עולמות נפרדים:)

עולמות נפרדים:)-פרק 84 (מרתון)

מנקודת מבט רותם:
הוא אבא שלו ואני לא אוכל לברוח מזה אף פעם אבל אני יודעת שאני זאת שתזכה במשפט לא משנה מה הוא יעשה אבל אני כן אתן לו להיות עם ים מתי שבא לו ואני לא הסכמתי למשמרות האלה מסיבה אחת וזה שהוא פגע בים גם אם הוא לא התכוון ובאמת שזאת הסיבה האמיתית לזה.
״אפק,יש לך משהו חדש לספר לי?״שאלתי אותו כשהתיישבתי לידו והתעלמתי מאלרואי שעדיין יושב במטבח ומנסה לעכל את מה שאמרתי לו.
״לא משהו חשוב,אני שוכב עם כל מה שזז ולא באמת מנסה למצוא אהבה כי זה לא ממש דחוף לי עכשיו וחוץ מזה התגעגעתי אלייך״הוא אמר לי וצחקתי כשהוא חיבק אותי חזק ולא שיחרר אותי.
״אני רואה שהתגעגעת ואפק אל תשחק ברגשות של אנשים אוקיי?״שאלתי אותו והוא הנהן,מנשק את ראשי ומחבק אותי יותר חזק.
״אני שנייה חוזרת,הבן שלי התעורר״אמרתי לו כשראיתי במצלמה שהוא התעורר כנראה מסיוט,לים יש בזמן האחרון מלא סיוטים ובגלל זה התקנתי מצלמה קטנה בחדר שלי כדי שאני אדע מה קורה איתו.
״אני בא איתך״אלרואי אמר לי כשהוא קם מהכיסא שהוא ישב עליו והנהנתי,עליתי למעלה לחדר שלי שאלרואי מאחוריי וכשהגענו לחדר ופתחתי את הדלת ראיתי שהמלאך שלי בוכה והלב שלי נשבר.
״מלאך שלי״לחשתי לו ברגע שהתיישבתי לידו,מחבקת אותו חזק ולא משחררת אותו אפילו לשנייה ושאלרואי מסתכל עלינו מהצד מפחד להתקרב אלינו.
״אמא,היה לי חלום מפחיד״הוא אמר לי בוכה וחיבק אותי חזק ואני מרגישה את האחיזה שלו מתחזקת יותר ויותר ואני מתאפקת שלא לבכות ביחד איתו.
״מה חלמת מלאך שלי?״שאלתי אותו ונישקתי את ראשו בלי הפסקה כדי להרגיע אותו.
״חלמתי שלוקחים אותך ממני ושאני לא רואה אותך יותר״הוא אמר לי בקול חנוק וכבר לא התאפקתי יותר וירדו לי דמעות,מסתכלת על אלרואי שהסתכל עליי במבט שלא הצלחתי להבין אותו.
״דיי מלאך שלי תוציא את זה מהראש כי אף אחד לא ייקח לי אותך ובמיוחד אף אחד לא ייקח לך אותי אתה מבין את זה מלאך יפה שלי?״שאלתי אותו,מנקה את דמעותיו עם ידי והוא הנהן.
״אמא אוהבת אותך הכי שיש״לחשתי לו,מנשקת את האף הקטנטן שלו והוא חייך את החיוך המתוק והמלאכי שלו.
״אבא״הוא לחש לי והחזיק את ידי,מסתכל על אלרואי שמתקרב לכיוון שלנו.
״תלך אליו״אמרתי לו כשהוא קם מהמיטה ועדיין מחזיק את ידי ולא משחרר אותה.
״תבואי איתי״הוא לחש לי וקמתי מהמיטה והלכתי איתו לכיוון של אלרואי,פתאום ים נעצר והתחבא מאחוריי.
״אני יכול לחבק אותך?״הוא שאל את ים בקול היפה שלו שרק גורם לי להתאהב בו שוב.
״כן״הוא אמר לו,יוצא מאחוריי וניגש אליו,מחבק אותו וכשאלרואי הרים אותו עליו וחיבק אותו חזק הבנתי שאני צריכה להשאיר אותם לבד,ירדתי למטה וישבתי ליד אפק שראה טלוויזיה.
ראינו טלוויזיה ופתאום הרגשתי את העיניים שלי נעצמות ושמתי את ראשי על אפק כשהתעוררתי ראיתי שאני עדיין ישנה על הכתף של אפק ולא הבנתי איפה אלרואי.
קמתי מהספה וראיתי במצלמה שיש לי בחדר שאלרואי וים לא שם וזה גרם לי לחפש אותם בכל הבית כמו משוגעת ולא ראיתי אותם בשום מקום,חזרתי לחדר שלי וראיתי מכתב על השולחן שכתוב עליו ״לרותם״.
״יפה שלי רציתי שזה ילך במשפט ושאולי שם אני אנצח אבל הבנתי שאין לי שום סיכוי לזכות במשפט הזה אז לקחתי את ים איתי וכדאי לך מאוד לא לחפש אותנו,אני רוצה להכיר את הבן שלי ושהוא יהיה איתי גם אם את לא רוצה.
אני מצטער אבל את לא הולכת לראות אותו הרבה זמן כי מגיע לי לפצות על כל הפאקינג שבע שנים האלה שלא הכרתי אותו או ידעתי על קיומו ועל זה את הולכת לשלם ולא אכפת לי להיעצר או לא משנה מה רק שאני אחזיר את הזמן האבוד הזה שיכולתי להכיר בו את הבן שלי.
הוא בסדר זה מה שאת צריכה לדעת ויהיה לו טוב איתי,ככה הוא יבין שיש לו אבא ושגם אבא שלו אוהב אותו גם אם הוא עדיין לא מכיר אותו.
אני אוהב אותך ובגלל זה אני מזהיר אותך שוב,אל תחפשי אותנו אלרואי״קראתי את המכתב והעפתי אותו על הרצפה ופשוט בכיתי כמו תינוקת.
״מה קרה?״אפק שאל אותי לא מבין מה קרה,פתאום הוא קלט המכתב וכשהוא סיים לקרוא את המכתב,הוא חיבק אותי אליו חזק.
״למה הוא עושה את זה?״הוא שאל אותי,מנשק את ראשי בלי הפסקה ומנסה להרגיע אותי אבל לא הצלחתי להירגע כי זה הבן שלי.
״כי הוא יודע שהוא הולך להפסיד״אמרתי לו וקמתי מהרצפה,ירדתי למטה שאפק אחריי לקחתי את המפתחות של האוטו יצאתי מהבית.
״הוא לא נסע באוטו,הם כנראה קרובים״הוא אמר לי ברגע שקלטנו שהאוטו של אלרואי עדיין ליד השער של הבית שלי.
״אני לא יכולה בלעדיו אפק״אמרתי לו והדמעות ירדו מעיניי בלי שום שליטה,אני רוצה את ים ואני לא מאמינה שדווקא אלרואי הוא זה שלקח אותו.
״אנחנו נמצא אותם ואת יכולה להבין אותו״הוא אמר לי והאמת הוא צודק אני באמת יכולה להבין אותו כי זה התחיל בזה שלא הסכמתי למשמרות האלה אבל בחיים לא התכוונתי לקחת ממנו את הזכות לראות אותו ולהכיר אותו.
״לא הייתי צריכה להשאיר אותם לבד,אבל לא ידעתי שהוא פשוט יחטוף אותו כי הוא פאקינג הבן שלו״אמרתי לו בצעקה וישבתי על המדרגה בועטת באבנים שהיו ליד הרגל שלי.
״דיי,הוא יחזיר אותו כי ילד לא יכול להיות בלי אמא שלו וגם הוא לא כזה מטומטם״הוא אמר לי והתיישב לידי כשאני אמצא אותם אני הולכת להרוג את אלרואי.
״אני הולכת לחפש אותם״אמרתי לו וקמתי מהמדרגה אבל פתאום ראיתי אוטו שעצר לידנו והעורך דין של אלרואי יצא משם.
״ארז לא?״שאלתי אותו כשהוא התקרב אלינו והוא הנהן,הוא הסתכל עליי במבט בוחן מסתכל על כולי ויש לו מזל שאני עצבנית ושאין לי כוח לכלום עכשיו.
״אלרואי לקח את ים והוא השאיר לנו את המכתב הזה״אמרתי לו בעצבים ונתתי לו את המכתב של אלרואי שלא שמתי לב שאפק לקח אותו בכלל.
״הוא לא שפוי,ככה הוא בחיים לא ינצח במשפט״הוא אמר לי בעצבים והחזיר לי את המכתב,נכנס לאוטו שלו וסימן לנו גם להיכנס.
״הוא פה,אין סיכוי שהוא התרחק כי האוטו שלו פה״אמרתי לו לפני שנכנסנו והוא הנהן ויצא מהאוטו.
״בואי נחשוב איפה הוא יכול להיות ובלי לחץ״הוא אמר לי והתיישבנו שלושתנו על המדרגה ולא יכולתי יותר לשבת ככה כמו סתומה בזמן שאין לי מושג איפה הבן שלי,אני שונאת אותו,שונאת את אלרואי בכל איבר ואיבר ונמאס לי ממנו כבר,שיחזיר לי את הבן שלי ויעוף לי כבר מהחיים לא משנה כמה הוא מחרפן אותי.
״אני לא מתכוונת לשבת פה כמו מטומטמת ואתה תלך להביא את האיש שלך כי אני לא אשב בשקט בזמן שהבן שלי לא מבין מה קורה לו״צעקתי על הארז הזה ונכנסתי לבית שלי.
עליתי לחדר שלי וראיתי שהצמיד של ים כאן,בצמיד של ים יש מין צ׳יפ כזה שעוקב אחרי המיקום שלו כדי שאני לא אדאג לו ושאני אדע תמיד איפה הוא אבל בגלל שזה פה אין לי שום סיכוי למצוא אותו.