אני, עצמי ואנוכי 4.0

סיכומיישן?

לא בטוחה של מה או כמה זמן. יש לי שעה וחצי לשרוף על זה לפני ערב שקשוקה, אז הכינו עצמכם לחפירה~

נתחיל מההתחלה:
לפני שלוזה שבועות חזרנו לאימון (אני בגדוד, אז זה ארבעה חודשים אימון וארבעב חודשים קו. אני רוב הזמן באותו מקום אז זה לא באמת משנה חוץ מכמות האנשים ונסיעות~) וכצפוי - הכריחו אותנו לחתום על רגילה.

כןכן מעצבן מאוד וחסר תועלת אבל - השבוע התמלא דיי מהר.
התחלתי בליל סרט של המיני מחלקה (שזה בעצם רק נשק אופטיקה בלי כל שאר החימוש). יש לציין שהסרט היה אכזבה רצינית ('זמן'. לא ממליצה. משעמם, חסר פואנטה וכשמגיעה הפואנטה זה נראה כאילו הם קלטו שאין פואנטה והכניסו אחת בכוח. אה, וחוץ מהשחקנים הראשיים והאיש המטורף המשחק רע מאוד.) אבל המסעדה אחר כך הייתה סבבה. +היה מאוד נחמד פשוט עצם הבילוי, מחוץ לבסיס, לא על מדים. רגיל.
כמובן שגם היה את אני הולכת למלצרית ומבקשת שיעשו עוד את הסטייק כי משום מה תמיד מכינים אותם חצי חיים ואני אוהבת שאין אדום באמצע (סליחה לכל הצמחוניים/טבעוניים/אחר שכאן), אבל היה טעים~

אני באמת אוהבת את האנשים שאיתי במחלקה. אף אחד לא באמת יודע איך לאכול את השני וזה מעניין לצפייה ולחוויה.

חזרתי הבייתה באיזה שלוש בבוקר (לא תחבצ. אחד מהם גר לידי ועם רישיון אז היה לי טרמפ~), הלכתי לישון, התעוררתי בבוקר שני לקראת צהריים ואחותי ואני נסענו ליומיים בתל אביב. שכרנו חדר בהוסטל והכל.
הסתובבנו לנו בקרבת הנמל, שזה מקום שאנחנו פחות הולכות אליו, ונתקלנו בכל מיני מקומות נחמדים. איכשהו בסופו של דבר יצא שאמא שלנו הצטרפה גם כן (אחרי סצנה משעשעת שאם לא הייתה מעצבנת בקבלה, שרק הגבירה את המחשבה שלי שאני חיה בסיטקום סטייל סברי מרנן) אז הלכנו לאכול באיזו מסעדה תאילנדית והיה מאוד טעים.

בערב ישבנו בחוץ ושמענו את סיפורי הטיול האחרון של אמא שלי. הם יותר מעניינים משאפשר לחשוב, ומצחיקים עד דמעות כמובן, אבל בעיקר מעניינים. אישית, אני לומדת מהם הרבה עליה ועל התנהלות ותשומת לב סביבתית (דבר שכולנו צריכים לעבוד עליו, לדעתי.) כדי למצוא את הדרך הטובה ביותר לחבר בין נשים ששבועיים לפני כן סיכוי סביר שלא הכירו אחת את השנייה. מרתק בהחלט. אמא שלי אדם דיי מדהים כשמוציאים את חוש הכיוון מהמשוואה.

אה! כמובן ששכחתי. כמובן. בסופש נפגשנו כמה חברים בפאב, ואני כמו אני לא הבנתי מאיפה נכנסים (שקט אייקו.) אבל היה נחמד בהחלט. זכיתי א. לפגוש את רובם אחרי הרבה מאוד זמן שלא וב. להכיר עוד אחת מהקבוצה שלא הבנתי מי היא מלא זמן ואז היייייי זאת את! זה היה מגניב. והיא אחלה בחורה, אז היה טוב.

שאוטאוט ל aiko2u בשבוע הספר ובכללי, שכל פעם מקשיבה לי מברברת בלי סוף על במה מאולתרת ועל ממלכת הצבעים ועל שלל תסכולים אחרים ואיכשהו מצליחה לסבול את זה ואפילו להתעניין (ושאני זוכה להכיר את הדמויות שלה עד הפאק הקטן ביותר - לא שיש כזה. הן מקצינות הכל. - ומשפיעה עליה ברעיונותיי ההזויים גם כן) ותמיד יודעת מה לומר שמעלה לי טריליון ואחת אפשרויות חדשות לעלילה.
*סוף יריית חוץ*