עולמות נפרדים:)

עולמות נפרדים:)-פרק 61

מנקודת מבט רותם:
ניסיתי להתרגל לאור החזק,מצמצתי כמה פעמיים עד שראיתי שנכנסים אנשים ותוך כמה שניות העיניים שלי שוב נעצמו.
״מה אני שוב עושה פה?״שאלתי את עצמי שראיתי שאני נמצאת שוב במקום שהייתי בו לפני שפתחתי את העיניים.
״אתה״אמרתי לנער שראיתי מקודם,הוא נעצר והסתכל עליי.
״למה אמרת שאתה הבן שלי?״שאלתי אותו לא מבינה מה קורה לי ולמה הגעתי לפה שוב.
״למה את עדיין פה?״הוא שאל אותי לא מבין מה אני עושה פה והאמת שגם אני לא.
״אל תתחמק,למה אמרת שאתה הבן שלי?״שאלתי אותו והתקרבתי אליו,מנסה להבין אם כל זה סתם חלום או שאני במין בועה משלי.
״כי אני הבן שלך״הוא אמר לי והשפיל את מבטו.
״זה לא הגיוני,אני כולה בת 18 ואין לי שום ילד״אמרתי לו והוא היה נראה ממש פגוע.
״את לא חייבת להיות מגעילה״הוא אמר לי ודי כאב לי עליו.
״אני לא,אני פשוט לא מבינה איך זה הגיוני״אמרתי לו והוא הסתכל עליי.
״אוקיי,אני לא יודע איך אני הבן שלך אבל זה מה שאני״הוא אמר לי והנהנתי.
״אתה יכול לעזור לי לצאת מכאן ולהבין מה קורה לי?״שאלתי אותו.
״אני יודע מה קורה לך אבל אני לא יכול לעזור לך לצאת מכאן״הוא אמר לי והוביל אותי לדלת מוזרה עם מין פרחים מוזרים עלייה.
״מה זה?״שאלתי אותו והסתכלתי עליו.
״תפתחי אותה״הוא אמר לי ופתחתי את הדלת,נכנסתי וראיתי את עצמי על מיטה בבית חולים מורדמת ומחוברת לכל מיני מכשירים שרופאים עומדים מסביבי.
״זה מה שקורה לי עכשיו?״שאלתי אותו והוא הנהן.
״אבל למה אני כאן אם זה המצב שאני נמצאת בו?״שאלתי אותו והוא הסתכל עליי.
״את כאן כדי שתזכרי את כל העבר שלך ואת כל מה ששכחת״הוא אמר לי ועדיין הסתכלתי על עצמי מחוברת לכל המכשירים האלה.
״כרגע אני מעדיפה להישאר כאן ולא לחזור״אמרתי לו כשיצאנו מהחדר הזה.
״בגלל אבא שלי?״הוא שאל אותי והסתכל עליו לא מבינה.
״אבא שלך?״שאלתי אותו,אני לא רוצה לשמוע את זה לא רוצה לדעת מי יהיה האבא של הילד שלי בעתיד פשוט לא רוצה.
״סליחה,שכחי מזה למה את מעדיפה לא לחזור?״הוא שאל אותי והסתכל עליי.
״כי יש בחור ששבר לי את הלב ואני מעדיפה לשכוח אותו ולמחוק אותו מהחיים שלי מאשר להתעורר עכשיו עם הכאב העצום שיש לי כרגע בלב״אמרתי לו והוא הנהן.
״אז לא לעזור לך להתעורר?״הוא שאל אותי והסתכלתי עליו מנסה להבין למה הוא אמר ״אבא שלי״ אני מצד אחד רוצה לדעת אבל מצד שני אני ממש לא רוצה לדעת.
״אם חייב אז תעזור לי״אמרתי לו והוא חייך חיוך יפה.
״תבחרי דלת,אבל תזהרי בדלת אחת את תזכרי הכל גם את מה שקרה פה ובדלת השנייה את לא תזכרי כלום ושום דבר״הוא אמר לי ואני די מפחדת שאני אבחר דלת שתעשה לי לא טוב.
״אני בוחרת את זאת״אמרתי לו והצבעתי על הדלת הראשונה.
״תיכנסי ותיזהרי בחוץ אמא״הוא אמר לי ונכנסתי בדלת שבחרתי בלי לדעת לאן אני נכנסת בכלל.
פתחתי את העיניים מנסה להתרגל לאור החזק וראיתי רופא לידי בודק אותי ומסתכל עליי.
״את רואה אותי טוב?״הוא שאל אותי והנדתי את ראשי לשלילה,ראיתי אותו מטושטש ואני לא יודעת איפה אני ומי אני.
״עכשיו?״הוא שאל אותי אחרי כמה דקות כשהראייה שלי הסתדרה.
״עכשיו אני רואה אותך טוב״אמרתי לו בקול חלש ואני ממש חייבת מים.
״אני יכולה בבקשה מים?״שאלתי אותו והוא הנהן מביא לי כוס עם מים.
״תודה״אמרתי לו ושתיתי לאט את המים.
״את זוכרת מה קרה לך?״הוא שאל אותי והנדתי שוב את ראשי לשלילה.
״את עברת תאונה והגעת לפה פצועה ומעולפת״הוא אמר לי ולא זכרתי את זה בכלל.
״אתה יודע איך קוראים לי?״שאלתי אותו והוא הסתכל עליי מוזר.
״את לא זוכרת את השם שלך?״הוא שאל אותי.
״לא ואני גם לא זוכרת מי אני ואיפה אני גרה״אמרתי לו והוא יצא מהחדר וחזר כמה דקות אחרי עם עוד מישהו.
״אותו את זוכרת?״הוא שאל אותי והצביע על הבחור שעמד לידו,בחור ממש חתיך.
״לא,אין לי מושג מיהו״אמרתי לו והבחור פשוט בהה בי.
״אתה יכול להשאיר אותנו לבד דוקטור?״הוא שאל אותו והדוקטור הנהן ויצא מהחדר.
״לעזור לך?״הוא שאל אותי כשניסיתי להתיישב.
״לא,אני מסתדרת״אמרתי לו והוא התיישב לידי.
״מי אתה?״שאלתי אותו והוא הסתכל עליי במבט מלא רגשות.
״אני אלרואי ואני הבן זוג שלך״הוא אמר לי והסתכלתי עליו מופתעת,אבל אני לא מרגישה כלום אליו.
״אני מצטערת שאני לא מזהה אותך פשוט הרופא סיפר לי עכשיו שעברתי תאונה,כנראה בגלל זה אני לא זוכרת אותך״אמרתי לו והוא הנהן.
״אתה יודע מה השם שלי?״שאלתי אותו,כי אם הוא הבן זוג שלי הוא אמור לדעת איך קוראים לי לא?
״את גם לא זוכרת את השם שלך?״הוא שאל אותי והרים גבה.
״לא אני לא זוכרת לא את השם שלי ולא איפה אני גרה פשוט כלום״אמרתי לו והוא החזיק לי את היד.
״סליחה״אמרתי לו כשהרחקתי את היד שלי מהיד שלו כי זה הבהיל אותי.
״כדאי שאני אלך״הוא אמר לי וקם מהכיסא שהוא ישב עליו.
״לא אמרת לי איך קוראים לי״אמרתי לו שנייה לפני שהוא יצא מהחדר.
״רותם מויאל״הוא אמר לי ויצא מהחדר,רותם?זה השם שלי?למה אני לא זוכרת את השם שלי או איפה אני גרה?
״נסיכה של אמא״מישהי די מבוגרת עם בטן הריונית אמרה לי אחרי שעה בערך והתקרבה אליי,מנשקת את ראשי.
״סליחה שאני שואלת את זה אבל את אמא שלי?״שאלתי אותה והיא הסתכלה עליי במבט פגוע.
״כן״היא אמרה לי בקול חלש.
״אני מצטערת,פשוט אני לא זוכרת כלום אפילו את השם שלי אני לא זכרתי עד שבחור אחד אמר לי אותו״אמרתי לה והיא התיישבה לידי,לא נעים לי לפגוע בה ועוד במישהי שהיא אמא שלי.
״זה בסדר נסיכה של אמא,את תיזכרי בסוף״היא אמרה לי ונישקה שוב את ראשי.
״כמה זמן אני הייתי כאן?״שאלתי אותה אחרי כמה דקות של שקט.
״כמעט ארבעה ימים אבל היית מורדמת״היא אמרה לי והנהנתי.
״אז באמת קוראים לי רותם?״שאלתי אותה והיא הנהנה.
״ואני גרה איתך?״שאלתי אותה והיא הסתכלה עליי,כנראה עדיין לא מאמינה שהבת שלה לא זוכרת אותה.
״כן,את גרה איתי ועם בעלי והילדים שלו״היא אמרה לי והבנתי שיש לי משפחה מוזרה כזאת.
״ויש לי אבא?״שאלתי אותה והיא הנידה את ראשה לשלילה.
״אוקיי ואני מסתדרת עם בעלך?״שאלתי אותה.
״את די שונאת אותו אבל את הילדים שלו את אוהבת״היא אמרה לי וליטפה את פניי.
״סליחה שאני שואלת את כל השאלות האלה אני פשוט מנסה להבין מי אני״אמרתי לה והיא עדיין מלטפת את פניי.
״זה בסדר נסיכה של אמא,אני אענה לך על כל מה שתרצי״היא אמרה לי והסתכלה עליי.
״הבחור הזה שהיה כאן הוא באמת הבן זוג שלי?״שאלתי אותה והיא הסתכלה עליי במבט לא מבין.
״איזה בחור?״היא שאלה אותי.
״הבחור שאמר לי שקוראים לי רותם,הוא גם אמר שקוראים לו אלרואי ושהוא הבן זוג שלי״אמרתי לה והיא הנהנה.
״אתם באמת זוג,אבל זוג די מוזר כי לא דיברתם שבוע לפחות אין לי מושג למה״היא אמרה לי וזה באמת נשמע מוזר.
״את יכולה להתקשר אליו בבקשה?״שאלתי אותה והיא הנהנה והתקשרה אליו.
״הלו״הוא אמר לי,כי היא נתנה לי את הטלפון שלה לפני שהוא ענה.
״אלרואי?״שאלתי אותו כשאמא שלי יצאה והשאירה אותי לדבר איתו לבד.
״כן״הוא אמר לי ואני מרגישה ממש מוזר לדבר איתו.
״אתה יכול בבקשה לבוא?״שאלתי אותו והרגשתי די חוצפנית לבקש ממנו לבוא במיוחד כשאני לא זוכרת אותו.
״אני לא יכול לבוא,אני מצטער״הוא אמר לי וזה מבאס אותי שהוא לא בא.
״אבל אני רוצה להבין מה אנחנו ומה היה בנינו״אמרתי לו בלחש.
״מה שאת צריכה לדעת זה שאנחנו זוג די מסובך וחוץ מזה את לא צריכה לדעת כלום וגם עוד משהו אנחנו צריכים לעשות עבודה ביחד אז נעשה אותה כשתשתחררי מהבית חולים״הוא אמר לי וזה מרגיש כאילו הוא לא רוצה לדבר איתי.
״חשבתי שאנחנו זוג״אמרתי לו לא מבינה,הוא המציא את זה?הוא שיקר לי?
״אנחנו כן ואנחנו זוג יפה אבל אני מרגיש שאם אני אבוא עכשיו אני סתם אצא מטומטם לידך״הוא אמר לי והקול שלו התחיל לעשות לי משהו בגוף אבל אני לא בטוחה אם זה משהו טוב או רע.