טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

שיקום 4

פרק קודם-
אני כל כך שמח שטודורקי באמת מנסה להשתקם.. אני ידע עד כמה כאב לו זה שהוא לא יכל לעשות כמעט כלום לבד...
אבל הוא החליט את המטרה שלו.. אז אני ידע שהוא לא מתכון לוותר עד שהוא יממש אותה.
ואני אוהב את המטרה שלו..
הוא רוצה ללכת לאיזה מקום ממש יפה שהוא תמיד רצה לראות..
והוא רוצה ללכת בשבלים שם! אז הוא צריך ללכת מהר.
זה כל כך כיף לראות את טודורקי מנסה ומתאמץ.
הוא כל כך יפה ככה.
טודורקי הביטח שהוא ילך למקום הזה.. הוא יביא גם אותי... ואני כל כך מחכה לזה!
________________________________________.
הפרק הזה-
זמן- חודש אחרי
נ.מ- דקו.
________________________________________.
טודורקי שלח לי סרטון?!
הסתכלתי על הטלפון.
במשך החדש הזה טודורקי ואני דיברנו הרבה.
גם פנים מול פנים וגם בטלפון.
הוא כל מושלם.
לחצתי על הסרטון.
בסרטון רואו את טודורקי מנסה ללכת עם מתקן מיחד.
הוא נופל הרבה פעמים.. אבל בסוף הוא הצליח!
אני כל כך שמח שהוא הצליח..
במשך החודש הזה הוא ניסה ללכת כל הזמן.
וסוף כל סוף הוא הצליח לעבר את כל המתקן.
"הכל בסדר דקו?" אהרקה שאלה אותי.
"אה.. כן פשוט טודורקי-קון שלח לי סרטון שבו הוא הלך בו.. ואני שמח שהוא הצליח לעשות את זה.. הוא השיקע הרבה מאמץ בשביל לעשות את זה" אמרתי.
"אני מבינה, זה ניראה שאתה מדבר הרבה עם טודורקי-קון.." אהרקה אמרה אחרי שהסתכלה בטלפון שלי.
"כן, כל הזמן" ענתי נבוך.
"אתה כמעט שלא מסתוב איתנו.." אהרקה אמרה בשקט.
"אה.. לא פשוט.. טודורקי-קון.. אמ.. לא רצתי לגרם לטודורקי-קון להרגיש שהוא לא מעניון אף אחד.. או לבד.. ואמ.. טוב אם תרצי אני אבלה אתכם יותר" אמרתי לחץ.
"אז אתה מבלה עם טודורקי-קון רק בשביל שלא היה לבד? אתה לא נהנה מזה?" אהורקה שאלה.
"מה.. לא אני מבלה איתו כי.. כי.. לא ידע.. זה נכון שאנחנו לא הלכים לשם מקום.. ולראות מישהו נופל כל שניה נהיה נמאס אחרי כמה זמן.. אבל אני מבלה איתו.. כי.. " אמרתי בלחץ.
"אני שמח לשמע!" שמעתי קול שיצא מטלפון של אהרקה.
מה?!
"תודה אהרקה על העזרה.. ביי" הקול חזר. והיה אפשר לשמע את הקול של הנתיק.
"מי זה היה?" שאלתי בלחץ.
אני רק מקווה שזה לא טודורקי.
"אמ.. טודורקי-קון.. הוא ביקש שאני אשאל אתך עליו בשביל לבדק כמה חשדות שהיו לו.. ואמ.. נראלי שנתנת לו את מה שהוא רוצה.. סליחה" אהרקה אמרה.
"אי לא! לא התכיבנתי לזה ככה.. הוא בטח שונא אותי עכשיי!" אמרתי בצער.
באמת שלא התכבנתי לזה ככה..
פשוט לא ידעתי אם לספר לאהרקה את הרגשות שלי לטודורקי..
אני מחבב את טודורקי..
"זה בסדר.. תנסה להתצל.." היא אמרה והשיטה לי את הטלפון שלה..
התקשרתי אך הוא לא ענה.
נסתי להתקשר מכל טלפון אבל טודורקי לא ענה
אוף.. ישר איך שנגמר הלמדים להיום אני נוסע לבית החולים!
________________________________________.
היום נגמר ורצתי לתחנות האוטבס.
נכנסתי בדיק שהוא בא לעזב..
אי.. איזה מזל!
התנשמתי בכבדות.
הנהג ניסה שאני אתן לו את הכרטיס התלמיד.
שהבנתי את זה ישר הבאתי לו.
"אתה ממש חסר סבלות ילד, אה!" הנהג שאל בחביבות.
"כן, מאוד! סליחה" ענתי.
"אנישים רצים ככה רק אם מישהו שהם אהובים כעס עלים.. אל תידעג.. היא תסלח לך" הנהג אמר בחייך.
"כן, עשתי טעות.. והיא?" אמרתי/שאלתי.
"או.. אני מבין.. טוב בגלל שאין נסעים.. וזאת התחנה האחרנה שלי לאן אתה צריך" הנהג המשיך עם האדיבות שלו.
"בית החולים!" אמרתי.
והתישבתי מאחריו. הוא התחיל לנהג.
"או.. אני מקווה שהוא בסדר!" הוא אמר לפתע.
"כן.. יחסית הוא בסדר.. הוא נמצא שם בשיקום.. והוא משתפר נורא! הוא כבר הפתיע את כל הרפאים עם השגים שלו.. אחרי חודש הוא כבר הלך!" אמרתי בגוואה.
"יפה.. רוב האנשים נשברים מהקשי בטח יש לו מטרה טובה!" הנהג ענה.
"כן.. הוא רוצה לטייל אפשהו.." ענתי.
"ניראלי שהוא שיקר לך עם המטרה שלו.. טייל זה לא מפסיק חזק בשביל להתגבר על היאש הזה" הוא ענה.
"באמת.. אז מה ניראה לך שהמטרה?" שאלתי.
"לא ידע.. אולי אתה.. כניראה שהוא מחבב מישהו.. ואולי גם הוא אהב אתך!" הנהג אמר.
"באמת?! לא יכל להיות.. אבל תודה האמנה" ענתי.
"טוב ילד בהצלחה! הגענו! הוא אמר ובית החולים היה לידנו.
"ממש עזרת לי! תודה!" אמרתי ויצאתי באטבוס בריצה.
...
עמדתי לדלת החדר שלו..
היד שלי רעדה.. מה אני אגיד לו? אתנצל? הוא ירצה לשמע אותי?
דפקתי חלש על הדלת.
לא היה מענה.
אז דפקתי חזק יותר.
גם אז לא היה מענה.
דפקתי הכי חזק שאני יכל!
ועדין לא היה מענה.
"טודורקי-קון.. אני נכנס בסדר?" שאלתי.
שמעתי אותו זז אבל לא היה מענה.
פתחתי את הדלת והוא ישב על המיטה שלו והסתכל על החלון.
"אמ.. היי" אמרתי בשקט.
"אתה לא רוצה להית עם אהרקה ואידה..?  בכל זאת בן אדם שמנסה ללכת כמו ילד בן שנה.. זה משעמום לא?!" טודורקי אמר. ויכלתי לשמע כעס בקולו.
"טודורקי-קון לא התכבנתי לזה ככה.. באמת תאמין לי!" אמרתי בעצב.
"אז למה..?! לגרע יותר?!" טודורקי הסתובב והענים שלו היו אדמות.
"לא! הפך! אני ממש נהנה אתיך טודורקי-קון" אמרתי בנסיון להסביר לו.
"אז למה לא אמרת את זה לאהרקה?!" טודורקי שאל. והיה בנסוף לכעס גם עצב..
"אני פשוט.. אנמ לא ידע.." ענתי.
"אז אני ידע! אתה בכלל לא רוצה להיות איתי ואתה סתם מחרטט אותי! אני שמתי לב שבזמן האחרון אתה מנסה לברח ממני! וצדקתי אתה סתם היתה איתי.. בכלל לא אכפת לך שאני היה בסדר!" טודורקי אמר וירד לו דמעות.
"באמת שאני רוצה להיות איתך!" אמרתי.
"אז תסביר את עצמך!" טודורקי צעק עלי.
לא ידעתי מה לעשות אז שתקתי.
"נו.. תסביר לי.. למה אמרת לאהרקה שאני משהמם אתך.. ושאתה לא רוצה להיות איתי.." טודורקי שאל וצער שלו שרוף לי את הלב.
"בגלל.. בגלל.." נסתי להגיד אבל מלים לא יצאו מפי.
"בגלל, מה?" טודורקי שאל.
אני פשוט נשקתי אותו.
בהתחלה הוא הפתע ואז נישק אותי בחזרה..
אחרי שהתנתקתי אמרתי "טודורקי-קון אמרתי את זה כי פחדתי לספר לה שאני אוהב אתך! ונלחצתי שאתה לא תאהב אותי.. וחשבתי שאם לא אתודה לאף אחד אז המחשבה הזאת לא תיכב לי כל כך! ואני ידע שאני מטמטם, ואודיט, ו.." אמרתי.
"ומוזר.." טודורקי אמר לפתע.
"מה?" שאלתי בחוסר הבנה
"בפעם הראשנה שבאת.. אמרתי לך שאתה אודיט ויום אחרי זה אמרתי שאתה מוזר.. אני מניח שמטמטם הצתרף להגדרה שלך" טודורקי ענה והיה אפשר לראות חייך קטן על פניו.
"כן.. אני אידיט, מוזר ומטמטם" אמרתי בחייך.
"סליחה שנשקתי אתך.." אמרתי אחרי כמה דקות של שקט מביך.
"זאת באמת היתה טעות.. עכשיו באלי עוד" טודורקי ענה.
"באמת?" שאלתי בהפתעה.
"ניראה לך שאהבה הזאת חד צדדית" טודורקי שאל וחייך תחמני עלה על פניו.
אני לא ממש ידע מי היה מי שיזם את הנשיקה אבל התנשקנו שוב.. ושוב.. ושוב.
איכשהו מכעס של טודורקי עלי הגענו למצב שאנחנו מתנשקים בהטרף.
טודורקי נפל על המיטה שלו ואני שחבתי עליו והמשכנו להתנשק. עוד ועוד.
והרגשה הזאת היתה הרגשה הכי טובה שהרגשתי בחיים שלי!
________________________________________.
"שוטו בוא כבר!" קראתי לשוטו שצעד אחרי.
"אני צריך להזיכר לך שאני הלך עם קבעים זה לא אמר שאני יכל לרץ כמוך?!" שוטו ענה והגיע עלי.
הוא נתן לי נשקה על הראש.
"יפה כאן" אמרתי שהסתכלתי על הנוף.
"כן.. אבל אני מכיר משהו יפה יותר.." שוטו ענה.
"והוא?" שאלתי.
"אתה!" שוטו ענה.
"גם אתה מהמם, חתיך, ומשולם" ענתי.
"אם הצלקות המכערות שלי?" שוטו שאל.
חבקתי אותו.
"אתה ידע שאני אהב אתך לא משנה מה.. ושאני מאהב בכך ובמראה שלך במיחד" ענתי.
"אתה בכוח רוצה שאני אזין אתה, אה!" שוטו שאל.
"אולי" ענתי והסתכלתי על הנוף.
הוא כל כך יפה.
אנחנן עכשיו על רחס ומלנו יש הרים גובים וחומים. בין הרחס שאנחנו נמצאים עליו להרים יש יער גדול שצעדנו בו עד לא מזמן.
יש גם מפל לידנו.
סוף כל סוף הגענו למקום בו שוטו רצה להיות.. כאן איתי..
במשך שנה עבדנו.. ביעקר שוטו בשביל להגיע לכאן.. שוטו התאמץ כל יום שעות בשביל שנכל להגיע לכאן.
ואני כל כך שמח..
אנחנו מטלים באזר הזה כבר שבוע.. ישנים באהל.. למרות שרוב הזמן באהל אנחנו לא ממש ישנים אם אתם מבנים אותי... 😅.
וזה כל כך כיף לעשות את הטיל הזה עם הבן הזוג שלי שאני כל כך אהב!
"איזקו.. הסבל ושעמום שגרמתי לך בשנה הזאת היתה שווה את זה?" שוטו שאל אחרי כמה דקות של שקט.. שלא היה מביך אלא שקט שנתן לשננו לחשב על השנה שאנחנו ביחד.
"הוא שווה כל שניה.. לעמות זאת שנהנתי כל שניה אבל אני מאהב במקום הזה." ענתי.
"בשנה הבאה נחזר עליו?" שוטו.
"כן.. וגם בשנים שאחריה" ענתי.
"שוטו נישק אותי..

________________________________________.
גמרתי! כן גמרתי את החלק הזה.
אז נישאר לי להציא את הפרק האחרון של הנסיך והבן של האופה ואז גמרתי עם שניהם ואז אני אכול לפרסם לכם/ן את הפרקים הנספים שכתבתי.

מוזמנים/ות לכותב בתגבות רענות שיש לכם/ן שאני אהפך אותם לממש פרק עם תיג שלכם/ן.

בנסוף אשמח לשמע את דעתכם/ן על הפרק!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡