אני, עצמי ואנוכי 4.0

אני חיה!

בקושי, אבל חיה.

מפתיע שעדיין לא קפצתי ראש מהחדר.

אוקי, החלק הזה יתחלק לשניים - החוויה הטובה שלי מהטירונות והחוויה הדפוקה שלי מהטירונות. מוזמנים לקרוא את שניהם, מוזמנים לקרוא את אחד מהם, מוזמנים לר לקרוא בכלל כי הכל כאן מכיל טריגרים לצה"ל.

החוויה הטובה:

מתה על המחלקה שלי. יש כאן בנות כל כך סתומות שזה מדהים ואחרות שאני ממש ממש ממש אוהבת.
זאת שישנה מתחתיי (רק מהמשפט הזה תבינו איך התחברנו על ההתחלה שויתרתי בשבילה על הקומה למטה) גם כן חובבת אנימה. יותר ממני. מגדירה את עצמה כוויב. פלוס קייפופ (אבל בשביל זה יש מישהי אחרת מהחדר). אז נחמד לנו בסך הכל. אני עושה לה צמה כל בוקר והיא מנדבת לי חלקי חטיפים ושוקולדים כי לה יש ואני קמצנית.

בכללי אנחנו יופי של חדר. יופי של צוות. מאוחדות נגד הבסיס כי בתחילת השבוע הראשון (ועד סוף השבוע השני) הייתה לנו הצפה וכולם שמו עלינו פס ולא עשו עם זה כלום. בשבוע השלישי העובש התגבר והמ"פ (מ"פ!) הגיעה וטרחה לומר לנו שהם מודעים למצב עוד מלפני ופשוט צריך לדאוג לנקות ולשמור על הניקיון ואנחנו הסתכלנו עליה ב: "אם זה דבר ידוע, למה לא מטפלים בזה? למה מכניסים לחדר עם עובש 16 בנות שחמש מתוכן אלרגיות לאבק ועוד אחת לאקונומיקה. תסבירו."
אבל זה מאחד אותנו כנגד אויב משותף, אז בסך הכל סבבה.

בסך הכל דיי סבבה כאן, ישנים בחדרים ולא באוהלים, יש מקלחות ושירותים של ממש ואוכל לא מאוד מגוון אבל לא דוחה להחריד. מתפתחות בינינו שיחות על נושאים שלא הייתי חושבת עליהם אפילו והשיחות אחרי שמכבים את האור בלילה זה משהו מיוחד.

+ מישהי תפסה לפני את תפקיד הנקרעת מצחוק. או שבזבזתי יותר מדי ממנו, או שעדיין לא קרה הדבר המצחיק ברמה של גאיה נכנסת להתקף צחוק ולא יוצאת ממנו.

מטווחים - אתמול סיימנו 😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭
זה היה כל כך כיף. ביום מטווחים הראשון בבוקר נראה לי שהייתה לי תוצאה ממש טובה, אבל המטווח היה מוצף אז רק המפקדים ירדו לראות ושכחתי לשאול כמה קלעתי.
במטווחי לילה היה לי התקף חרדה וקלעתי 0 מתוך 6, אבל זה בסדר כי עדיין השתתפתי (למרות שרציתי להרוג מישהו באותו רגע, ספציפית את אותע מפקדת שאמרה לי 'את יכולה. אי אפשר לצאת.' ואיכשהו הצלחתי להרגיע את עצמי בסופו של דבר) ויריתי ואני יודעת גם למה לא היה לי טוב.

יום מטווחים שני - 5 5 5 6 6 תודה רבה ולהתראות (זה מתוך 6).
באמת, הלוואי שהיו יותר משני ימי מטווחים בטירונות הזאת (וכאילו, למה לא? אנחנו בכל מקרה תקועות כאן חודש כשכל שאר המחלקות התחילו שבוע אחרינו). הפחד היחיד שלי הוא שיפול לי אטם ולא ישמעו את ה'חדל', אבל זה לא קורה.

בקיצור, החלקים של הנשק הם בהחלט מהאהובים עלי.

גם אתמול (במטווח) שמו אותי להיות מאזינה (פשוט להאזין לקשר ולאשר כניסות) וזה היה ממש מלחיץ והייתי צריכה לזגזג בקשב בין שלושה מוקדים כשברגיל אני בקושי מצליחה להתרכז באחד. ואז הגיעה מישהי מהמחלקה שאני ממש אוהבת וחמודה ברמות ופשוט למדנו לנו מהחוברת את החומר למבחן, כי היה לנו משעמם (וגם זה הפיג כמו נכבדת מהלחץ שלי). בנות אחרות הסתכלו עלינו ולא הבינו מה הקטע ולמה אנחנו אשכרה לומדות למבחן ואנחנו אמרנו להן שזה משיעמום פשוט ושאם כבר אז כבר ואז גיליתי שאני במקצה הבא ובום! חרדת אטמים חוזרת XD