אני, עצמי ואנוכי 4.0

התלבטות קלה

זוכרים שמתישהו לפני כמה שנים טובות סיימתי לכתוב ולפרסם את במה מאולתרת?

זוכרים גם שאמרתי שאני מתחילה לעבוד על הדרן והוא יתפרסם עוד כמה חודשים כשיהיו לי כמה פרקים כתובים?

אז זה לא קרה, כפי שכולנו שמנו לב, כי קרו הרבה דברים בזמן הזה ומפה לשם רק לפני כמה ימים סיימתי לכתוב את פרק 18 (זה לא בהכרח דבר רע, סתם לוקח טריליון שנה.) וחשבתי לעצמי: "אמנם אין לי זמן ואמנם אני ממש לא נמצאת במצב שמתאים לכתיבת סיפור המשך לסיפור ההתבגרות של הדמויות האהובות שלי, אבל אולי יקרה מה שקרה עם במה מאולתרת ועצם הפרסום יכניס בי מוטיבציה להמשיך לכתוב."

ואז היה לי רגע קטן של הממממ אולי זה דווקא רעיון יותר טוב מלא טוב.

אז נעשה יחד (לא באמת) רשימת בעד ונגד:

בעד:
- יתן לי בתקווה מוטיבציה ו'סיבה' מיידית להתקדם בכתיבה.
- יהפוך את הסיפור למשהו יותר ממשי מבחינתי.
- אתם, הקוראים שאולי נשארו פה, תזכו לדעת סוף סוף מה עלה בגורלם של השלישייה החביבה שלנו.
- אצטרך למצוא שמות לפרקים שכרגע רק ממוספרים ואחדש גם את הפלייליסט על הדרך.

נגד:
- אני במילואים, אז לא בטוח כמה זמן יהיה לי לממש את המוטיבציה האפשרית (אם כי אלה מילואים של רו והקצינה שלי אמרה שכנראה יהיה לי ממש משעמם רוב הזמן אז אולייי)
- המחשב לא עליי (אבל בשביל זה יש דפדפת ואני תמיד יכולה לנסוע לקיבוץ ולקחת אותו.)
- אצטרך לערוך כריכה, שמלבד העובדה שלא התקדמתי בכתיבה בזמנו זו הייתה הסיבה השנייה בגינה לא פרסמתי את מה שכן כתבתי. כריכות זה פחות התחום שלי, אבל התחייבתי לעצמי שבכל מה שנוגע לבמה מאולתרת אעשה בעצמי מהתחלה ועד הסוף.
- ככל הנראה אף אחד ממי שקרא לא נשאר פה עד עכשיו ואולי יקרה הדבר ההפוך והמוטיבציה שלי רק תרד (בספק, כי המוטיבציה שלי פחות תלויה בקהל, אבל זו אפשרות.)
- ווטפאד בטלפון שלי דפוק ומטומטם ולא נותן לי לעשות שום דבר (מעניין אם אצליח לפרסם את החלק הזה~)

וזהו, אז כפי שניתן לראות דיי שיכנעתי את עצמי, ועדיין רציתי לשתף בתהליך קבלת ההחלטות הכאוטי למדי שלי~

בקיצור, אם תקפוץ לכם פתאום התראה שפומה פרסמה סיפור חדש אחרי שלוש שנים, זה לא חלום (כנראה.)

~המשך ערב נפלא שיהיה לכולנו~

וכמובן - קחו שיר: