עולמות נפרדים:)

עולמות נפרדים:)-פרק 100

מנקודת מבט אלרואי:
אחרי שנתיים:
עברו שנתיים ואנחנו כבר בני 28 והמלאך שלנו בן עשר ואנחנו כולנו גרים ביחד רק שהיפה שלי ואני לא ביחד בגלל הבגידה המזדיינת הזאת שלי ורק שבוע אחרי אותו היום גיליתי שיולי הבת זונה הזאת שיקרה לי ושהיא בכלל לא הייתה בהריון ושהיא זייפה הכל.
אני מתגעגע אלייה ליפה שלי אבל אני יודע שאני אשם במצב הזה בנינו ושאם לא הייתי כזה מטומטם לא הייתי מאבד אותה.
ים והיא למעלה בחדר שלה שהיה פעם שלנו ואני ישן בחדר למטה שהפך לחדר שלי בכל הזמן הזה שעבר.
אליאס גם גר איתנו והוא ישן בחדר שליד החדר שלי והפכנו למשפחה אומנם משפחה שלא מדברים אחד עם השנייה אבל אנחנו עדיין משפחה.
״בוקר״אליאס אמר לי כשהוא יצא מהחדר שלו מעיר אותי מהמחשבות על משהו שגיליתי לפני כמה ימים.
״בוקר,אתה מכין קפה?״שאלתי אותו,הוא הנהן והלך למטבח מרתיח את המים.
״תכין לי גם״אמרתי לו והוא הנהן,הוא עבר לגור איתנו לפני שנה כי חברה שלו זרקה אותו מהבית וגם אפק גר איתנו אין לי מושג למה כי אף אחד לא סיפר לי למה הוא פה והוא והיפה שלי מסתירים ממני את הסיבה לזה כאילו בגללי הוא פה.
״קח אחי״אליאס אמר לי,מעיר אותי מהמחשבות שלי ונותן לי את הכוס קפה שהוא הכין לי והתיישב לידי.
״למה אתה נראה ככה?״הוא שאל אותי,הוא תמיד קולט אותי וזה מה שאני אוהב באח הזה.
״סתם,היא מחרפנת אותי ואני כבר לא יודע מה לעשות כדי לגרום לה לסלוח לי כי וואלה אחי עברו שנתיים מאז ולא יודע שתתגבר על זה כבר מה אנחנו בגן?״שאלתי אותו בעצבים ושתיתי מהקפה,נמאס לי כבר למה אני צריך להתחנן שהיא תסלח לי?נכון טעיתי אבל חאלס מה היא ילדה קטנה?
״אחי אתה בגדת בה ולא רק זה עשית את זה כשהילד שלכם היה מטר ממך״הוא אמר לי וואלה הוא צודק אבל דיי אני לא יכול יותר עם הפרצופים שלה והמבטים האלה שלה כי גם אני בן-אדם וגם אני נפגע ועושה טעויות ונכון עשיתי מלא אבל זה לא משנה את זה שאני אוהב אותה.
״אתה צודק אבל עברו שנתיים אליאס וזה לא אמור להיות ככה עם כל המבטי שנאה האלה שלה וההתעלמויות״אמרתי לו בעצבים וכשהוא בא להגיב על מה שאמרתי היא ירדה למטה עם ים ואפק.
״אבא״המלאך שלי אמר לי ורץ אליי מחבק אותי חזק,אני מאוהב בילד הזה הוא הכל בשבילי.
״מלאך שלי,ישנת טוב?״שאלתי אותו והוא הנהן,נישק את הלחי שלי ונעמד לידה מחבק את רגליה.
״בוקר טוב״אמרתי לה והיא רק הסתכלה עליי לשנייה עם העיניים היפות שלה שכל כך התגעגעתי אליהן והזיזה את מבטה ממני,היא אפילו לא חייכה חצי חיוך וזה פוגע בי אבל שוב רק אני אשם בזה.
״תעלה להתלבש אפק״אמרתי לו כשראיתי שהוא רק עם בוקסר,הוא פשוט לא מתבייש להסתובב ככה.
״אבל חם לי״הוא אמר לי בעצבים והתעלם ממה שביקשתי,חאלס מה אני אוויר בבית הזה שכולם שמים פס על מה שאני מבקש?
״זה לא מעניין אותי,אתה גר בבית שלי אתה תכבד אותי ותעלה עכשיו להתלבש״צעקתי עליו,קמתי מהספה בעצבים והתקרבתי אליהם.
״דיי עם כל הפוזה הזאת שלך אלרואי כי זה לא עובד עלינו״הוא אמר לי,חוצפן הילד הזה גם נמצא בבית שלי וגם מדבר אליי מסריח ובנוסף אין לי מושג מה הוא עושה פה בכלל.
״אפק דבר יפה אני לא אבא או אלמה שמתנהגים אלייך בעדינות״אמרתי לו בעצבים,מתקרב אליו וחונק אותו חזק.
נכון הוא אח שלי אבל איזה פה נהיה לו,מישהו צריך לחנך את הילד הזה לא משנה מי ואני פה כדי לעשות את זה.
״דיי אלרואי,ים פה ואתה לא רוצה שהוא התבייש באבא שלו נכון?״היא שאלה אותי ולא האמנתי שהיא פנתה אליי בכלל כי עד עכשיו לא החלפנו מילה.
״אתה ילד חרא ואני כבר אגלה למה אתה פה וכשאני אגלה את זה אני אטפל בך״אמרתי לו ונכנסתי לחדר שלי עצבני,מה אני כלום בשבילם שהם לא מכבדים אותי?אני יודע שעשיתי טעות אבל למה הם לא נותנים לי עוד הזדמנות?
״אני יכולה?״היא שאלה אותי וראיתי אותה עומדת ליד הדלת של החדר שלי,כל כך יפה וסקסית שאני לא מבין איך נתתי לעצמי לאבד אותה.
״כן״אמרתי לה והיא נכנסה לחדר והתיישבה לידי,לא אומרת שום דבר רק מסתכלת עליי במבט שלא הצלחתי להבין אותו.
״זוכר את מה שגילית לפני כמה ימים?״היא שאלה אותי והנהנתי,איך אני יכול לשכוח את מה שגיליתי.
״ומה אתה חושב על זה?״היא שאלה אותי והורידה את מבטה ממני,לפני כמה ימים גיליתי שלא איבדנו את המלאכית שלנו ושהרופא שאמר לנו שאיבדנו אותה זה היה רון הצנון הזבל הזה ולפני כמה ימים גיליתי שהיא כבר ילדה אותה ושהיא שומרת אותה בחדר שלנו.
״שלא היית צריכה להסתיר ממני את זה ובטח שלא היית צריכה לתת לי לגלות את זה ככה אבל עם כל זה אני מאושר שלא איבדנו אותה״אמרתי לה והסתכלתי על התמונה שלנו עם ים שמונחת על השידה שלי ופשוט רציתי לחזור לאותם הרגעים שלנו ביחד.
״אתה צודק אבל לא יכולתי לספר לך את זה כי הלכת לגור עם הזונה הזאת אחרי שהיא העליבה את הבן שלנו וגם כי ידעתי שזה נגמר בנינו״היא אמרה לי וכל מילה שהיא אמרה שברה לי את הלב יותר ויותר.
״איך קראת לה?״שאלתי אותה,עדיין לא ראיתי את הבת שלנו רק הסתכלתי עלייה מרחוק בתוך המיטה שהיא קנתה לה.
״עוד אין לה שם,אני פשוט קוראת לה קטנה שלי וים קורא לה אחותי הקטנה״היא אמרה לי,ים ידע על זה והיא ידעה על זה ורק אני גיליתי את זה לפני כמה ימים?כאילו רק ממני עשו אדיוט?
״גם אליאס יודע?״שאלתי אותה והיא הנהנה,באתי לקום מהמיטה ולצאת מהחדר אבל היא תפסה לי את היד ולא נתנה לי לקום.
״הוא גילה את זה רק אתמול וגם אפק גילה את זה אתמול״היא אמרה לי והבנתי שרק היא והמלאך שלנו ידעו,אבל למה היא עושה את זה?למה היא מסתירה ממני דברים כאלה?אז מה אם אנחנו לא מדברים ואז מה אם היא שונאת אותי היא הייתה צריכה להגיד לי שיש לנו ילדה ושלא איבדנו אותה כמו שחשבנו.
״אני יכול לראות אותה?״שאלתי אותה והיא הנהנה,יצאנו מהחדר שלי ועלינו למעלה לחדר שהיה פעם שלנו וכשהיא פתחה את הדלת קפאתי כי אני יודע שברגע שאני אראה אותה ואסתכל לה בעיניים אני אבכה ואכעס על היפה שלי.
״תלך אלייה״היא אמרה לי כשנכנסנו לחדר,התקרבתי למיטה שלה וראיתי אותה כל כך קטנה ויפייפיה.
היא הסתכלה עליי עם העיניים הגדולות והיפות שלה וחייכה אליי חיוך יפה וקסום,היא מלאכית קטנה ואני הולך לשנוא את היפה שלי כל כך הרבה על זה שהיא הסתירה אותה ממני.
״מלאכית קטנה שלי״לחשתי לה והיא תפסה את ידי הגדולה עם ידיה הקטנטנות,אני מאושר באמת שאני כל כך מאושר שהיא פה איתנו ושהיא לא מתה אבל אני מתחרט על זה שאני לא התקרבתי אלייה ברגע שגיליתי את זה.
״אני אלך״היא אמרה לי ולא רציתי שהיא תלך לא משנה כמה אני שונא אותה עכשיו,אני צריך אותה לידי.
״אל תלכי״אמרתי לה וניגבתי את הדמעות שזלגו מעיניי מבלי שהרגשתי אפילו.
״היא כל כך יפה,היא דומה לך״אמרתי לה כשהסתכלתי על הקטנה שלנו מחייכת ומסתכלת עלינו עם עינייה הכחולות והיפות.
״היא לקחה את החיוך שלך״היא אמרה לי והרגשתי אותה נעמדת לידי ומחייכת את החיוך היפה שלה.
״כן,רק שהיא לא תצא כמוני״אמרתי לה והסתכלתי עלייה,איך התגעגעתי לבהות בעיניים הכחולות והיפות שלה ולגעת ולנשק את השפתיים היפות והמושכות שלה ובכלל התגעגעתי לחיוך שלה שגורם לי לחייך ולכל כולה.
״זה לא רע להיות כמוך רק שאתה עשית מלא טעויות בדיוק כמוני״היא אמרה לי וכשהתקרבתי אלייה המלאכית שלנו בכתה.
״אני צריכה להאכיל אותה״היא אמרה לי כשהקטנה שלנו עזבה את ידי והמשיכה לבכות.
״אין לך משהו שלא ראיתי קודם״אמרתי לה כשהיא הרימה את הקטנטונת שלנו והיא צחקה את הצחוק הממכר שלה שאני כל כך אוהב.
״דיי,אני באמת צריכה להאכיל אותה אחרת היא תמשיך לבכות״היא אמרה לי,מלטפת את גבה של התינוקת שלנו ומסתכלת עמוק בעיניי.
״נראה לי שהיא כבר לא רוצה לאכול״אמרתי לה כשראיתי את עינייה נעצמות וצחקנו.
״אני יכול להיכנס?״אפק שאל אותנו והיא הנהנה,מניחה אותה על המיטה שלה בעדינות וכיסתה אותה כי היה די קר בחדר.
״אני מצטער אלרואי,לא הייתי צריך לדבר אלייך ככה״הוא אמר לי ברגע שהתיישבנו על המיטה.
״זה בסדר,למרות שאתה ממש הגזמת״אמרתי לו בעצבים והיא הסתכלה עליו כאילו היא רוצה להגיד לי משהו.
״ספר לו״היא אמרה לו ברגע שהתכוונתי לשאול אותה מה קורה פה והוא הסתכל עלייה בכעס.
״לא,אני לא יכול לספר לו את זה״הוא אמר לה בעצבים ולא הבנתי מה הוא לא יכול לספר לי ולמה זה גורם לו להתעצבן ככה.
״דבר אפק,אני לא יכול שמסתירים ממני דברים״אמרתי לו בעצבים והוא הנהן.
״אני עברתי לגור פה כי אבא ואלמה גילו שעשיתי משהו רע שאני ממש לא מתחרט עליו ורותם הבטיחה להם שהיא תשמור עליי שאני לא אעשה שטויות כי עוד שטות אחת יכניסו אותי למוסד לעבריינים״הוא אמר לי והייתי בהלם מכל מילה שהוא אמר.
״מה עשית הפעם טמבל?״שאלתי אותו בעצבים אבל בלחש כדי לא להעיר את היפיפייה שלנו שישנה ממש לידנו.
״יריתי ברון הזבל הזה אבל למניאק הזה יש תשע נשמות״הוא אמר לי ולא ידעתי מה להגיד,מצד אחד אני שמח שהוא ירה בו אבל מצד שני אני שונא שהוא מסתבך כל הזמן.
״אתה לא נורמלי״אמרתי לו בעצבים וקמתי מהמיטה,לא מאמין שהיא ידעה על זה ולא סיפרה לי.
״אני יודע אבל רציתי שהוא ימות כי הוא כמעט ירה בה״הוא צעק עליי והצביע על האישה שלי,הוא כמעט הרג אותה?מתי כל זה קרה ולמה רק עכשיו מספרים לי את זה?
״איזה עוד דברים את מסתירה ממני?״שאלתי אותה בעצבים ולא הצלחתי להשתלט על עצמי יותר.
״היא לא אשמה אני אמרתי לה לא לספר לך״הוא אמר לי בעצבים וראיתי שיש משהו שהם לא מספרים לי.
״מה עוד אתם לא מספרים לי?״שאלתי אותם בעצבים וכשראיתי אותם מסתכלים אחד על השנייה הבנתי שאני ממש אבל ממש לא הולך לאהוב את מה שאני הולך לשמוע בעוד כמה שניות.
״שאבא ורון סיכמו שהתינוקת המלאכית הזאת ששם תמות ממש בעוד כמה שעות כי הוא לא הצליח לעשות את זה בפעם הקודמת״הוא אמר לי וזה הרתיח אותי ובא לי להרוג מישהו,זה פאקינג אבא שלנו למה שהוא ירצה שהנכדה שלו תמות בפעם השנייה ובאשמתו?
״על מה אתה מדבר?״שאלתי אותו בעצבים ובדיוק שהוא התכוון לענות על השאלה שלי הדלת נפתחה ואבא שלנו ורון עמדו שם שהמלאך שלנו בתוך זרועותיו של הצנון המזדיין הזה ושהוא מכוון אליו אקדח.