עולמות נפרדים:)

עולמות נפרדים:)-פרק 67

מנקודת מבט רותם:
אני שונאת אותו ואני לא רוצה לראות אותו יותר בחיים,לא מאמינה שכל מה שעברנו היה חלק מההתערבות הזאת ואני עוד יותר לא מאמינה שהייתי כל כך עיוורת והאמנתי לשקרים שלו.
שברתי את התמונה שלנו,פשוט זרקתי אותה לרצפה כי אני לא רוצה שום זכר אליו או לקשר השקרי שלנו.
כנראה הוא אף פעם לא באמת סלח לי על מה שעשיתי לו בתור ילדה למרות שלא זכרתי את זה בכלל,אבל זה לא תירוץ.
הוא זבל,אבל אולי גם אני לא הייתי בסדר למרות שעברתי תאונה שהשכיחה ממני את הילדה הקטנה שהייתי.
אני לא אתן לו שוב לרסק אותי ויותר מזה אני לא אתן לו לראות אותי שבורה.
נכנסתי למקלחת,שטפתי את הגוף וחפפתי את השיער וישבתי קצת במים מנסה לנקות ממני את כל מה שקרה.
לא רוצה לבכות,לא רוצה להיות שוב הבחורה הזאת שמסתגרת בחדר ולא יוצאת ממנו רק כי נשבר לה הלב.
אחרי שעה בערך שאני יושבת באמבטיה,יצאתי מהמקלחת עם החלוק עליי ולבשתי שורט וגופייה.
״אפשר?״שמעתי את קולו של אפק וראיתי את ראשו מציץ מהפתח הקטן שהיה בדלת.
״כנס קטנטן״אמרתי לו והוא נכנס לחדר שלי וחיבק אותי.
״התגעגעתי אלייך רותם״הוא אמר לי כשחיבקתי אותו גם.
״גם אני קטנטן״אמרתי לו כשהתנתקנו מהחיבוק.
״איפה אלרואי?״הוא שאל אותי והרגשתי את הלב שלי מתכווץ בכאב.
״אני לא יודעת״אמרתי לו וליטפתי את שיערו.
״את יודעת שאבא שלי רוצה שנעבור בית?״הוא אמר לי והנדתי את ראשי לשלילה.
״ואתה רוצה לעבור?״שאלתי אותו כשהוא שכב על המיטה לידי.
״לא,כיף לי פה וכיף לי איתך״הוא אמר לי,חיבק אותי שוב וחייכתי.
״אתה רעב?״שאלתי אותו והוא הנהן.
״רוצה שאני ארד למטה ואכין לך אוכל?״שאלתי אותו וליטפתי שוב את שיערו.
״כן״הוא אמר לי ונישק את הלחי שלי.
״אני כבר באה״אמרתי לו כשקמתי מהמיטה שלי ובאתי לרדת למטה.
״טוב״הוא אמר לי וירדתי למטה,אבל כשבאתי לרדת את המדרגה האחרונה שמעתי את אמא שלי ואת הזבל הזה מדברים.
״אלמה,מה את אומרת שנשלח את הבת שלך לפנימייה?״שמעתי את הזבל הזה שואל את אמא שלי וזה מה שגרם לי לשבת על המדרגה ולהקשיב לשיחה שלהם.
״מאיפה זה בא עכשיו?״היא שאלה אותו ושמעתי על הטון שלה שמה שהוא אמר עיצבן אותה,יופי אמא תכעסי עליו.
״היא צריכה את הלבד שלה ולא יזיק לה ללמוד קצת נימוסים״הוא אמר לה וזה עיצבן אותי.
״סבתא שלך צריכה ללמוד נימוסים מטומטם״לחשתי לעצמי בעצבים.
״אושרי,אני אוהבת אותך והכל טוב אבל עד לבת שלי אתה מתחיל להגזים״היא אמרה לו בעצבים,אני פשוט אוהבת אותה.
״תירגעי אלמה,זה לא טוב לתינוק״הוא אמר לה,חתיכת מטומטם פתאום אכפת לו ממישהו.
״אם אתה לא רוצה שיקרה משהו לבוטן,תפסיק להגיד שטויות על הבת שלי״היא אמרה לו בעצבים.
״בוקר״אמרתי לאמא שלי כאילו לא שמעתי כלום ממה שהם אמרו.
״כבר צהריים נסיכה של אמא״היא אמרה לי וקמה מהספה.
״אני יודעת,אבל בשבילי זה עדיין בוקר״אמרתי לה והיא צחקה,זה שאלרואי התערב עליי וזה שגיליתי שכל הזוגיות שלנו הייתה שקר לא אומר שאני צריכה להיות עצובה.
להיפך אני צריכה לחייך ולצחוק כמה שיותר כדי להראות לעצמי ובעיקר לו שאני שווה הרבה יותר ממה שהוא חושב.
״מה את מכינה?״היא שאלה אותי כשהיא נישקה את ראשי.
״שניצל ופתיתים לי ולאפק,את רוצה גם?״שאלתי אותה והיא הנהנה.
״איפה חבר שלך?״היא שאלה אותי ובשנייה אחת החיוך שלי נמחק.
״לא יודעת״אמרתי לה והוצאתי את השניצל מהמקפיא,מתחילה לטגן אותו.
״את לא היית איתו?״היא שאלה אותי,לא מבינה מה קורה.
״אמא,אני לא יודעת איפה הוא״אמרתי לה טיפה בעצבים כשהתחלתי להכין את הפתיתים.
״אוקיי״היא אמרה לי וליטפה את פניי.
״כשתרצי לדבר,אני כאן״היא אמרה לי והנהנתי.
״טוב,תודיעי לי שהאוכל מוכן״היא אמרה לי וחזרה לשבת ליד הזבל הזה שרוצה לסלק אותי מהבית שלי.
״קטנטן האוכל מוכן״צעקתי לאפק ותוך דקה הוא כבר היה לידי.
״תודה רותם״הוא אמר לי כשעזרתי לו לשבת על הכיסא והנהנתי.
״למזוג לך גם מיץ?״שאלתי אותו כשהגשתי לו את האוכל.
״כן,אבל את אוכלת איתי נכון?״הוא שאל אותי והנהנתי.
״אמא האוכל מוכן״אמרתי לה והיא קמה מהספה ביחד עם הזבל הזה.
״אמא למזוג גם לך?״שאלתי אותה כשמזגתי לעצמי גם לאכול.
״כן״היא אמרה לי ומזגתי גם לה וגם לזבל הזה אבל מחכה לו הפתעה קטנה.
״קח קטנטן״אמרתי לאפק ונתתי לו את המיץ שמזגתי לו.
״בתיאבון״אמרתי להם וחיכיתי שהזבל הזה ייקח ביס מהאוכל.
״וואו נסיכה של אמא זה טעים״היא אמרה לי וחייכתי,אוכלת גם את האוכל והאמת יצא לי ממש טעים.
״חריף״הוא צעק וזה גרם לי לחייך,מגיע לו שיתחיל לחשוב טוב בפעם הבאה שהוא רוצה לשלוח אותי לפנימייה.
״מה קרה אהוב שלי?״אמא שאלה אותו ואני ניסיתי לעצור את הצחוק שלי שרק רוצה לצאת.
״את לא מרגישה שזה חריף?״הוא שאל אותה כשהוא שתה את כל הבקבוק מים שהיה על השולחן.
״לא,זה דווקא ממש טעים״היא אמרה לו והוא הסתכל עליי בעצבים.
״עשית את זה בכוונה?״הוא שאל אותי וקם מהכיסא בעצבים.
״עשיתי מה?״שאלתי אותו בתמימות,לא מבינה מה הוא רוצה.
״מה הולך כאן?״אמא שלי שאלה אותנו כשהוא היה שנייה מלהעיף לי סטירה.
״הבת שלך שמה לי בכוונה חריף באוכל״הוא אמר לה ואני חייכתי.
״אבא,רותם לא עשתה כלום״אפק אמר לו בקול החמוד שלו ושוב חייכתי.
״אמא אין לי מושג על מה הוא מדבר״אמרתי לה וחיבקתי את אפק שהמשיך לאכול.
״נסיכה של אמא,אם עשית משהו תגידי לי״היא אמרה לי והסתכלה עליי.
״יודעת מה?כן שמתי לו חריף באוכל בגלל שהוא רוצה לשלוח אותי לפנימייה״אמרתי לה בעצבים ועליתי לחדר שלי.
האייפון שלי צילצל וראיתי על הצג את השם של אלמוג,מה הוא רוצה פתאום?
״הלו״אמרתי לו ולא הבנתי מה הקטע שלו.
״אני יודע שנפגעת בפעם האחרונה שנפגשנו אבל אני ליד המכון שלך ויש שם מישהו״הוא אמר לי ולא הבנתי איך זה הגיוני שיש שם מישהו אם רק לי יש את המפתח.
״אבל זה לא הגיוני״אמרתי לו והוצאתי בגדים מהארון והתלבשתי במהירות.
״אני יכול לחכות כאן עד שתבואי״הוא אמר לי.
״תודה,אני בדרך״אמרתי לו וניתקתי,ירדתי למטה לקחתי את המפתחות של האוטו ויצאתי מהבית מתעלמת מהמבט של הזבל הזה.
נכנסתי לאוטו ונסעתי למכון קעקועים שלי כל הנסיעה הייתי בלחץ,מי יכול להיות במכון שלי?ולמה שמישהו יפרוץ לשם?
כשהגעתי לשם ראיתי את אלמוג ליד המכון שלי,חניתי את האוטו ויצאתי ממנו.
״הוא עדיין שם?״שאלתי אותו והוא הנהן.
נכנסתי בזהירות למכון קעקועים שלי וראיתי מישהו עם הגב אליי,לקחתי את המקל שהיה לידי ודפקתי לו את זה בראש.
הוא נפל על הרצפה וכשסובבתי אותו אליי לא הבנתי מה הוא עושה פה ובמיוחד לא הבנתי למה הוא פרץ לכאן.