה.
"הוא בן הזוג שלי.. אני רוצה אותו! עכשיו.." ענתי.
"או.. שוטו.. מצאת לעצמך האהבה! אני שמח!" נאסטו אמר וליטף את ראשי.
"טלפון.." מלמלתי.
"אתה רוצה שנחתקשר עליו?!" אחותי שאלה.
"כן בבקשה.." אמרתי בשקט.
זזתי קצת חשף את הטלפון שלי.
נאסטו לקח אותו והתקשר.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"הלו?" מישהו שאל בחשש
"היי מדברות אחותו של שוטו.. אתה בן הזוג שלו נכון?!" אוחתי שאלה.
"כן.. הוא בסדר?!" איזקו שאל בדאגה.
"טוב.. אמ.. איך אגיד את.. אנחנו נסעים לבית החולים! איפה אתה?! שוטו רוצה שגם אתה תבוא!" אחותי אמרה והרגשתי שאני עומד לאתאלף!
"ליד החטיבה שלו! אני יכל לדבר איתו?" איזקו שאל.
"אמ.. אנחנו 10 דקות שם.. וניראלי שלא.. הוא כל הזמן מאבד הכרה וחוזר.. לא נראלי שתצליח לנהל איתו שיחה.." אחתי ענתה.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
בסוף עצרו לידו..
איזקו נכנס לרכב והדבר הראשון שעשה זה לחבק אותי הכי עדין שהוא יכל.
חייכתי עלי חייך קטן והתאלפתי..
________________________________________.
"איזקו?!" שאלתי קול רעד.
"שוטו.." הוא בכה שהבין שהתעררתי.
הוא תפס את היד שלי ובכה לתוכה.
אחרי כמה שנית לקחתי את ידי ליטף אותי.
"ששש.. הכל בסדר.." אמרתי בקול צרד.
הוא לא הגיב.. רק בכה
"שש.. איזקו תירגע!" המשיכתי לנסות להרגיע אותו.
... .. .
אחרי כמה דקות הוא נרגע.
"אז.. כמה ימים ישנתי.." שאלתי.. וקולי עדין היה ממש צרוד.
"שישה.. כולל היום.." הוא ענה ולטף את ראשי.
"אני מבין.. היתי חסור לך?" שאלתי
"ברור שהיתה חסר לי! לא ידעתי איפה לקבר את עצמי ששמעתי שזבל של אדם הזה לקח אתך! שראתי אתה כל כך פצוע רצתי לרצח אותו.. ולראות אתך מחסר הכרה גרם לי להשתגע!" איזקו ענה.
"איזה בן זוג מושלם יש לי! תן לי נשיקה!" החרזתי ונשקתי אותו!
................................._♡_...................................
אז.. קיבלתם/ן את נקודות המבט של שוטו..
אני ידעות שהפרק לא ממש חידש לכם/ן אבל..
אין אבל.. בקשתם/ן קיבלתם/ן
מקווה שהפרק היה אכשיהו סביר!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡
YOU ARE READING
טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם
Non-Fictionהיי אני לי♡... אני כבר אמרת הספר הוא ל13+ אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם. למי שלא ידע/ת.... הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי. הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי. טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני. כל סיפור היה כנרא...
