עולמות נפרדים:)

עולמות נפרדים:)-פרק 71

מנקודת מבט רותם:
(אחרי שבוע):
אני לא מאמינה שזה קרה,אני לא מאמינה שאני פה שוב ויותר מזה אני לא מאמינה שאני צריכה להיות בהלוויה הזאת.
למרות כל מה שקרה בנינו ולמרות שהקשר שלנו היה בתחתית אני עדיין לא מאמינה שהוא איבד אותו.
כשהודיעו לאליאס ולי שאלרואי,אני לא יכולה להגיד את זה אפילו אבל אני אנסה.
כשאמרו לנו שאלרואי מת,הרגשתי אוטומטית את הלב שלי מת בדיוק אחריו.
״למרות הכל את פה לידי״הוא אמר לי בקול היפה שלו ולחשוב שלפני שבוע כמעט איבדתי אותו לתמיד.
(שבוע לפני):
״מה קרה לי?״שאלתי את אליאס שהתיישב לידי.
״התעלפת״הוא אמר לי ובקושי הסתכל עליי,קרה משהו ואני לא זוכרת?
״למה?״שאלתי אותו והתיישבתי על המיטה הזאת.
״את לא זוכרת?״הוא שאל אותי ופתאום התחיל לי כאב ראש עצום עם מין פלאשבק כזה שהודיעו לנו שאלרואי מת.
״זה לא יכול להיות נכון?״שאלתי אותו והדמעות התפרצות מעיניי.
״תענה לי,זה לא קרה נכון?״שאלתי אותו ונתתי לו אגרופים.
״זה כן,אלרואי לא איתנו״הוא אמר לי והרגשתי כמה קשה לו להגיד את זה.
״לאאאאא זה לא הגיוניייי״צרחתי ובאתי לקום מהמיטה אבל אליאס החזיק אותי חזק.
״אי אפשר לראות אותו״הוא אמר לי עדיין מחזיק אותי בין ידיו בחוזקה.
״זה לא מעניין אותי,אני רוצה לראות אותו״צעקתי עליו והשתחררתי מבין ידיו.
יצאתי מהחדר הזה וחיפשתי את החדר מתים הזה וכשמצאתי אותו ראיתי שני מאבטחים עומדים שם.
״סליחה,יש שם אנשים שרבים מכות״אמרתי להם ברגע שניגשתי אליהם והם ישר רצו לאן שאמרתי להם.
הייתה מסכה כזאת בחוץ שמתי אותה על הפנים שלי ונכנסתי לשם,חיפשתי את אלרואי אבל לא ידעתי איך זה הולך.
פתחתי את כל התאים האלה עד שמצאתי את אלרואי,הדמעות שוב התפרצו מעיניי זה לא הגיוני אני לא מוכנה לקבל את זה.
נכון שהוא פגע בי והרס אותי אבל אני אוהבת אותו,אני לא יכולה בלי הדפוק הזה ואני לא יודעת אם אני אצליח לחיות בלעדיו.
״זה לא הגיוני״לחשתי לעצמי כשליטפתי את פניו שהיו קפואות.
״בבקשה,בבקשה שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה״צעקתי ולא יכולתי להוריד את המבט שלי מהפנים הקפואות והכבויות שלו.
״לא,בבקשה אלרואי תגיד לי שכל זה סתם חלום רע אני מתחננת אהוב שלי״אמרתי לו,מלטפת את פניו שהקפיאו את ידיי.
״אני אוהבת אותך״לחשתי לו ונישקתי את שפתיו שהקפיאו אותי.
שמעתי רעש מבחוץ וזה הבהיל אותי,התחבאתי ליד איפה שאלרואי נמצא ואחרי שעה בערך כשכבר לא שמעתי שום רעש יצאתי מאיפה שהתחבאתי וחזרתי לאלרואי.
״למה עשית את זה?למה אתה כזה מטומטם?״שאלתי אותו בלחש,מלטפת את פניו.
״זה סתם חלום רע נכון רואי שלי?״שאלתי אותו והדמעות רק זולגות מעיניי בלי הפסקה.
״אתה קפוא ואני לא יכולה לראות את הפנים שלך כל כך כביות וכל כך קרות״אמרתי לו מנשקת את פניו בלי הפסקה,לא מוכנה להיפרד ממנו.
״רואי שלי,עשיתי טעות שלא באתי ברגע שסיפרו לי אבל הייתי שבורה מדי ואני עדיין שבורה אבל אני לא יכולה ולא רוצה לאבד אותך״אמרתי לו והדמעות לא עצרו לדקה.
״אני אוהבת אותך יותר מדי,אני כל כך אוהבת אותך שכל הגוף שלי שורף״אמרתי לו מנשקת את שפתיו,לא משחררת מהן אפילו לדקה.
״מה את עושה פה?״מישהו שאל אותי וכשהרמתי את ראשי ראיתי שזה אחד מהמאבטחים שהיה בחוץ.
״אל תתקרב אליי״צעקתי עליו כשהוא התקרב אליי כדי להוציא אותי מפה ולקחתי מהשולחן שהיה לידי מין סכין מוזר כזה.
״תירגעי,תורידי את זה״הוא אמר לי והתקרב אליי עוד.
״אני לא אהסס לפגוע בך,אל תתקרב אליי״צעקתי עליו והראייה שלי נהייתה מטושטשת.
״אני לא אתקרב אלייך רק תורידי את זה לאט״הוא אמר לי ולא הייתי מוכנה להוריד את זה,הוא לא יוציא אותי מפה ויותר מזה הוא לא ירחיק אותי מהגבר שלי.
״רותם מה את עושה?״שמעתי את אליאס צועק עליי ברגע שהוא נכנס גם לחדר מתים.
״הוא רוצה להוציא אותי מפה,אליאס אלרואי פה ואני לא מוכנה לאבד אותו״אמרתי לו ולא היה לי אכפת בכלל שאני לא מפסיקה לבכות ושכולי רועדת.
״אני מבטיח לך שאני לא אתן לו להפריד אותו ממך״אליאס אמר לי ונעמד לצידי.
״אוקיי,אבל אם הוא מתקרב אליי אני אפגע בו״אמרתי לו כולי
רועדת והוא הנהן.
״תראה אותו אליאס,למה הוא עשה את הדבר הטיפשי הזה?״שאלתי אותו כשהתקרבנו אליו ואני עדיין עם הסכין ביד שלי.
״כי הוא דפוק וגם כי הוא כנראה לא יכל עם הרגשות אשם״הוא אמר לי וחיבק אותי.
״אני לא מאמינה שהוא כבר לא יהיה איתנו״אמרתי לו ונישקתי את שפתיו של אלרואי.
״אני לא יודע אם אני אשרוד בלעדיו״הוא אמר לי וראיתי שגם הוא בוכה.
״גם אני לא״אמרתי לו והדמעות לא מפסיקות לזלוג מעיניי.
פתאום הרגשתי שנוזל לי דם מהאף,מה קורה לי?למה אני מרגישה כזאת חלשה?
״מה קרה?״אליאס שאל אותי,מסתכל עליי.
״אני לא יודעת אני מרגישה מין חולשה בכל הגוף״אמרתי לו והוא חיבק אותי אליו.
״תצאו מכאן יש כאן חומר שאסור לנשום והמסכה ששמת נקרעה לך״המאבטח אמר לי והרגשתי את הגוף שלי משתתק,מזל שאליאס מחזיק אותי אחרת הייתי נופלת על הרצפה.
״אל תתקרב״אמרתי לו בקול חלש,עדיין מכוונת אליו את הסכין.
״אוקיי,אני אתן לכם להיפרד ממנו כמה דקות ואתם עפים מפה״הוא אמר לנו והנהנו.
״אליאס,זה לא יכול להיגמר ככה״אמרתי לו ושנינו כל כך שבורים.
״זה לא ייגמר ככה אני מבטיח לך״הוא אמר לי ושם לי מסכה חדשה והרגשתי איך האוויר מתחיל לחזור אליי.
״רואי שלי,נכון הרסת את מה שהיה בנינו ונכון התערבת עליי אבל זה לא שינה את האהבה העצומה שיש לי אלייך ויותר מזה זה לא ישנה את מה שאתה בשבילי״אמרתי לו,מלטפת שוב את פניו היפות והקפואות.
״אתה הדבר הכי רע שקרה לי אבל גם הדבר הכי מדהים שקרה לי לא משנה כמה אני שונאת אותך ולא משנה מה תעשה לי האהבה שלי אלייך גוברת על כל דבר,אז אתה לא יכול ללכת לי ואתה לא יכול להיות כזה אגואיסט וחסר רגשות ולהשאיר אותנו לבד בלעדייך״אמרתי לו והדמעות שלי זלגו לו על השפתיים ורציתי שהוא יפתח את העיניים ויגיד לנו שכל זה לא אמיתי.
״תפסיק להיות כזה אגואיסט ותפתח את העיניים שלך״צעקתי עליו והדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג על שפתיו.
״דיי רותם,תעזבי אותו״אליאס אמר לי מנסה להרחיק אותי מאלרואי.
״אתה לא מבין שהוא אגואיסט שהוא התאבד ככה?״שאלתי אותו בצעקה.
״נכון הוא אגואיסט אבל הוא אוהב אותנו״הוא אמר לי.
״אם הוא כל כך אוהב אותנו למה הוא עשה את השטות הזאת?״שאלתי אותו בצעקה.
״כי אני מטומטם״שמעתי מישהו אומר וניגשתי לאיפה שאלרואי נמצא וראיתי את העיניים שלו חצי פתוחות.
״אני מדמיינת נכון?״שאלתי את אליאס ולא הצלחתי להפסיק את הדמעות האלה.
״אולי אנחנו מדמיינים את אותו הדבר״הוא אמר לו והסתכלנו על אלרואי כאילו הוא נפל מהשמים.
״מה זה?״המאבטח שאל אותנו ברגע שהוא נכנס לחדר.
״מה?״שאלנו אותו כשהוא התקרב אלינו.
״למה הוא פה אם הוא חי?״הוא שאל אותנו ונעמד לידנו במין פחד כזה.
״דוקטור״המאבטח צרח ואיזה מישהו נכנס לחדר בריצה.
״מה קרה?מה אתם עושים פה?״הוא שאל אותנו בלחץ.
״זה לא משנה,הוא התעורר צריך להוציא אותו בדחיפות״הוא אמר לו ואני הייתי בהלם,לא ידעתי מה להגיב ובעיקר לא ידעתי איך להגיד ומה אני אמורה להגיד לו.