טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

בית חולים 2

שמתי שיר למעלה
נ.מ-דקו
_______________________________________.
"עכשיו אני בטח במאה האחזים אתה לא בסדר" טודורקי אמר בקולו השקט ויצא מהכיתה.
כנראה הוא נפגע ממני.
אני גם ככה לא צריך אותו..
מי בכלל ירצה להיות חבר של אדם חסר נשמה כמהו.
יצאתי מהכיתה.
שמעתי לחששים בכיתה עלי.
בכל זאת זה לא נרמאלי בשבלי לצעק ככה על משהו. ועוד ילד מהכיתה.
טודורקי צדק באמת משהו לא בסדר אותי.
________________________________________
יום אחרי..
היום- 6
________________________________________
לא ראתי את טודורקי במשך כל אתמול..
הוא לא היה בשני השעורים האחרנים..
'אני לא דואג לו! אני שונא את המטמטם חסר הרגשות הזה!' אמרתי לעצמי.
הלכתי לכיתה..
טודורקי ישב במקום שלו..
הוא שם לב עלי...
הוא תקע לי מבט אדיש/עצבני...
החזרתי לו אותו מבט וישבתי במקמי..
_______________________________________.
"היי מידוריה.. שמעתי מקרשימה שהתפוצת על טודורקי אותמל, זה נכון?" קרגאמי-קון שאל אותי.
"כן.. אז.." ענתי עצבני..
"ואוו מידוריה תירגע" קרשימה-קון הצתרף לשיחה.
"אל תעלבו ממידוריה.. כאב לו ממש הראש אז הוא קצת עצבני" שמעתי מישהו אמר.
זה היה טודורקי
מי הוא שיחלט מה אני וידבר בשמי😡
באתי לענות ואז טודורקי עשה לי מבט מפחיד ולא הצלחתי להציא הגה מפי.
"איי סליחה לא ידענו.. תרגיש טוב" קרשימה-קון וקראגמי-קון אמרו.
"תיתאפס על עצמך.. אני לא ידע מה קרה לך אבל תפסיק עם זה! אתה 180 מעלות ממידורה המקורי" טודורקי אמר בקול שקט שרק אני אשמע והלך.
'טודורקי אתה טעה.. אני המידוריה המקורי..'
_______________________________________.
יומים אחרי
יום-8
_______________________________________
אני רק ניבלע בדיכאן הזה יותר ויותר..
מה אני צריך לעשות בשביל להפסיק את זה..
לפני UA אול-מייט הציא אותי מדיכאן..
אני צריך למוצא משהו שיסח את דעתי..
ואז אני ארגיש יותר טוב..
להתמקד באיך להיות גיבר יעזר
_______________________________________.
שבוע קדימה
היום 15
_______________________________________.
נפלתי על המדירכה.
מכנית נסעה במהירות ואז עצרה.
מה קרה?
"מידוריה מה לעזזאל הבעיה שלך???!!!!!אתה מנסה למות בכוח?!!!!" שמעתי מישהו מעלי צרח.
הסתכלתי לראות וזה היה טודורקי-קון.
עכשיו הבנתי..
המכנית הזאת כמעט דרסה אותי.
"נימאס לי! אני במשך שבוע עשה עליך ביביסטר! תיתאפס כבר על עצמך! ואם אתה לא יוכל, תמיצא משיהו שיכול" טודורקי צרח עלי.
אף פעם הוא הביע כל כך הרבה רגש.
"תמואר כבר משהו!!!! אתה פ***ג כמעט נידרסת!!! מה יש לך למואר!!!!" טודורקי המשיך לצעק.
"אני לא צריך ביביסטר! בטח שלא ממך" מלמלתי בשקט..
זאת היתה טעות.
"לא צריך ביביסטר?! מכנית שעוד שניה דרסות אתך, זה לא מפסיק?! תקין.. מכנית שדרסות אתך! אם לא היתי פה, אתה כבר היתה פיתה בדרך למיון!!!" טודורקי אמר בקול עצבני.
"מה בכלל אכפת לך ממני! אין לך רגשות!" צעקתי.
"לידעך אני דלוק עלך מפסטיבל הספרט.. ואני רוצה לעזר לך כמו שעזרת לי" טודורקי אמר.
"מי בכל ירצה להית אתך! הלואי שמכנית תידרס אתך!" צעקתי עליו
"אתה באמת רצני איתי?! אין לי כוח! אני לא הביבסטר שלך יותר! תגיע למיון! כבר לא אכפת לי!" טודורקי אמר ועבר את המעבר חציה.
"מידוריה.. אתה בסוף תאבד משהו שחשב לך.. אם אתה לא רוצה להאפס על עצמך.. אז לפחות תישמר את הדברים החשבים שלך לידך.. הם נעלמים הכי מהר" טודורקי אמר בקול חלש ונעלם בין כל האנשים.
_______________________________________.
חמש ימים קדימה
יום 20
_______________________________________.
במשך שבוע טודורקי התרחק ממני עד כמה שהוא יכל.
אני כבר הספקתי לריב אם כל הכיתה..
אפילו עם אידה ואהרקה..
_______________________________________.
היום אנחנו הלכים לUSJ
(הערות כותב.. אני לא זכרות איך קראים למקום..
בבקשה תתקנו אותי בתגבות)
אני כבר ממש דיכאוני
ואני לא מתקשר עם אף אחד..
רק שונא אותם..
מממ..ממ
עלינו על האטבוס..
מדי פעם קרשימה וקגארמי ניסו לדבר איתי, אבל התעלמתי מהם..
אתם בטח אמרים איך זה הגיני?
ולמה אני לא מדבר עם אף אחד.. אם כלום כל כך נחמדים אלי? אני לא ידע..
נכנסתי לדיכאון הזה עמק מדי..
שם דבר כבר לא יכל לציא אותי מהדיכאון הזה.
אאאמממ....
"הגענו.. תיתכנו לרדות" איזה-סנסאי אמר.
ירדנו והתחלנו בשיער..
_______________________________________.
השיער עבר יחסית חלק..
עכשיו יש לנו משימה למצוא אזיה בובה בכל המיתכם..
רצתי במשך שעה אחרי החיפוס הבובה..
אידה ומומו חילקו לכל אחד אזור שיחפס בו בשביל למצוא את הבובה הכי מהר.
שמעתי בום..
אבל הוא היה הרבה יותר חזק והרבה יותר קרב בשביל להיות של אחד הילדים...
הסתכלתי למעלה וקפאתי..
לא הצלחתי להזיז שריר..
הבנין שהיה ליד קרס..
"נו רגלים תזוז!" צעקתי שאני מנסה לזוז..
הבנין הזה יקבר אותי בחיים..
חתיכות גדלת של בטון כבר כמעט נגוע בי..
מישהו משך אותי מהאחר..
עפתי אחרה שקרח דחף אותי..
טודורקי עמד במקום שבו היתי..
הוא הציל אותי..
הוא התחיל גם לרץ..
הגעתי מספיק רחק והקרח עצר..
הבנין התמותות..
וטודורקי מתכתו..
הוא כמעט הגיע לכאן..
"אה...ה" זה הדבר היחד שהצלחתי להציא מהפה שלי.
אחרי כמה דקות בהם אני בואה בחתכות של הבנין הבנתי..
"טודורקי-קון??!!!!!" צעקתי
הוא קבר מתחת להרסות...
שברתי את הקרח והתחלתי לעיף אבנים למאחרה..
המשכתי לצעק בתקווה שמישהו ישמע אותי ויעזר לי..
בסוף בואו ועזרו לי..
כל הכיתה חפשיה אתו מתחת להריסות..
"טודורקי בבקשה..! אני אתפס על עצמי! אני מבטיח! בבקשה! איפה אתה?!" צרחתי עם כל הקול שנישאר לי.
אני כבר לא ראה בגלל הדמעות..
בסוף איזה-סנסאי לקוח אותי..
ואמר לי לחקות בצד..
אני כבר לא הצלחתי לעמד על הרגלים..
_______________________________________.
אחרי שעתים של חיפשים מצאו את טודורקי מתחות לשכבות קרח שהוא יצאר..
כלו היה מחסה בכתמים אדמים..
כתמים של דם..
הוא בקשי נשום.. הקרח שהוא יצא דאג לו שהיה לו קצת איור..
_______________________________________.
שלושה ימים אחרי
היום- 23
________________________________________.
הוא שכב מולי..
גופו הרפו כל כך חיור..
זה כאב.. כי זה באשמתיי..
הוא פה כבר 3 ימים..
והוא לא זז בכלל.. אפילו לא התערר..
אני רוצה שהוא יתערר..
אני רוצה לבקש ממנו סליחה...
אני רוצה להחזיר לו אהבה...
אני רצה לשמע את קולו עד פעם אחת..
גם אם הוא יצרח עלי עד כמה אני מטמטם..
או אדיוט.. או.. או.. כל דבר..
אני רוצה.. אני רוצה..
אני רוצה אותו..
"טודורקי-קון.. בבקשה תיתערר" אמרתי בשקט.
כלו מחסה בתחבשות בגלל הקריסה של הבנין..
זה כל כך כאב..
תפסתי את המעקה של המיטה ואת חלצתי והתקפלתי לתך עצמי..
"בבקשה, בבקשה, בבקשההה.. בבבקקששהה.." אמרתי שהדמעות ממלאות את עני..
אחרי בכי של כמה דקות..
התאפסתי על עצמי..
התקרבתי לפנים שלו ונתתי לו נשיקה קטנה על הפה.
"ניתראה מחר" אמרתי בשקט והסתבבתי לכיון הדלת.
"קודם תסביר למה אתה מנשק אנישים בבתי חולים ואז תלך" שמעתי קול
ו....
________________________________________.
היי הנה הפרק...
מתישהו יצא הפרק הבא..

לפני שאני הלכות אני רוצה לבקש ש..
טוב.. כתבתי עוד ספרים חוץ מי זה..
ואתמל גמרתי אחד בשם 'שלוש שנית של-רעש'
שזה מספר על ילד שעבר חרם..
הסיפר ממש קצר ואני אשמח אם תנסו אותו

טוב זהו..
אהבות לי♡