עולמות נפרדים:)

עולמות נפרדים:)-פרק 58

מנקודת מבט רותם:
עבר שבוע מאז אותו יום שהוא שבר לי את הלב,אבל למרות שעבר רק שבוע זה מרגיש לי שעבר הרבה יותר זמן כאב לי כל הגוף ולא יכולתי לזוז מהמיטה כל השבוע שהיה אבל היום החלטתי שאני לא אתן לו לשנות אותי ושאני לא אהיה הבחורה הזאת שהייתי במשך כל השבוע הזה.
קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת שטפתי את כל השבוע הזה שעברתי ובעיקר העפתי ממני את הכאב החזק שיש לי בלב כי אני לא יכולה ולא רוצה לסבול מזה יותר לא משנה כמה אני אוהבת אותו.
כשסיימתי להתקלח התנגבתי,התבשמתי וחזרתי לחדר,הוצאתי מהארון שורט ג׳ינס וחולצת אדידס אדומה וגרביים התלבשתי ונעלתי נעליים,שמתי את האייפון בכיס ואת שאר הדברים שאני צריכה שמתי בתיק.
החלטתי שאני כן הולכת למקיף היום כי אין שום סיכוי שאני אתן לכאב העצום שיש לי בלב למנוע ממני לסיים את המקיף כמו שאני רוצה לסיים אותו ואני בעיקר לא יכולה לעצור את החיים שלי בגללו ואני עוד יותר לא רוצה להיות בדיכאון הזה ששקעתי בו כל השבוע.
ירדתי למטה ואמא שלי הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהירח כי לא יצאתי מהחדר כל השבוע וגם לא דיברתי עם אף אחד אבל זה לא יקרה יותר כי אני לא אתן לזה לקרות שוב.
״נסיכה של אמא,איזה כיף לראות אותך״היא אמרה לי והתקרבה אליי,מחבקת אותי חזק.
״את בסדר נסיכה שלי?״היא שאלה אותי וליטפה את פניי,ראיתי איך הזבל הזה מחייך ורק רציתי להעיף לו אגרוף כדי לא לראות את החיוך המעצבן הזה שלו.
״כן אמא,אני בסדר״אמרתי לה והסתכלתי על הבטן שלה שגדלה וזה כל כך יפה לראות אותה מאושרת בגללו גם אם התינוק הזה הוא של הזבל הזה שיושב מאחוריה.
״בוטן אמור לצאת בקרוב לא?״שאלתי אותה,היא הנהנה וחייכה חיוך מאושר אני שמחה בשבילה שהיא מאושרת.
״את הולכת למקיף?״היא שאלה אותי והנהנתי,לקחתי את המפתחות של האוטו שלי ויצאתי מהבית נכנסתי לאוטו ונסעתי למקיף כשהגעתי יצאתי מהאוטו ונכנסתי למקיף.
נכנסתי לכיתה שלי ושמתי שירים עד שיתחיל השיעור וכשראיתי שהמורה נכנס לכיתה שמתי את האוזניות והאייפון בתיק,המורה התחיל ללמד ולא ממש הקשבתי כי לא הצלחתי להתרכז.
״רותם,הכל בסדר?״המורה שאל אותי וזה סוג של הוציא אותי מהבועה הלא ברורה שהייתי בה לפני שנייה.
״כן״אמרתי לו,הוא הנהן והמשיך בשיעור כשהיה צילצול המורה סימן לנו להישאר לשבת כי יש לו הודעה או משהו כזה.
״בגלל שעוד מעט נגמרת השנה החלטנו שנקבע את תעודת הבגרות שלכם על ידי עבודה בזוגות שאתם תצטרכו להגיש וזה יהיה הבגרות שלכם״הוא אמר לנו והיו כאלה שצעקו ״יש״ והיו כאלה שצעקו ״איזה באסה״ או משהו כזה רק אני שתקתי כי זה לא ממש משנה לי.
״כל אחד יבוא אליי ויבחר פתק והשם שיוצא הוא הזוג שאיתו הוא עושה את העבודה אבל אם לא תגישו את העבודה או אם הזוג שלכם לא יעשה איתכם את העבודה לא תהיה ברירה ונצטרך להכשיל אותכם״הוא אמר לנו ורק קיוויתי שאני לא אצטרך לעשות את העבודה הזאת עם אלרואי.
״רותם,בואי תבחרי פתק״המורה אמר לי,קמתי והלכתי לכיוון שלו וכשהגעתי אליו לקחתי פתק וכשפתחתי אותו הלב שלי דפק כל כך חזק כי השם שהיה כתוב הוא אלרואי.
״טוב,אתם משוחררים וממחר אני רוצה לראות אותכם עובדים בזוגות שבחרתם״הוא אמר לנו,לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהמקיף נכנסתי לאוטו ונסעתי לבית של אליאס כדי לדבר עם אלרואי.
כשהגעתי לבית של אליאס,בחנתי אותו והרגשתי שאני לא מוכנה לראות עדיין את אלרואי,אבל אני חייבת להיכנס כי אין סיכוי שאני עכשיו גם נכשלת בגללו בנוסף על הכאב העצום שהוא גרם ללב שלי.
יצאתי מהאוטו ונעמדתי מול הדלת של הבית שלו אבל משהו הרגיש לי שאני לא אמורה להיכנס לשם כי אני רק אחמיר את המצב בנינו.
דפקתי אבל אף אחד לא ענה,דפקתי שוב ועוד פעם לא הייתה שום תגובה פתאום שמתי לב שהדלת פתוחה.
פתחתי את הדלת ונכנסתי לבית שמעתי רעש וראיתי מישהו בורח מהחלון ואת אליאס מעולף על הרצפה.
התקרבתי לאליאס ובדקתי אם יש לו דופק,היה על השולחן כוס עם מים שפכתי את המים על הפנים שלו והעיניים שלו נפתחו.
״מה את עושה פה?״הוא שאל אותי והוריד את החולצה שלו שהייתה רטובה והתיישב על הספה.
״באתי לדבר איתו וראיתי אותך מעולף ומישהו בורח מהחלון״אמרתי לו והתיישבתי לידו,מנסה להסתכל רק על פניו ולא על השרירים שלו.
״תודה״הוא אמר לי והנהנתי.
״אני יכולה לדבר איתו?״שאלתי אותו כשהוא לבש חולצה אחרת.
״אני לא חושב שהוא ירצה לדבר איתך,איתי הוא בקושי מחליף מילה״הוא אמר לי והסתכל עליי.
״תקרא לו בבקשה״אמרתי לו יותר נכון ביקשתי ממנו,הוא הנהן ועלה למעלה.
אחרי כמה דקות הם ירדו למטה וראיתי אותו אחרי שבוע שלא ראיתי אותו,הוא כל כך יפה אבל הוא נראה כל כך שונה ועם מבט כבוי שהעביר בי צמרמורת לא נעימה בכלל.
״אני אשאיר אותכם לבד״הוא אמר לנו ויצא מהבית משאיר אותו ואותי לגמרי לבד.
״למה באת?״הוא שאל אותי באדישות ובכלל לא הסתכל עליי.
״באתי לבקש ממך משהו״אמרתי לו והתקרבתי אליו אבל הוא התרחק ממני.
״תבקשי״הוא אמר לי באדישות ששיגעה אותי.
״אני צריכה שתבוא למקיף מחר,כי המורה חילק אותנו לזוגות ואתה הזוג שיצא לי״אמרתי לו והוא גיחך.
״אז בשביל זה באת?בשביל שהתעודה שלך לא תיפגע?״הוא שאל אותי והסתכל עליי,העיניים שלו היו אדומות כאילו הוא לקח משהו או לא ישן כמה ימים והאמת לא משנה כמה נורא הוא נראה הוא עדיין הכי יפה שיש.
״כן ואתה יודע עוד משהו?בחיים לא הייתי באה לכאן אם לא הייתה לי סיבה ממש טובה לראות אותך,כי אתה שברת לי את הלב ופגעת בי״צעקתי עליו,לא רוצה לבכות מולו ובעיקר אני לא רוצה לבכות בגללו כי אני לא צריכה לבכות בגללו.
״נכון,שברתי לך את הלב ופגעתי בך אבל אני לא חייב לך שום דבר״הוא אמר לי בטון מזלזל והמבט שהיה לו בעיניים עדיין היה כבוי.
״מה קרה לך?כבר שכחת את האהבה שלנו?״שאלתי אותו,לא מבינה למה הוא נראה ככה ומה עובר עליו ובעיקר אני לא מבינה מה השתנה מהשיחה שלנו מלפני שבוע.
״אני לא הייתי צריך לשכוח כי לא הייתה בנינו שום אהבה״הוא אמר לי וזה פגע בי כמו סכין ישירות ללב.
״הכל היה שקר?״שאלתי אותו וניסיתי לעצור את הדמעות שעוד שנייה זולגות מעיניי.
״כן,אין לי טיפה של אהבה אלייך וכל החיבוקים והנשיקות שלנו היו בשבילי סבל ורק חיכיתי שזה ייגמר״הוא אמר לי בקול אדיש ודוחה,זה הדבר הכי פוגע שמישהו אמר לי אי פעם.
״אתה חתיכת זבל אלרואי,אתה בדיוק כמו אבא שלך שני זבלים שאוהבים לגרום סבל וכאב לאנשים אחרים״אמרתי לו בקול חנוק והעפתי לו סטירה,הסתכלתי עליו כמה דקות ופשוט עפתי משם לא רוצה לראות את הנצלן הזה יותר בחיים.