עולמות נפרדים:)

עולמות נפרדים:)-פרק 68

מי שרוצה יכולה לקרוא את הפרק ביחד עם השיר למרות שרצוי לקרוא את הפרק עם השיר ברקע וסליחה שלא העלתי המון זמן ❤️

מנקודת מבט אלרואי:
אני לא מסוגל לנסוע מפה כי אני יודע שאם אני נוסע אני לא אראה אותה למרות שהמרחק בין הבית של אליאס לבית שלה זה לא כזה מרחק אבל אני יודע שאני לא אוכל לראות אותה עצובה ושבורה כשאני יודע שאני הסיבה לזה.
נסעתי לכיוון הבית של אליאס והרגשתי את הראש שלי מתפוצץ מרוב מחשבות.
פתאום הרגשתי סחרחורת ולא הבנתי מה קורה לי,יצאתי מהאוטו מסוחרר עד שכבר לא ראיתי כלום.
״אחי,קום כבר ילד מפגר״שמעתי מישהו אומר לי,פתחתי את העיניים וראיתי את אליאס מולי.
״מה קרה לי?״שאלתי אותו והתיישבתי על הספה.
״באתי לצאת מהבית וראיתי אותך מעולף ליד הדלת״הוא אמר לי והבנתי שכל מה שקורה ביני לבין האהובה שלי משפיע עליי יותר מדי.
״תודה אחי שלא נטשת אותי״אמרתי לו בציניות והוא צחק.
״אני עולה למעלה,אני רוצה לישון קצת״אמרתי לו והוא הנהן,עליתי למעלה ונכנסתי לחדר שדי נהיה שלי.
שכבתי על המיטה ולא הצלחתי להירדם רק חשבתי על כמה שאני רוצה להחזיר את הזמן אחורה ולא לעשות את השטות הזאת של להתערב עלייה.
אחרי שעה בערך ירדתי למטה ולא ראיתי את אליאס,ישבתי בסלון וראיתי סרט אבל לא ממש יכולתי להתרכז בו עם כל המחשבות שהסתובבו לי בראש.
קמתי מהספה וחיפשתי משהו שאני אוכל להעסיק את עצמי בו מבלי לחשוב עלייה.
חיפשתי בכל המטבח ומצאתי רק אוכל,הלכתי לחדר של אליאס ופתחתי את המחבוא שהוא מסתיר בו כל מיני דברים וראיתי מלא משקאות חריפים.
לקחתי משם את המשקאות הכי חריפים שיש כדי שאני אצליח להעביר את הכאב שבוער לי בגוף.
חזרתי לסלון ושמתי את המשקאות שלקחתי על השולחן ושתיתי כל פעם שלוק או שניים עד שקלטתי קופסת כדורים על השידה שהייתה לידי.
לקחתי את הכדורים ופשוט בהיתי בה,המבט שלי לא זז מהקופסא הזאת.
אחרי שעתיים של התלבטות החלטתי לשים אותה בצד ובנתיים סיימתי שני בקבוקים של וודקה בלי להרגיש בכלל.
כשסיימתי את הטיפה האחרונה של הבקבוק השני לקחתי את הקופסת כדורים והוצאתי את כל הטבליות שיש בה.
הוצאתי כדור אחרי כדור ושמתי אותם על השולחן ורק כשהוצאתי את כל הכדורים מהטבליות פתחתי עוד בקבוק של וודקה ולקחתי את כל הכדורים שהוצאתי מלפני שנייה מהקופסא ובלעתי אותם ביחד עם הוודקה.
הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת ואת הגרון שלי שורף אבל לא הפסקתי,לקחתי עוד כדורים ושתיתי אותם.
אני רק רוצה לשכוח אותה,מה כבר ביקשתי לשכוח את האישה היחידה שהתאהבתי בה ופגעתי בה בו זמנית?
זאת בקשה כל כך גדולה?אני רוצה לשכוח את ההתערבות המזדיינת הזאת ואני רוצה לשכוח את הנקמה המטומטת שהייתה לי ואני בעיקר רוצה לשכוח את זה ששוב איבדתי אותה.
שתיתי שני בקבוקים וחצי של וודקה ודחפתי כדורים בלי הכרה וזה לא עוזר.
זה לא משכיח לי אותה,זה פשוט לא עוזר לי לשכוח אותה ולשכוח את זה שאין יותר את הנשיקות שלה ואין יותר את הלטיפות שלה כי אני דפוק ואגואיסט שאעדיף לפגוע בה ולשקר לה מאשר להגיד לה את האמת רק כי רציתי אותה לידי ואיתי.
אני אוהב אותה,אני מאוהב בבחורה הזאת יותר מדי ואני רוצה לשכוח אותה רק כדי להפסיק לחשוב ולהפסיק לראות את המבט השבור הזה שהיה לה בעיניים ברגע שהיא גילתה על ההתערבות הזאת.
״למה זה לא עובד,סעמק״צעקתי בעצבים והעפתי את הבקבוק וודקה שהיה לי ביד על הרצפה.
״זה לא עובד החרא הזה,מה אני כבר רוצה?לשכוח אותה?״צעקתי כאילו מישהו שומע אותי.
״אני לא יכול יותר,למה התאהבתי?למה נכנסתי לדבר החרא הזה שנקרא אהבה?״שאלתי בצעקה,אני שיכור אני יודע שכרגע אני שיכור אבל אני מרגיש הכי שפוי שיש למרות שהכנסתי את כל האלכוהול הזה לתוך הגוף שלי.
ראיתי את השברים של הוודקה על הרצפה,קמתי מהספה ולקחתי חתיכת זכוכית וחזרתי לשבת על הספה.
בהיתי בזכוכית ופתאום הדלת של הבית של אליאס נפתחה,לקחתי את המשקאות ואת הזכוכית איתי ועליתי לחדר למעלה.
פתחתי את הדלת של החדר ונכנסתי,נעלתי את הדלת וישבתי על הרצפה צמוד למיטה והחזקתי עדיין את הזכוכית ביד.
הנחתי את הזכוכית לידי ולקחתי את התיק שלי,הוצאתי משם מגבת ובגדים רק שמשהו עצר אותי מלהוציא אותם וזאת הייתה תמונה שלנו.
הוצאתי את התמונה מהתיק והסתכלתי עלייה,כמה אנחנו מאושרים בה וכמה החיוך שלה יפה.
נכון אני שנאתי אותה,אבל הבנתי שהיא לא אשמה ושהיא מדהימה והדבר הכי יפה שהכרתי.
בתמונה הזאת אני שוכב על המיטה שלה והיא מנשקת את הלחי שלי ומחייכת את החיוך שאני פשוט מכור אליו.
״מה עשית לי יפה שלי?״שאלתי אין לי מושג אפילו את מי,פשוט דיברתי לתמונה.
״למה לא יכולתי להמשיך לשנוא אותך וככה הייתי חוסך לעצמי ולך את הכאבי לב האלה?״שאלתי אותה בצעקה והרגשתי את העיניים שלי רטובות,אולי בגלל האלכוהול או שזה בגלל שאני באמת אוהב את הבחורה הזאת.
הכנסתי את התמונה לתיק והוצאתי את הבגדים והמגבת,באתי לקום מהרצפה אבל פתאום קלטתי את הזכוכית ששמתי לידי לפני שעה.
לקחתי את הזכוכית והחזקתי אותה ביד,מצמיד אותה לצווארי אולי אני באמת דפוק אבל אני לא רוצה להיות בלעדייה.
האייפון שלי צילצל אבל התעלמתי ממנו,הזכוכית עדיין צמודה לצווארי ואני עסוק רק במחשבה אחת,מה היא תעשה אם אני אחתוך את הצוואר שלי?היא תכעס עליי והיא תשנא אותי עוד יותר אבל הכאב שיש לי בלב הרבה יותר כואב מחתך בעור.
הורדתי את הזכוכית מהצוואר שלי ופתחתי עוד בקבוק של וודקה ושתיתי את כולו בלי לעצור כאילו זה מים וכשסיימתי אותו פתחתי עוד בקבוק ועוד בקבוק עד שהרגשתי את הראייה שלי מתחילה להיות מעורפלת.
הפסקתי עם האלכוהול ולקחתי דף ועט מהשידה שהייתה מולי והתחלתי לכתוב למרות שזה הדבר שאני הכי שונא לעשות.
״יפה שלי,אליאס אחי אתם יודעים עד כמה אני שונא לכתוב ושאני מעדיף להגיד דברים פנים מול פנים אבל אני לא יכול לעשות את זה.
יפה שלי,פגעתי בך יותר מדי אני באמת כבר שלא יכול לספור כמה פעמיים פגעתי בך וכמה פעמיים הכאבתי לך.
אני אוהב אותך ואת זה אני לא יכול להסתיר אבל שנינו יודעים שהפעם את לא תסלחי לי לא משנה מה אני אעשה.
אליאס אח יקר שלי,אני מצטער אני באמת מצטער על זה ששיקרתי לך כל הזמן הזה ובעיקר על זה שהסתרתי ממך את הסיבה לזה שאני שבור ככה.
אני מצטער זה כל מה שיש לי להגיד אה ושאני אוהב אותכם יותר ממה שאני אוהב את עצמי,שלכם אלרואי״.
כשסיימתי את המכתב הזה,שמתי אותו על המיטה ולקחתי כדורים שיש במגירה שתיתי את כולם ביחד עם הוודקה ובלעתי הכל ביחד עד שנפלתי לרצפה וכבר לא ראיתי כלום ולא הרגשתי כלום בדיוק כמו שרציתי.