לפני שתחיל הפרק..
ראתי שהרבה א/נשים שקראו את הספר אבל לא סמנו כוכבים התחילו לסמן ואני שמחה לראות את זה.
שתידעו שכל כוכב זה עוד חייך על פני אז תודה.
תוגבה כוכב זה כל מה שאתם צרכים/ות לעשות בשביל להחזיר לי על השקעתי בפרקים נראלי שזה דיל טוב אם אתם/ן נענים/ות מהספר שלי..
טוב די לחפר!
................................._♡_...................................
"מה אתה הלך לעשות לי?" שאלתי שהבנתי שאני לא אקבל מימנו תשבות.
"אני הלך לדאג לכולם שיסבלו אבל לך בגלל שנסית למצוא אותי, אני ארחם עליך קצת ולא ארצח אתך.. ואני אעשה לך רק חצי ממה שעשו לי" טודורקי-קון אמר ותפס את סנטרי שוב.
"טודורקי-קון תפסיק עם זה בבקשה.. אתה מפחיד אותי.." התחננתי בפחד.
"או.. אני מפחיד אתך.. או.. לא כדי שהגיבור המושלם שכולם אהבים יפחד קצת.. סליחה, טעות שלי, אני אפסיק להיות מי שאני בשבילך בסדר, רק שניה" טודורקי-קון אמר בצנית עצבנית.
"זה לא מי שאתה.." מילמלתי והתחלתי לבכות.
"אתה אמר לי שאני לא ידע מי אני?! אם הית עבר מיאת ממה שעברתי מאז שנחטפתי היתה משתגע אפילו יותר ממני!" טודורקי-קון אמר בעצבים.
"אני כל כך מצתער טודורקי-קון! אני יכל לעשות משהו בשבילך" שאלתי אותו עדין בכה.
"אתה יכל לסתם אחרת אני אדביק לך את הפה בדבק שלוש שנית" טודורקי-קון אמר עצבני
המשכתי לבכות בלי קול.
אם היתי מצוא אותו לפני אולי הוא עוד היה בסדר..
אולי הוא עדין היה הטודורקי-קון שאני מכיר.
"תפסיק כבר לבכות! אם אני לא בכתי מאז שחטפו אותי אין לך שם סיבה להתבכין כאן" טודורקי-קון אמר באדישות.
נסתי לעצר את הדמעות אבל לא הצלחתי.
כל מה שהענין אותי עכשיו זה לחבק אותו.
הוא תפס אותי שוב ועצמתי את עני בפחד.
הרגשתי יד חמימה על הפנים שלי מנגבת לי את הדמעות.
רעדתי מהמגע שלו בהתחלה אבל אחרי כמה דנית הרגשתי את החמימות שלו.
אני לא ממש בטח איך הרשתי לעצמי לבכות חזק יותר בלהתחשב שכל מה שהוא מנסה לעשות זה להשתיק אותי אבל בכתי בקולי קלות על כל הדלוש השנים האלו.
לא תרחטי לפתח את עני.
אחרי כמה שעות של בכי נרדמתי.
אני רק מקווה שכל זה רק סיוט!
וטודורקי-קון בסדר ושהוא לא נחטף או משהו..
בבקשה שכל זה רק סיוט!
...
התעררתי שאני קשר שוב במקום בנטש הזה..
רק שהשמש בצד השני של השמים.
אז זה לא הי סיוט..
הרגשתי שמישהו נגע בגב שלי והסתכלתי אחרה בחשש.
"בוקר טוב יפיפה נרדמות שלי" טודורקי-קון לחש לי באזון.
"שלך?" שאלתי אותו באדישות..
"אז של מי? אתה שיך לי עכשיו" טודורקי-קון המשיך ללחש לי.
"כמה זמן ישנתי?" שאלתי אותו
"שלושה ומים ובגלל זה אתה יפיפה נרדמות אם היתה ישן רק יום אז היתה רק יפיפה" טודורקי-קון לחש לאזון שוב.
הרגשתי את נשמעתו על הערף שלי ועברה לי צמרמרות על כל הגוף.
"עשת לי כבר משהו בזמן שישנתי?" המשכתי לשאל.
"לא ממש מלבד להריד לך את הנעלים.." טודורקי-קון ענה
"תודה.." מילמלתי נבוך.
"אמרת שתגרם לכולם לשלם.. כבר פגשת מישהו?" שאלתי אותו.
"זה לא משהו שאתה צריך לדעות" טודורקי-קון לחש לי בקרירות.
"מה אתה הלך לעשות לי?" שאלתי בתקווה שאולי אכול להכין את עצמי נפשית לפני.
"שאלה טובה.. יש כל כך הרבה דברים שאני יכל לעשות לך והם לא יחשבו מאית ממה שחוותי" טודורקי-קון אמר באדישות.
עצמתי את עני בפחד..
"אני הראשון שאתה תפס?" שאלתי אותו שעני עדין עצמות.
הרגשתי שהוא מסבב את ראשי לכיונו.
"פתח את עניך מידוריה" שמעתי אותו אמר בקרירות.
פתחתי את עני בפחד.
"אמרתי לך את זה כבר, זה לא משהו שאתה צריך לדעות.. תתחיל להקשיב לי ותפסיק לחשב על האחרים.. אני לא אמרתי שאתה במצב מספיק טוב בשביל לדאוג לאחרים. מובן?!" טודורקי-קון אמר באדישות.
"שאלתי אם מובן?!" טודורקי-קון שאל והרים קצת את קולו.
"מובן!" ענתי
"יופי" טודורקי-קון ענה וחייך עלי.
הוא שחירר את ראשי וקם מריצפה.
הוא תפס את השרשרות שידי היה קשרות בהן ומשך אותי עליו.
עפתי קדימה והתנגשתי בטודורקי-קון.
החזה שלו הרגיש נעים.
"מה עשים?" שאלתי אותו בחשש שראשי עדין בחזהו.
"הלכים לאכול.. אלא אם אתה רוצה לעשות משהו אחר, או יפיפה נרדמות שלי" טודורקי-קון לחש לי באזון.
"אוכל זה טוב.." מילמלתי נבוך.
הוא גרר אותי בכמה חדרים וראתי מדי פעם גפות.
"אתה רצחת אתם?" שאלתי אותו בחשש.
"כן" טודורקי-קון ענה באדישות והמשיך לגרר אותי.
"למה?" שאלתי אותו.
טודורקי-קון נעצר במקום והתנגשתי בו
"כי מגיע להם.. מגיע לכל מי שפגע בי למות" הוא אמר אחרי כמה דקות והמשיך ללכת.
אז זה הם..
תפסתי את ידו והוא הסתכל עלי בילבל.
"אני יכל לבקש מימך טובה..?" שאלתי בשקט.
"תבקש אבל אני לא מבטיח לקים" טודורקי-קון אמר באדישות.
"לא ראתי אתך שלוש שנים.. אז יש סיכוי לחיבק?.. רק שבאמת אבין שאתה כאן" מימלתי נבוך.
הוא עזב את השרשרות שהחזיקו אותי.
הוא הסתכל עלי מוזר ועצמתי את עני בפחד.
הרגשתי שאצבעות קפאות נגעות בי שעברו ליד שלמה ועד לחיבוק של ממש.
הרעדתי בחיביק הזה.
אחרי קמה דקות שהרגשתי קור מחיביק והתחילתי להרגיש חמימיות.
הרגשתי אותו מלטף את שערי.
"אני כל כך מצתער טודורקי-קון! אני כל כך מצתער! סליחה!" אמרתי לחיביק.
"אני באמת מצתער!" המשכתי.
התחלתי להרגיש את הדמעות כל הפנים שלי.
היתי בטח שטודורקי-קון ידחף אותי וישתיק אותי אבל בניגד למחשבתי הוא רק חיביק אותי יותר חזק.
השמעתי יביבות בכי מצד של טודורקי-קון.
"סליחה טודורקי-קון! סליחה!" המשכתי והדמעות גם.
הרגשתי את טודורקי-קון מתקדם לקיר אז זזתי איתו.
הוא הצמיד אותי לקיר.
"בבקשה תפסיק אם זה" שמעתי את טודורקי-קון בקול רעד.
ראתי נזל שחור-אדום נופל על הריצפה.
"אני כל כך מצתער" המשכתי.
"אמרתי לך להפסיק אם זה לא?!" טודורקי-קון שאל בכאב ובקצת עצבים.
"סליחה טודורקי-קון!" המשכתי בניגד לבקשות שלו.
"תסתם כבר!" הוא צעק עלי וקולן השבור הרס אותי.
"אני מצתער!" צעקתי הכי חזק שאני יכל.
"די כבר!" טודורקי-קון צעק בעצבים.
הוא סוף כלסוף הסתכל על פני וענים שלו היו שחרות ונזול של דם והנזל השוחר שלו ירדו מעניו כדמעות.
"אני מצתער!" המשכתי לצעק.
טודורקי-קון תפס את פי והקפיא אותו ככה שלא אצליח לדבר.
המשכתי לבכות.
"די כבר לבכות! די כבר להצתער! זה מעצבון אותי! אז תפסיק עם זה!" טודורקי-קון צעק עלי עצבני.
"מובן?!" הוא שאל עצבני.
לא ענתי והמשכתי לבכות.
"שאלתי אם מובן?!" טודורקי-קון אמר ושיטח אותי על הקיר.
הנהנתי בפחד.
הוא תפס אותי והחריך אותי להמשיך ללכת אחריו.
הגענו לחדר גדול שהיה בו כמה פרות ומאכלים.
"אני אפשיר לך את הפה רק אם תבטיח שלא תבכה שוב! אתה מבטיח?" טודורקי-קון שאל אותי בזמן שהשיב אותי על הכיסא.
לר ענתי והדבר היחד שרצתי זה להמשיך לבכות לו.
"אתה מבטיח?" טודורקי-קון שאל ברצינות.
לא ענתי. בכלל לא רוצי לאכול רק לבכות לו.
"איזקו תכאול! אתה לא אכולת כבר ארבע ימים.. בבקשה.. אין לי את הכלים לעזר לך אם לא תכאול.." טודורקי-קון אמר והכאב בקולו שבור אותי לאלפי חתיכות.
הנהנתי והוא הפשיר את פי.
אכלתי בניגד לרצני..
אבל הוא צדק אני צריך לאכול..
בבקשה שהכל יחזר להיות כמו פעם!
................................._♡_...................................
1050 מילים לא כולל הלמעלה!
מקווה שהפרק יצא טוב..
אה.. ודקו תפסיק לעשות ההפך ממה שאמרים לך.. זה מעצבון את שוטו!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡
YOU ARE READING
טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם
Non-Fictionהיי אני לי♡... אני כבר אמרת הספר הוא ל13+ אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם. למי שלא ידע/ת.... הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי. הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי. טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני. כל סיפור היה כנרא...
